פסטיבל גלילאו יתקיים בשבוע הבא זו השנה השישית. נועם כשרי, איש סאונד ותיק מכפר גלעדי, הקים את הפסטיבל כי ראה שיש צורך ממשי באירוע מסוג זה בגליל. “יש כאן ערימות של מוזיקאים טובים ומוכשרים”, הוא אומר, והשנה זה השתלם לו. הפסטיבל קיבל מענק ממשרד התרבות ואנחנו נוכל ליהנות ממוזיקה טובה לגמרי בחינם. יחי הרוקנרול!

 

 

פסטיבל “גלילאו” יתקיים זו השנה השישית ויבסס את מעמדו כפסטיבל מסורתי של אומנים גליליים באווירה רוקנרולית אמיתית. הפסטיבל הוקם על ידי נועם כשרי (35) מכפר גלעדי, שהתחיל בקטן עם חלומות גדולים. החלומות שלו עדיין לא התגשמו לחלוטין, אבל הפסטיבל קיבל תפנית מפתיעה כאשר השנה זכה לתקציב ממשרד התרבות. מה זה אומר עבורנו?   זה אומר שהכניסה לאירוע תהיה בפעם הראשונה מאז הוקם הפסטיבל חופשית ותושבי האיזור יוכלו ליהנות ממוזיקה טובה ומהאווירה מהפנטת ללא תשלום. בפסטיבל יקחו חלק אומנים גליליים, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות, אך שיא הערב יהיה כאשר חברי “לוסיל קרו”, אחת הלהקות המשובחות שפועלות בארץ, יעלו על במת הגלילאו ויתנו בראש, כמו שרק הם יכולים.

 

נותן דרייב לסצנת האינדי

 

נועם כשרי נולד בכלל בבאר שבע. בגיל 13 עבר עם משפחתו לקיבוץ כפר גלעדי ומאז ליבו כאן. “אני אקבר בגליל”, אומר כשרי, שלמרות הניסיון הרב שלו בתחום, אינו מתכוון לעזוב את הפריפריה הצפונית.

 

הוא התחיל את דרכו בעסקי המוזיקה בגיל 15 ומאז הוא עוסק בסאונד ובהפקות. “כל חיי ביליתי סביב הבמה, לא עליה, אלא יותר מאחורי הקלעים. עסקתי בצד הטכני של ההופעות. עבדתי ב”קולות רמים” וב”בטי באום”. בשנים האחרונות אני עוסק בסאונד במרכז קלור וממש לאחרונה נבנה במקום אולפן הקלטות ואני גאה לקחת בו חלק.” כשרי מספר כי את האולפן עזרו להקים יהודי אמריקה הנדיבים עבור תלמידי הקונסרבטוריון הרבים והמוכשרים אשר לומדים במקום. “הייתי שותף לבניית האולפן ובימים אלה אני מתפעל אותו. הוא אומנם יושב במרכז קלור אך פתוח לקהל הרחב.”

 

במרוצת השנים, הגליל העליון וקרית שמונה הצליחו לייצא עשרות מוסיקאים מוכשרים לכל תחומי התעשייה. לאחרונה התפתחה סצנת המוזיקה בארץ בכלל ובגליל בפרט. לראיה קמו אולפני הקלטות חדשים בסטנדרטים הגבוהים ביותר, כמו סטודיו ברמות – מושב רמות נפתלי והאולפן במרכז קלור. האולפנים הללו הם גם חלק מהסצנה המוזיקלית המתפתחת והם נותנים מענה למוזיקאים רבים באיזור. כשרי אומר כי לפני שש שנים הוא הביט סביבו וראה את הפסטיבלים שמתקיימים בארץ ובעולם, שעוזרים לקדם את סצנת האינדי (סצנת המוזיקאים העצמאיים שפורצים החוצה ללא גוף מסחרי). “זה לא היה נראה לי הגיוני שאין דבר כזה בגליל”, אומר כשרי.

 

הרצון לא הגיע כי כשרי ראה שלכולם יש וגם הוא רוצה, “פשוט הבנתי שיש פה צורך ממשי. יש כאן ערימות של מוזיקאים טובים ומוכשרים. רציתי לתת דרייב לסצנת האינדי בגליל ולהקים פה פסטיבל שיחשוף את הקהל לאותם אומנים שעובדים וחיים פה”.

