לפני 12 שנה הפך התעשיין אריק דיין ליו”ר הועד המנהל של המכללה האקדמית תל חי I במהלך השנים ביסס את מעמדו של המוסד האקדמי הצפוני ככוכב עולה בשמי האקדמיה הישראלית והציב את המכללה במסלול הבטוח להפוך לאוניברסיטה I לפני כחודש סיים את תפקידו בועד המנהל וכעת הוא נשאר לוודא שאוניברסיטת הגליל קום תקום
לפני מספר שבועות סיים אריק דיין, יו”ר הועד המנהל של המכללה האקדמית תל חי את תפקידו. דיין, יליד ותושב קיבוץ הגושרים כיהן בתפקיד החשוב מזה 12 שנה במהלכן הוביל תהליכים משמעותיים לפיתוח ההשכלה הגבוהה בגליל וקידום האזור כולו. בין הישגיו ניתן למנות את האיחוד בין מכללת תל חי בקרית שמונה לבין מכללת אוהלו בקצרין, כמו כן, פעל להקמת אוניברסיטת הגליל, מלאכה שמבחינתו לא הושלמה וכעת הוא ממשיך לתפקיד הבא כ”פרויקטור האוניברסיטה”.
דיין הגיע מרקע של כלכלה ומנהל עסקים. רוב חייו עסק בהצלחה בתחום התעשייה. במשך שבע שנים וחצי התגורר בסינגפור אך בעקבות התרחקות הילדים מהתרבות והמורשת היהודית החליט לחזור לישראל: “לא היה פשוט לחזור מסינגפור. זה היה מעשה ציוני, הבנות שלי התחילו לדבר באנגלית ולשאול בחנוכה למה אין עץ קריסמס. אז חשבתי שעבורן הכי נכון יהיה לחזור לארץ. זמן קצר לאחר שחזר לישראל התמנה למנכ”ל חברת ‘עמיעד’, שמתמחה בייצור מוצרים לסינון מים בעיקר בחקלאות ובתעשייה. בעקבות החזרה לישראל והיציבות הכלכלית שרכש במהלך תפקידיו הוא החליט שהגיע הזמן, מבחינתו, להחזיר לחברה ולהתנדב. במשך תקופה הוא חיפש תחום שיעניין אותו ושירגיש שהוא יכול להתמסר אליו. באותה תקופה כיהן כנשיא המכללה פרופ’ יונה חן, שאף הוא התגורר בקיבוץ הגושרים והוא הציע לו לכהן כיו”ר הועד המנהל ולמלא את מקומו של פרופ’ דן לבנון. דיין מספר שבהתחלה הוא קצת חשש, אולי אפילו קצת התלבט: “לא ידעתי מה זה אקדמיה. אומנם עברתי מידי פעם ליד המכללה אבל לא ידעתי מה קורה בתוך תל חי. כשפרופ’ חן הציע לי את התפקיד המשמעותי הזה שטומן בתוכו אחריות גדולה והשפעה ציבורית רבה. הרגשתי שזה מחבר לי את עולם החינוך, התעשייה ומאפשר לי לפעול למען פיתוח הצפון – החלטתי לשלב את התחום הזה בחיים שלי ומאז עברו 12 שנים”.
את תפקידו כיו”ר הועד המנהל משווה דיין ליו”ר דירקטוריון בחברות ציבוריות ועסקיות אלא שבגופים ציבוריים כדוגמת המכללה המונחים הניהוליים הם מעט שונים. לדבריו, בתחילת תפקידו הוגדרו עבורו שלושה יעדים עיקריים: ראשית, איתנות פיננסית, שנית, פיתוח אסטרטגיה ושלישית, בקרה על התכניות האסטרטגיות של המכללה.
למרות המון מכשולים הצליח דיין בשיתוף הנהלת המכללה והסגל האקדמי לייצר שיתופי פעולה בתוך הסגל ולהכפיל את מחזור ההכנסות של המכללה. כך לדוגמה, בשנת 2011 מחזור ההכנסות של המכללה עמד בקירוב על מאה מיליון ₪ לעומת המצב כיום בו מנהלת המכללה תקציב של מעל 200 מיליון ₪. את הצמיחה הכלכלית ניתן לראות גם בשטח, בפרויקטים שעלותם נאמדת בעשרות מיליוני שקלים: “כשהגעתי בדיוק סיימנו את בניית מבנה הספרייה שנתרמה על ידי IDB, לפני מספר שנים הקמנו אמפי-תיאטרון, הוקם מבנה חדשני למעבדות מחקר והוספנו עוד כמאה וחמישים מיטות במעונות הסטודנטים”. דיין מדגיש שהעשייה במכללה נובעת מחזון שבנה מהמקום האישי ביותר: “רציתי שבצפון הרחוק תהיה תשתית חזקה של חינוך, בריאות ותעסוקה. בחזון שלי ראיתי גם את הילדים שלי שרציתי מאוד שהם יישארו להתגורר כאן, ילמדו כאן, יחיו כאן ותהיה להם תעסוקה בשכר הולם”.
איך היה המעבר מעולם התעשייה לניהול דירקטוריון של מוסד אקדמי ועל פי מה מייצרים מדדי ההצלחה?
