צהרונים זה לא מותרות במציאות בה אנו חיים, ורשויות מקומיות צריכות לראות בהם חלק מהשירותים הבסיסים לתושב, מבלי לגזור קופון על גבם של ילדים והורים מתוך ניצול ציני שאין אלטרנטיבות אחרות.

השבוע החדש הגיח ברוח סערה כאילו טרם הסתיים לו השבוע שעבר, גולש בשטף לשבוע הנוכחי ונדמה כאילו לא הייתה שבת שתפריד לרגע בין קודש לחול. כבר הבנתי את הרעיון שבכנסת תמיד תוסס בדיוק כמילות השיר “או סקנדל או פסטיבל”, טוב, האמת שפסטיבל לא היה לי השבוע אבל אינסוף פניות כואבות וטיפול מערכתי בסוגיות משמעותיות והרות גורל עבור ילדנו- היו גם היו. כל זאת לצד המשך קידום תוכנית הגליל וגיבושה לכדי מסמך שמוסכם על כולם לשנתיים הקרובות. כן, יש תוכנית גליל למרות ההתעקשות הלא מובנת של גורמים מסוימים לספר שאין, לכו תבינו. מודה, אני לא תמיד מצליחה להבין, אבל הסבירו לי שזו הפוליטיקה. אתם חושבים שזה גורם לי להבין ולקבל את ההתעקשות- לא! אבל בסדר, הזמן קצר והמלאכה מרובה ומה שחשוב הוא לקדם את הדברים ולעשות את מה שמאמינים בו. אז ממשיכים הלאה.
אחד הדיונים החשובים שקיימתי השבוע בוועדה לזכויות הילד היה בנושא הצהרונים, סוגיה שאני מטפלת בה מזה זמן. אני רוצה לומר לכם- שערורייה. לקרית שמונה וחלק מתושבי הגליל, הנושא הזה לא כל כך מוכר. חלקנו רגילים ליום לימודים ארוך ואני לא יודעת אם יש לכם מושג עד כמה מבורכים אנחנו בעניין זה. ביישובים אחרים בארץ ואפילו כאן מסביבנו, למשל במושבים, ממש מתחת לאף, מסיימים הילדים את לימודיהם בגן ובבית ספר בין אחת לשתיים כל השבוע, כן, גם בגנים, והיום הקצר הוא עד 12:30. משעת סיום הלימודים ועד השעה ארבע הילדים נמצאים במסגרת צהרון. ביישובים חלשים מאוד הנמצאים באשכולות נמוכים המדינה מסבסדת זאת, אך ברוב היישובים בארץ הצהרונים פרטיים או מנוהלים על ידי הרשות ודווקא כאן מתחיל האבסורד. מעבר לסוגיית העלות שהיא בלתי נתפסת, של הורים שמשלמים לחודש את מה שאנחנו משלמים לשנת לימודים שלמה, ולפעמים גם יותר, עולה סוגיית הפיקוח שאמורה להבטיח את בטיחותם של הילדים והתכנים המוצעים בצהרון. אז זהו, גם בעניין זה אין פיקוח! בכלל. משום סוג שהוא. בוועדה שמענו עדויות מזעזעות על ילדים שיצאו מהצהרון ומצאו אותם בכביש ואף אחד מצוות הצהרון לא הבחין בכך. על מטפלת שלא יכלה להגיע ושלחה את ביתה בת ה-16 למלא את מקומה בצהרון, על צהרונים שאוחדו על ידי הרשות מטעמי תקציב וקיבצו יחד קבוצות גדולות של ילדים, במרחבים פיזיים קטנים, עם צוות של צהרון אחד. אם זו לא הפקרות אז אני לא יודעת מה כן הפקרות. ורוצים לשמוע חלם של ממש? יש ראש רשות שהגדיל לעשות ויצר “מדרגים” של צהרונים- צהרון לעניים וצהרון לעשירים. בתכלס, בלי להתייפייף, מותר לרשות להציע מגוון שירותים והתושבים יכולים לבחור ביניהם אלא מה, שבחוסר מחשבה ורגישות הוא מיקם את שני סוגי הצהרונים באותו בית ספר, כיתה ליד כיתה, אז תגידו אתם- אפשר להישאר אדישים לתופעות כאלה? אני לא. לכן עסקתי רבות בסוגיה זו בשבועות האחרונים וטיפלתי בפניות השונות. אז נכון, ראש העיר מהדוגמא האחרונה אמר שאכן טעה שלא חשבו מראש על הבעייתיות בסמיכות המסגרות השונות ובשנה הבאה הם ישוו את תנאי כל הצהרונים ללא תוספת תשלום, אבל מצטערת – השנה בפועל התחילה רק עכשיו, אחרי סוכות, אז למה לחכות שנה?
בעקבות הטיפול בנושא הגשתי השבוע הצעת חוק לפיקוח מחירי הצהרונים ברשויות המקומיות כך שהרשויות לא יגזרו קופון על גבם של ילדים והורים,  מתוך ניצול החולשה של ההורים שזקוקים כל כך לשירות זה ואין אלטרנטיבות אחרות. צהרון הוא לא מותרות! וראשי רשויות צריכים לראות בזה שירות בסיסי שניתן לתושבים. אני לא מבקשת שיממנו זאת אך גם שלא יעשקו את ההורים ויהפכו זאת לעסק כלכלי. יש רשויות שכבר נוהגות כך ורואות בזה חלק משירות בסיסי לתושב וגובות רק מחירי עלות. מדהים שזה קורה לרוב דווקא ברשויות החלשות יותר וזאת כנראה מתוך אמפתיה אמיתית למצוקתם של ההורים והרצון האמיתי לתמוך בהם ביציאה לעבודה. אגב, אם אתם זוכרים, גם בקייטנות הקיץ היה אותו סינדרום. אז מה עושים? מנסים לתקן היכן שמעוות.
כיו”ר הוועדה לזכויות הילד אמשיך לפעול ולעקוב בנושא זה.
בברכת שבת שלום,
נעימה ומבורכת, שלכם, יפעת