לשי רייקין משדה אליעזר לא היה חסר כלום. הוא התגורר עם אשתו וילדיו באיזור יוקרתי בוושינגטון, תיחזק משרה בכירה בהיי-טק והרוויח בהתאם. לפני ארבע שנים הוא הגיע לצומת דרכים בחייו ונאלץ לקבל החלטה- האם להשתקע בארצות הברית או לחזור לארץ? שי הגיע למסקנה ש”אין לו ארץ אחרת” וחזר לשדה אליעזר על מנת לנהל את העסק המשפחתי – מכוורת רייקין. מארכיטקט בעולם ההיי-טק לדבוראי גאה, שי מספר כי אומנם המשכורת לא בשמיים, אבל החיים הרבה יותר מתוקים.
כתבה וצילמה: שירי פריאנט
את שי רייקין (42) אני פוגשת במכוורת רייקין שבשדה אליעזר, העסק המשפחתי אותו הוא מנהל בארבע שנים האחרונות. כראוי, מתעופפות בשטח דבורים רבות, ובאופן אוטומטי אני מתחילה להילחץ. את שי זה דווקא מצחיק. “אנשים לא מבינים את החשיבות של הדבורים בעולם”, מסביר שי. “בכל פעם שמתעופפת לידם דבורה, הם מתחילים לצעוק ‘מלח-מים’ ומנסים להרוג אותה. מה שאנשים לא מבינים זה שדבורה לא עוקצת. זה כמו שתגידי שכל האנשים רוצחים. יש חלק שרוצחים, רובם לא. כך גם עם דבורים. דבורה לא עוקצת, רק אם היא מרגישה מאויימת. זה מצחיק, יש טיפול רפואי שנעשה באמצעות עקיצות של דבורים. פעם לקחת דבורה והנחתי אותה על היד שלי. ממש רציתי שהיא תעקוץ אותי, אבל היא לא עקצה, גם שניסיתי לעצבן אותה”.
החלום האמריקאי
שי רייקין מנהל את העסק המשפחתי “דבש רייקין”, והינו דור שלישי לגידול דבורים. סבו היה דבוראי בפתח תקווה, העיר בה הוא נולד. שי נדד רבות בארץ ובעולם עד שהתיישב בשדה אליעזר, הקיבוץ אליו הגיע לראשונה לפני יותר מעשרים שנה. הוא אחד מבין שבעה אחים ואחיות. אביו ניהל עסק עצמאי לעבודות כביש ועפר ואמו פסיכולוגית. בגיל 3 המשפחה עברה לאלקנה שביהודה ושומרון, וכשהיה בן 5, משפחת רייקין הייתה חלק מהגרעין שהקים את ברקן, גם באיזור יו”ש. בגיל 13 המשפחה הדרימה לאילת בעקבות עיסוקו של אביו ורק כאשר שי השתחרר מצה”ל, המשפחה התיישבה בשדה אליעזר, לפני יותר מ- 20 שנה, שם ייסדה אמו את מכוורת רייקין.
בתור ילד, איך התמודדת עם הנדידות?
“לי היה קצת קשה. כל אחד מבני הבית חווה את זה טיפה אחרת. בעיקר היה לי עצוב להתנתק מחברים טובים. כשהגעתי למקום חדש, הכרתי חברים חדשים בקלות, אבל זה עדיין היה עצוב”.
עד לפני ארבע שנים שי, אשתו וילדיהם חיו את החיים הטובים באמריקה. שי, בעל תואר במתמטיקה ומדעי המחשב מהטכניון, עבד בעולם ההיי-טק. לפני כעשור הוא החל לעבוד בחברת אמדוקס בתור Solution Architect, סוג של פותר הבעיות. שנתיים לאחר מכן, הוא עבר לוושינגטון במסגרת תפקידו. לשי התלוו אשתו ובנו הבכור. במהלך השנים בארצות הברית, נולדו לשניים עוד שני בנים. החיים כביכול היו “דבש”. הייתה להם דירה מפוארת בשכונה יוקרתית, משכורת טובה, רכב חדש. בקיצור, החלום האמריקאי. לאחר 5 שנים בתפקיד, שי עמד בפני צומת דרכים. הוא נאלץ להחליט האם להישאר כאמריקאי לכל דבר, עם גרין קארד, עבודה מסודרת, משכורת וכו’, או לחזור לארץ. “הציעו לי להישאר בתפקיד, דבר שלא הציעו לרבים. התלבטתי, ובסופו של דבר החלטתי לחזור”.
למה?
“משתי סיבות. סיבה ראשונה, בגלל שכל המשפחה שלנו נמצאת בארץ, והשנייה היא ש’אין לי ארץ אחרת’. הרבה צוחקים על המשפט הזה היום, אבל הוא נכון. זה הבית שלנו, זו המדינה שלנו, כאן אני רוצה לגדל את ילדיי. אם כל אחד ילך לביתו אז לא יישאר פה כלום. יש לנו ארץ מדהימה והיה חשוב לי שהילדים שלי יחיו פה”.