יש פה שני הבדלים. בשאר העיסוקים שלי הייתי במשרת מנכ”ל שזה תפקיד ביצועי. בתפקידי במכללה הייתי יו”ר, שזה תפקיד שבו עלי לוודא שהנהלת המכללה עובדת על פי האסטרטגיה, מטמיעה אותה, מבקרת את עצמה ומקיימת את ההחלטות תוך שמירה מקסימלית על הכסף הציבורי. בנוסף, בהתחלה האקדמיה הייתה נראית לי מאוד מוזר. זה לא ארגון רגיל – יש נשיא, אקדמיה ומנהלה וצריך לעבוד עם כולם בצורה שווה. אם תרוץ מהר עם האקדמיה תמצא מנהלה לא מוכנה, תשתיות לא מספיקות, מחסור ברכזות חוגים וכדומה. לכן חשוב מאוד לעבוד עם כלל הגורמים במכללה ולהוביל אותם צעד אחר צעד כדי שיעבדו באותו קצב ויאפשרו עבודה מיטבית ושירות הולם לכלל הסטודנטים”.
מה הייחוד של המכללה לעומת תפקידים אחרים שביצעת בתעשייה?
“המכללה היא אמצעי לפיתוח האזור”. דיין אומנם לא מתמודד באוקטובר הקרוב על הנהגה של רשות מוניציפלית אך הוא מדגיש שתפקידו כיו”ר הועד המנהל משפיע לא פחות מאשר ראש עירייה או יו”ר רשות מקומית. כמו כן, פעמים רבות העבודה בינו לבין מנהלי הרשויות המוניציפאליות מתקיימת בחפיפה ובהקבלה: “לכולנו יש מטרה משותפת לפתח את האזור. אנחנו רוצים לחזק את קרית שמונה שתהיה עיר חזקה. מידי שנה אנחנו מביאים אלפי סטודנטים ממרכז הארץ ללמוד כאן. למעשה, 70% מהסטודנטים שלנו לא גרים באזור הגליל, הייתי רוצה שרבים יותר ישארו כאן. המכללה בעצמה מביאה בשורה גדולה גם מבחינת תעסוקה. כיום המכללה היא המעסיק הגדול ביותר בגליל המזרחי ומעסיקה כ-1500 איש וזאת בנוסף למאות בוגרים שיוצאים מידי שנה לשוק התעסוקה עם הכשרה נאותה וארגז כלים רחב”.
מה הוביל לאיחוד עם מכללת אוהלו?
“לפני מספר שנים התקבלה משותפת של הות”ת ומשרד החינוך שקבעה שכלל המכללות לחינוך צריכות להתמזג עם מכללות אקדמיות במטרה להעלות את הרמה האקדמית באותן מכללות. דיין מספר שבתחילה היו התנגדויות למהלך: “אנשים לא אוהבים שינויים ולא הבינו למה צריך למזג את המכללות ולהקים בקצרין קמפוס לחינוך והוראה. במשך שנתיים עבדנו כדי להגיע להסכם. היום, כמעט שלוש שנים לאחר שחתמנו על האיחוד התחושה היא שמדובר באותה מכללה. אפילו מבחינת שכר המרצים והסגל הצלחנו תוך שנתיים להשוות את רמת השכר – אם עושים פרויקט כמו שצריך אז מצליחים”.
עם הפנים לעתיד דיין לא סיים את שליחותו הציבורית. כמי שמעל עשור פועל להקמת אוניברסיטת הגליל הוא חש שמלאכתו עדיין לא הושלמה והחליט להמשיך בתפקיד “פרוייקטור האוניברסיטה”. זאת לאחר שהמהלך שקידמה שרת החינוך לשעבר, ד”ר יפעת שאשא ביטון יחד עם פרופ’ גייגר מתעכב בשל החלטות של הממשלה הנוכחית. כזכור, וועדת גייגר קבעה שאוניברסיטת הגליל תקום על בסיס המכללה האקדמית תל חי, זאת בתנאי שמכון המחקר ‘מיגל’ ימוזג עם המכללה. מבחינת דיין והמכללה התקבלה החלטה להמשיך ולהתקדם לעבר אוניברסיטה, מבחינת איכות הלימודים, ביצוע מחקרים והחזון: “התפקיד שלי הוא להכין את התכניות להקמת האוניברסיטה כדי שבזמן שהוועדה תקום יהיו לנו תכניות מוכנות לביסוס האוניברסיטה. צריך להבין שהמעבר ממכלה לאוניברסיטה משפיע על כמות החוגים, החוקרים, המרצים, הגדלת זמן המחקר, תקנים לפרופסור חבר ופרופסורים מן המניין ושדרוג התנאים הפיזיים, בניית מעבדות, כיתות וכדו’. לכן, למרות שתהליך המעבר נעצר על ידי המל”ג ונשארנו במצב ביניים, בין מכללה לאוניברסיטה, מבחינתנו אנו ממשיכים להתקדם בעשייה ולהציב עובדות בשטח כדי שברגע שנצטרך נהיה מוכנים להניע מיד את תכניות העבודה ולהציגם ברמה האקדמית, הלוגיסטית, והפיננסית ועל בסיס כך לדרוש את האוניברסיטה”.
