תנו להתבגר בכיף
מה עושים כאשר הנער או הנערה המתבגרים רוצים לעזוב את המקום ממנו באו?
קוראים יקרים,
שאלות רבות הופנו אליי לאחרונה בנושא התמודדות עם גיל ההתבגרות. הורים לבחור צעיר, שהחליט לעזוב את האזור ולנסות את מזלו במרכז הארץ, הביעו דאגה ותסכול מהעובדה שהוא החליט שלא להמשיך לחיות כאן, והתלונן על חסרונות המקום.
לטעמי, זהו מסע התבגרותי קלאסי של נער או נערה המבקשים למצוא את עצמם ומחצינים את החיפוש הפנימי לחיפוש אחר מקום אחר בו יוכלו לבטא את עצמם בצורה חופשית ואמיתית יותר – כך לפחות להרגשתם.
לעיתים, כחלק מתהליך גיבוש הזהות העצמית, יש הנוטים להתרחק מהמקורות או מהשורשים שלהם, ואף להתכחש להם, בכדי לחזק את ההרגשה שהם מקוריים ולא חיקוי של הוריהם או של מקום המגורים הנוכחי שלהם. לצערי, יש הנוטים אף להתלונן ולבקר את העבר שלהם, אולי בכדי לגייס כוחות להתמודדות עם ההסתגלות למקום החדש.
כך נשמע צעירים מהצפון מתלוננים “שאין מה לעשות כאן”, “אין מקומות בילוי כאן”, וכו’.
חשוב להבין שהיציאה למסע אינה מחייבת פגיעה במקום ממנו יוצאים. אולי זה צורך שנועד לחזק את ההחלטה לנסוע ואולי זה הפחד מההבנה הפנימית העמוקה שהתשובות לשאלות נמצאות כאן – במקום שממנו אתה מגיע.
כמו כל תהליך של צמיחה והתפתחות, גם התפתחות הזהות העצמית נשענת על השורשים, המקורות והיסודות מהם צמח האדם. כל ניסיון להתכחש למקורות יגרע מהיכולת לממש את מלוא הפוטנציאל של האדם. באותה מידה, הישארות במקום המגורים אינה מחייבת עמידה במקום או מחויבות לשמרנות, אלא יכולה להיות בסיס לצמיחה, להתפתחות ולשינוי. הדרך לגיבוש עצמי שלם ואמיתי היא להתחבר למקום ממנו הגעת ומשם לגדול ולהתפתח למקומות חדשים.
לכל ההורים המודאגים ששאלו איך מתמודדים עם הרצון של הבן או הבת לנסוע לטיול למזרח או לעבור לגור במרכז הארץ, תשובתי היא פשוטה. תנו להם לנסוע, אפשרו להם לעשות את המסע החוצה, כדי שיוכלו בסופו של תהליך לחזור פנימה אל עצמם. שימרו במקומם על הבית, על הבסיס הבטוח שממנו הם יוצאים, כדי שירגישו תמיד שיש להם לאן לחזור. בסיום המסע תגלו שגם אם הם בחרו לגור בתל אביב או בניו יורק ,הם תמיד חוזרים ונשארים בבית הפנימי שלכם.
שאלה: הבן שלנו בן 10 ולומד בכיתה ד’. הוא מתנהג כמו נער מתבגר ולפעמים נדמה לנו שהוא בן 15. הוא חכם מאוד, יש לו שפה עשירה ופעמים רבות הוא כמעט מצליח להטעות אותנו ולשכנע אותנו לתת לו את מה שהוא רוצה למרות שאנחנו חושבים שהוא עדיין קטן. השאלה היא האם הוא נכנס לגיל ההתבגרות בגיל צעיר מדי?
כנראה שגידלתם בבית ילד נבון ועצמאי, שמתחיל את תהליך ההתבגרות שלו כעת ולא בהכרח עונה לציפיות שלכם ולא ממתין עד שאתם תהיו מוכנים ותתנו לו את האישור להתבגר.
נהוג לחשוב שגיל ההתבגרות מתחיל בגיל 13, לאחר חגיגת בר המצווה או עם המעבר לחטיבת הביניים ולתיכון, אך למען האמת, אין זה נדיר לראות סימני התבגרות ראשונים כבר בגיל עשר ואפילו מוקדם יותר. יש משהו בתרבות שלנו ובחשיפה הכמעט בלתי מוגבלת של ילדים לתכנים שונים בטלוויזיה ובאינטרנט, שגורם לילדים של היום להתחיל את גיל ההתבגרות מוקדם יותר. אין זה בהכרח תהליך שלילי. כל שעליכם לעשות הוא להיות רגישים לילד ולוודא שיש לו את הכלים המתאימים להתמודד עם התכנים אליהם הוא נחשף. שוחחו איתו על הדברים, הסבירו לו שיש דברים שלא יוכל לעשות גם אם נדמה לו שהוא מסוגל, ובעיקר שחלק נכבד מתהליך ההתבגרות נשען על היכולת לקבל את המגבלות שלנו.
לכם הייתי מציע לשוחח עם הורים אחרים וללמוד מהם כיצד הם מתמודדים עם הקשיים וגם לקבל תמיכה בתהליך המשותף לכל ההורים לילדים בגילאים האלו.
במידה ותרגישו שעדיין קשה לכם, תוכלו לפנות לשרות הפסיכולוגי החינוכי, דרך יועצת בית הספר או בפנייה ישירה, ותוכלו לקבל מענה מקצועי, שיסייע לכם לעבור את התהליך בצורה רגועה ומותאמת יותר.