לאחר החזרה לארץ, שי קיבל הצעות עבודה מכמה חברות היי טק. “הגעתי לצומת דרכים בחיי. באותה תקופה לא הייתי מחוייב לכלום, לא היה לי בית משלי שאני צריך לחזור אליו, אז החלטתי לנסות להצטרף לעסק של אמי ולגדל דבורים. אמרתי לעצמי שאני אעשה את זה במשך חצי שנה. אם זה ימצא חן בעיניי- אני אמשיך, אם לא – תמיד יש לי את עולם ההיי-טק לחזור אליו. זה היה לפני יותר מארבע שנים”.
“העבודה נותנת לי שקט”
שי ניהל את העסק המשפחתי, בדיוק כמו סבו, וגידל דבורים. בינתיים נולד בנו הרביעי ונולדו חייו החדשים בגליל. כשאני שואלת אם זה יתרון או חסרון לעבוד עם המשפחה, שי חושב טיפה ואומר: “החסרון היחיד שאני יכול לראות הוא שאני לא יכול להגיד ‘יאללה, תשברו את הראש, אני הולך הביתה’, אבל בשום מקום עבודה לא עשיתי את זה, כך שזה לא רלוונטי מבחינתי. אני לא מתבייש לקחת ימי חופש, כמו שלקחתי בחופש הגדול, אבל שבוע הבא אני צריך לצאת למילואים וזה קצת בעייתי, כי זו תקופה לחוצה ואין מי שיחליף אותי”.
כיצד היה המעבר החד מעולם המחשבים לעולם החקלאות?
“זה שונה, בהחלט, אבל אני אוהב את זה. אני אוהב את העבודה בטבע. עם המכוורת, אתה כל הזמן נוסע למקום אחר. זה לא כמו עץ שהוא נטוע. אנחנו מזיזים את הכוורות ממקום למקום. פעם הן בגולן, פעם בהר ביריה, כל פעם במקום חדש. אני עובד במקומות שאנשים משלמים לטייל בהם. לפעמים אני באמצע עבודה בשטח ולפתע מגיעים ג’יפים עם מטיילים. זה מדהים. אני יכול לומר שגם במצבים הכי סוערים ולחוצים של המכוורת, תמיד היה לי שקט. העבודה הזו שלווה ויש ימים שלמים שאני לא מדבר. בעבודה בהיי-טק, למשל, הייתי מדבר כל היום וזה שיגע אותי”.
דווקא נראה שבהיי-טק העבודה היא יותר מול המסך
“ממש לא. הייתי פותח את הבוקר בקריאה של מיילים. לאחר מכן, בדרך לעבודה, קיימתי ישיבות עבודה טלפוניות. כשהגעתי למשרד, זה היה היישר לחדר הישיבות. שיחות כל היום. גם כשהגעתי הביתה, שוחחתי בטלפון עם הודו וישראל עד 12 בלילה. זו היתה תקופה מטורפת. ככה היה כל יום. עכשיו אני עובד לבד או עם עוד פועל. אין שעות עבודה קבועות, למרות שבתקופות מסויימות אני עובד בשטח משש בבוקר עד הצהריים ואז חוזר לעבוד מהערב עד הלילה. יש תקופות ארוכות ללא שינה, ומצד שני, בחורף יש המון זמן לנוח. כשלדבורים קר, הן לא יוצאות החוצה ועיקר העבודה שלי היא במחסן”.
שי מספר שאת רוב העבודה הוא עושה בעצמו, כולל את עבודות השיווק, התחזוקה של המכוורת, וכמובן, גידול הדבורים.
אז איך באמת מגדלים דבורים?
(צוחק) “זה כמו שתשאלי אותי איך מכינים אוכל. יש כל כך הרבה סוגים ודרכים. אבל בואי נתחיל בזה שדבורה היא בעל חיים ושצריך לטפל בה. צריך לבדוק שלא קר לה מדי או חם לה מדי, שהיא שותה ואוכלת, שאין לה מחלות, בדיוק כמו לכל חיה אחרת. דבורת הדבש, למשל, לא יכולה כבר לחיות בטבע בלי העזרה של הדבוראים, והיא הדבורה שאחראית על שליש מהמזון שאנו אוכלים. היא המאביק העיקרי של כל מיני סוגי מזון, ולצערנו, הדבורים נעלמות מן העולם. בארצות הברית המצב ממש קשה, פה המצב פחות חמור. בין 20 ל-30 אחוז מהכוורות בארץ מתות. את הפחת הזה צריך למלא וזה התפקיד שלנו, הדבוראים”.
בדיעבד, אתה מרוצה מההחלטה שעשית?