 

וודסטוק הגלילי

 

כשרי מזכיר את פסטיבל “יערות מנשה” כמוזת השראה. הפסטיבל, שמתרחש במגידו במשך שלושה ימים, מושך אליו מבקרים מרחבי הארץ. גם הוא הוקם על ידי מקומיים שרצו לתת מקום לאומנות עם אמירה, חידוש ותעוזה. “ברור לי שאני עדיין לא שם”, הוא אומר, “אבל הם משמשים לי דוגמא למופת. גם אני רציתי ליצור פה אירוע שמבוסס על מוזיקאים מהאיזור, בתקווה שזה יעודד אומנים להמשיך וליצור כאן במרחב הגלילי ולא לעזוב למרכז הארץ. ברור לי שזה טיפה יומרני, אבל זאת המטרה בסופו של דבר. הרוב המוחלט של הפסטיבל הוא של אומנים גליליים. את האומנים האורחים אנחנו מביאים כשחקני חיזוק  בשביל למנף את האירוע ולמשוך קהל רב יותר”.

 

אך הדרך לרוקנרול לא היתה סוגה ברובים ושושנים. את הפסטיבל הראשון הפיק כשרי יחד עם ישראל כהן ויותם וייס. כהן גר בגליל בזמנו וערק למרכז לטובת עבודה מצליחה בשואו ביזנס. וייס מתופף כיום עם נינט טייב בלוס אנג’לס, ורק כשרי נשאר כאן עם חלום להפיק את וודסטוק הגלילי. “בשנה הראשונה של הפסטיבל, הבנו שהדברים הם לא כפי שהם נראו”, אומר כשרי. “היינו אופטימיים, חשבנו שאם נרים אירוע כזה, כולם יבואו ויתמכו. אבל זה לא היה כזה פשוט. פנינו לגופים מסחריים וציבוריים בבקשה לקבל חסות וסיבסוד לאירוע. קיבלנו הרבה ‘לא’ בדרך. מי שהפיק אירוע כזה יודע שלא ניתן להוציא אותו לפועל ללא תמיכה כלכלית כלשהי. גופים רבים לא רצו להשקיע בדבר ניסיוני, אלא במשהו שכבר עובד”. אך באירוע הראשון, שהתקיים בחצר ה”קרפיון”, הם כן הצליחו לקבל תמיכה חלקית מהמועצה האיזורית גליל עליון בזכות הופעתה של להקת הFאנק רוק הישראלית, “מרסדס בנד”. כשרי מספר כי בהופעה זו רוב הקהל הגיע לראות את “מרסדס”, אך הם ניצלו את האירוע כדי לחשוף את הקהל הגלילי ללהקות אינדי ידועות בסצנה כמו “לואיזה”. עוד הופיעו באירוע הראשון- איתי פרל וגל ניסמן, שלאחר מכן הקימו את ההרכב “פול טראנק” – להקת בלוז רוק ישראלית מצליחה. הפסטיבל השני התקיים בחקורה שבמטולה, השלישי בקיבוץ שמיר והרביעי בדארמה. אך מה שגרם לקפיצת מדרגה של הפסטיבל הוא האירוע החמישי, שהתקיים גם הוא בדארמה. בגלילאו החמישי הופיעו רק אומנים גליליים, הגיע קהל רב וזה מה שעזר לכשרי לקבל תמיכה ממשלתית לאירוע השישי שיתקיים החודש.

 

לא מרוויח שקל, אבל מבסוט

 

גלילאו השישי יתקיים בסוף החודש בדארמה שבקיבוץ הגושרים. “הדארמה כבר שנים מהווה בית עבור מוזיקאים מקומיים, ולכן היה טבעי שהאירוע יתקיים שם גם השנה”, אומר כשרי.

 

כיצד הצלחתם לקבל סבסוד הפעם?

“פנינו למשרד התרבות דרך המועצה האיזורית גליל עליון. ישנה רפורמה חדשה שאומרת שככל שהישוב מרוחק יותר מאיזור גוש דן, כך תינתן לו עדיפות לתקציב עבור אירועי תרבות. זה דבר מדהים בעיני מהבחינה הזו. אני לא מדבר על ההשלכות הפוליטיות שבדבר, אבל זה כשלעצמו מדהים. רותם מנור מהמועצה ראתה שאני עובד קשה ומתמיד במשך שנים בשביל ליצור את האירוע הזה והגישה בקשה. הם נוכחו לראות שהדבר מצליח ברמה מקומית והחליטו למנף את זה. בסופו של דבר קיבלנו את התקציב”.

 

באירוע השנה יופיעו יובל מלכה משאר ישוב, אומן מוכר בצפון בפני עצמו, אלון עדר מקיבוץ עמיר ולהקת “דרך זמנית”, הרכב ג’ז ממכללת תל חי, שכשרי רצה לשלב באירוע. SPOKEN WORD הוא סוג של פיילוט, בו יעלו אומנים לדבר ולהקריא קטעי שירה. כל האומנים גליליים, חלקם יעלו בפעם הראשונה על הבמה. את “לוסיל קרו” אולי פחות מכירים כאן באיזור, אך מאות אלפי הצפיות ביו-טיוב הוכיחו שהם כבר מזמן לא להקה של אנשי המחתרת בלבד. הלהקה הופיעה בעבר על כל במה אפשרית בצפון והם שמחים לחזור גם לגלילאו.

