בית הדין הרבני האזורי בצפת חייב בעל לשלם את הכתובה עליה חתם לפני 20 שנה. מפסק הדין עולה כי הבעל ניהל רומן עם אישה אחרת, ואף הצהיר כי בכוונתו לפרק את התא המשפחתי ולבנות תא חדש עם האישה האחרת. בית הדין החליט, לאחר מכלול שיקולים, כי הבעל יפצה את גרושתו בחצי מיליון שקלים.

 

פסק דין חריג ולא שכיח ניתן השבוע בבית הדין הרבני האזורי בצפת. בעל אשר התגרש מאשתו, יאלץ לשלם לה חצי מיליון שקלים בעבור כתובתה. הבעל, בהיותו נשוי, קיים קשר זוגי ואינטימי עם אישה אחרת, ואף לא דאג להסתיר זאת, כאשר בחר לפרק את התא המשפחתי בעודו מצהיר כי בכוונתו לבנות תא משפחתי חדש עם האישה האחרת. לפני עשרים שנה חתם הבעל על כתובה בסכום של מיליון ומאתיים שקלים. ההתחייבות עתיקת הימים והסכום הגבוה לפיצוי האישה, מהווים ייחודיות נדירה לתוצאת פסק הדין – חיוב הבעל בסכום עתק, מכיוון שפגע באשתו ופירק את התא המשפחתי שבנה עמה.

 

במסגרת נימוקי פסק הדין, התייחס בית הדין לטענות הבעל, לפיהן מדובר בכתובה מופרזת, וכי לא באמת התכוון בעת שחתם על הכתובה להתחייב בסכום כל כך גדול לטובת אשתו. בנוסף פירט על מצבו הכלכלי הקשה, ועל כך שאין ביכולתו לשלם סכום פיצוי כל כך נכבד. מאידך, צוין בפסק הדין טענותיה של האישה, שטענה כי חלקה עם בעלה סכומי כסף נכבדים, הוא התעלל בה במהלך השנים, בגד בה ובתא המשפחתי אותו הקימו יחדיו, גרם לה בושת והוצאות משפטיות
נכבדות – בשל ההליכים המשפטיים שנכפו עליה. לבסוף הוחלט על ידי בית הדין הרבני בצפת, כי סכום של 500,000 שקלים נחשב לפיצוי סביר בנסיבות אלו.

 

עו”ד סמדר ויינברג (אשר לא ייצגה אף צד בסכסוך הנ”ל) התייחסה לפסק הדין החריג: “סוף מעשה במחשבה תחילה”. כל גבר שרוצה לעשות “שופוני” בחופתו על מנת להראות קשר בין גודל אהבתו לכלתו לבין המספר הנקוב בכתובתה, צריך לדעת שהוא לוקח סיכון. חיוב כתובה אינו עניין שנשאר על הנייר בלבד – ולמעשה מדובר בשטר חוב לכל דבר ועניין, ועל הגבר רובץ נטל הראיה להוכיח עילת פטור.

 

בישראל עדיין אין באמת חוק שעושה קשר בין ה”אשם” בגירושין, לבין חלוקת הרכוש, ולמעט השימוש בכתובה – אין אפשרות “לפצות” על בגידה, וכאמור מדובר בדרך חד- סטרית נגד הבעל.

 

אישה לכל היותר מפסידה את כתובתה ואת מזונותיה, מה שלא באמת מטריד או משפיע על מרבית בנות ישראל העצמאיות. לעומת זאת, בתי דין מחייבים את הבעל בסכום הכתובה מפעם לפעם, ובבית הדין בצפת יותר מפעם אחת, במקרים בהם מוכח כי הנישואין פורקו בעטיו של בעל שביכר אישה חדשה.

 

בעיני הכתובה היא סוג של “קניין” והסכום המייצג את “שווי האישה” – זה עניין פרימיטיבי ולא רלוונטי, ואף משמר את אי השוויון ופוגע במעמד האישה שהופכת להיות מעין קניינו של בעלה כנגד שטר ההתחייבות. לטעמי, יש לבטל את סוגיית הכתובה ומימושה, ועד אז אני תמיד מציעה פתרונות לכך במסגרת הסכם לחיים משותפים ויחסי ממון, שנחתם טרם הנישואין. מי שלא חותם על הסכם  ומאמין שהזיקוקים יישארו לנצח – שלא יתפלא על התוצאה”.