“מאוד. אלו חיים טובים, זו עבודה יצרנית ויש בה ערך מוסף. אתה ממש מייצר משהו בעבודה שלך. גם בהיי-טק ייצרתי כל מיני קודים שאולי הוזילו ללקוח את החבילה הסלולרית שלו בכמה דולרים, אבל זה לא כמו צנצנת דבש”.
זה השיא של הדבוראים – הדבש?
“זה אחד השיאים. יש סיפוק כשאתה מייצר את הדבש ומביא אותו הביתה בצנצנת. יותר מספק אותי לראות כוורת בריאה, לראות שאחרי שהכנסתי זחל קטן והחלטתי שהוא יהיה המלכה – נוצרה כוורת. זה סיפוק אדיר. בכלל, דבורים הן חרקים נפלאים”.
אין בית, אין אוטו, אבל יש מצב רוח
שי אומר שהחיבור שלו עם הטבע הוא המתנה הכי גדולה שקיבל. “כשעבדתי בהיי-טק, בכלל לא עניינו אותי עונות השנה. ישבתי במשרד כאשר לא ידעתי אם בחוץ יורד גשם, שלג או שהשמש יוקדת. התאריכים בכלל היו חסרי משמעות בעיניי. בעבודה עם הדבורים, אם אני לא אכין את הכוורות שלי לפני החורף, זה יהיה מאוחר מדי.החשיבה שלי יותר מודעת לטבע, וזו חשיבה הרבה יותר בריאה ונכונה”.
גם מבחינת אורח החיים שחיית, מדובר בשינוי דרמטי
“ללא ספק. המשכורות בהיי-טק גבוהות. שכיר בקנה מידה שלי יגיע לעשרות אלפי שקלים בחודש, רכב חדש וכל ההטבות הנלוות. אין בכלל מה להשוות, אני לא מרוויח את זה היום. יש משפט שאומר שאנחנו מבזבזים את כל הבריאות שלנו כדי להשיג כסף ואז מבזבזים את כל הכסף בשביל להשיג בריאות. אז כן, אני בן 42, אין לי בית על שמי והאוטו שלי לא הכי חדש, אבל אני מבסוט. לפני כמה שנים נסעתי לאח שלי בשביל לאסוף ממנו חבילה. הוא עובד ביוקנעם בחברת היי-טק. עליתי למשרד שלו וכשיצאתי מהבניין, נשמתי לרווחה. הרגשתי כאילו הענן שהסתיר את השמש זז לפתע. הייתה לי מועקה והרגשתי משוחרר ברגע שיצאתי. אני לא אומר שבעבודה היום קל לי. יש ימים שאני עובד בשרב וקרוב להתייבשות. יש גם ימים שאני עולה לגולן וקופאות לי הידיים מהקור. אבל בסך הכל טוב לי”.
ראש השנה הוא תקופה טובה לדבוראים?
“זו ה-תקופה מבחינתנו כי פתאום אנשים נזכרים בדבש והמכירות גבוהות. מצד שני, הרשתות הגדולות מורידות את מחירי הדבש לרצפה ולנו קשה להתחרות במחירים האלה, גם בגלל שאנו מייצרים דבש איכותי אמיתי”.
***
לקראת ראש השנה וציון 130 שנות דבוראות בישראל, מוסר זאב מידן, מנכ”ל מועצת הדבש, כי השנה יעמוד ייצור הדבש המקומי בהיקף של כ-3,000 טון דבש איכותי ישראלי, בהשוואה לממוצע רב שנתי של כ-3,500 טון, המיוצר מכ- 100 אלף כוורות הפזורות ברחבי הארץ. בחגי תשרי ישווקו בישראל כ-1,600 טון דבש שהם כ-40% מהביקוש השנתי בישראל.
יש לציין שבמועצת הדבש מזכירים, כי יש לשים לב בעת קניית הדבש, כי המחיר אינו נמוך מדי, עובדה המעידה על איכות ירודה של דבש ולעיתים אף מדובר בדבש מזויף המיוצר בעיקר מתערובת של סוכר המחומם עם צבעי מאכל וטעם, זהו דבש זול ולא איכותי ובמידה וצורכים אותו, עלול אף לפגוע בבריאות ולסכן חיים. במועצת הדבש ממליצים לרכוש דבש שעל האריזה מוטבע סימן תו האיכות- “דבש איכות תוצרת ישראל” או חותמת יצרן.
ובדיוק לקראת סיום, כאשר אמו של שי נכנסת לחדר, אני שואלת אותה: מהו הדבר הכי מפתיע על דבש?
“קודם כל, הוא מרפא פצעים. חברה שלי עברה ניתוח והרופאה שלה הציעה למרוח דבש על הצלקת. שנית, כשהסוכר בגוף צונח, זה החומר שנספג הכי מהר בגוף ומעלה את רמת הסוכר. אבל עזבי, זה פשוט ממש טעים”.