 

במה גלילאו שונה מאירועים כמו הג’אם הנודד, מעגל שירה, ערבי ג’אמים וכו’?

“את מדברת על אירועים מאולתרים, אירועים דינמיים. יש מנחה אבל הקהל עולה ומאלתר. פה מדובר בערב הופעות של אומנים שכבר הקליטו, עבדו ביחד, הוציאו חומר מגובש. אומנים מקצועיים שבאים להשמיע את האומנות שלהם. גם אני מגיע לערבי ג’אמים מדי שבוע, אבל הקונספט שונה”.

 

יש סיכוי שבשנים הבאות תביאו להקות קצת יותר מסחריות לפסטיבל?

“הסלוגן שלנו היה ונותר ‘עושים רוקנרול בגליל’. לאו דווקא מבחינה מוזיקלית, אלא מבחינת האווירה באירוע, אווירת רוקנרול. יש המון אומנים מסחריים טובים כמו ברי סחרוף ופורטיס, אם נוכל להרשות לעצמנו, כמובן שנביא אותם. הפנטזיה הכי מופרעת שלי היא שילדי מרכז קלור יעלו להופיע ואחריהם יעלה ניל יאנג על הבמה. אז זו פנטזיה שלא יכולה להתגשם, אבל זה מה שלוסיל קרו יעשו באירוע הזה”.

 

אתם מכוונים את האירוע לקהל הסטודנטים?

“האירוע האחרון התקיים בקיץ וכמעט לא היו בו סטודנטים, רק מקומיים. כמובן שהקהל השנה יהיה מורכב יותר מבני עשרים פלוס, כי ליצור סצנה בגיל הזה זו משימה הרבה יותר קלה. את קהל השלושים פלוס כבר הרבה יותר קשה להוציא מהבית, אבל גם הם יצטרפו  ברגע שמשהו גדול יקרה.”

 

בכל מופעי הגלילאו, כולל באירוע הקרוב, כשרי אינו ירוויח שקל. “אם אני לא הייתי עושה את זה-מישהו אחר היה עושה”, מסביר כשרי. “כמובן שאני רוצה מתישהו להרוויח מהאירוע, אבל כרגע אני משקיע בו גם בלי תמורה. אני מקווה שבשנים הבאות, האירוע יעלה שלב. כבר הצלחתי לגבש איזשהו קו וצברתי תאוצה. אני ממשיך ומתמיד עכשיו בשביל שיותר מאוחר בהמשך הדרך, העבודה הקשה תשתלם”.

 

אתה רואה את עצמך ממשיך לחיות בגליל?

“ברור, אני אוהב להיות פה. רוב בני גילי מהקיבוץ עברו למרכז, רק אני נשארתי. פרס פעם אמר שבמקום שאין שום דבר אפשר לעשות הכל. יותר טוב לי להיות חלק מהחלוציות כאן. אני יותר משמעותי בגליל מאשר בביצה התל אביבית”.

 

רותם מנור, מנהלת תרבות במועצה איזורית גליל עליון: “מחלקת תרבות של מועצה אזורית גליל עליון שמחה על ההזדמנות לתמוך ולעודד יצירה מקומית גלילית של מוסיקאים צעירים. אני רואה שליחות בעידוד המוסיקאים הצעירים, ואמנים בתחילת דרכם בכלל, במתן במה להצגת יצירתם. במשך השנים ניסינו למצוא במות שונות לעידוד המוסיקאים הצעירים באירועי חשיפה שונים: בהפנינג ליל ואירועי מועצה שונים. אני מאוד שמחה על שניתנה לנו האפשרות לחבור ליוזמת “גלילאו” ולתמוך באמצעותו באמני הגליל.

גלילאו מתחבר לנו, כמועצה, גם לצורך של עידוד תרבות לצעירים ותמיכה בבתי העסק שמקדמים תרבות לצעירים. כל המטרות האלו מתיישבות יחד בתמיכה והמעורבות בתכנית ובהפקה שלנו ב”גלילאו”. כולי תקווה שנוכל להמשיך לתמוך ולעודד יצירה מקומית, תרבות לצעירים ולתושבי הגליל ביוזמות כגון “גלילאו” ועוד גם בשנים הבאות. מזמינה את כל תושבי הגליל (לא רק הצעירים) לבוא ולהנות משישי בצהריים, ממוסיקה טובה ומאנשים טובים. נתראה בגלילאו”.