השבוע הוקם מרכז “בריאה” – מרכז סיוע ותמיכה למתמודדים עם מחלת הסרטן בגליל ובגולן. את המרכז הקימו שתי נשים יזמיות ופעילות חברתיות מתוך הרגשה של שליחות, אם לא ייעוד, לייצר שינוי אמיתי. ואיפה יתחיל השינוי אם לא בנו? ללי גרציה, שחלתה בסרטן לפני 3 שנים, ושירה ג’רג’י, מנהלת מרחב “נשי אישי”, שהקימו יחד את מרכז “בריאה”, מספרות למידע 8 על החיבור המיידי ביניהן והרצון המשותף להעניק מעטפת כוללת לתושבי הפריפריה – “לא יכול להיות שהגליל והגולן מוכרזים כמוקצה”
לפני שלוש שנים קיבלה ללי גרציה את הבשורה כי היא חולה בסרטן השד. “חליתי במאי 2016”, מספרת ללי, “עברתי כריתה אשר במהלכה גילו שהסרטן התפשט לבלוטות הלימפה. בעקבות זאת, עשיתי ניתוח נוסף, עברתי 8 חודשים של טיפולי כימותרפיה ו-36 הקרנות. באוגוסט 2018 סיימתי את הפרוטוקול הטיפולי ובניתי את ההרצאה ‘האהבה שאני’ על סיפור האישי שלי. שבוע לפני הרמת המסך, קיבלתי אירוע מוחי. הייתי לבד בבית ופתאום הרגשתי שהלסת שלי ננעלה. הצלחתי לגרור את עצמי לטלפון הנייד והתקשרתי לאחות שטיפלה בי. לאחר מכן, הובילו אותי לבית החולים בצפת כאשר אני מונשמת”.
מה קרה לך?
“לאחר שעברתי בדיקות רבות, בישרו לי שהכימותרפיה הורידה לי את תפוקת הלב ב-15%. בנוסף, גילו שיש לי מום לבבי מולד ועורק סתום. עברתי צנטור וכיום, בשל המום, אני מטופלת במחלקת ילדים. זה התיקון שלי. כל הזמן שואלים אותי במחלקה אם אני חוששת ואיך אני מרגישה. טופלתי במשך 3 שנים עם הסרטן ואף פעם לא שאלו אותי אם אני מפחדת”.
ללי אומנם סיימה את הטיפולים, אבל עדיין היא מתמודדת מדי יום עם המחלה. “עדיין יש ביקורות, יש תופעות לוואי, יש רופאים, יש תרופות, יש ים של ניירת ובירוקרטיה. רק הבוקר ישבתי על כל הבקשות לטפסי 17 שאני צריכה. הסרטן אומנם חלף אבל אני עדיין בזה”.
את מרכז “בריאה” הקימה יחד בשותפות עם שירה ג’רג’י, פעילה חברתית ומנהלת מרחב “נשי אישי” בקרית שמונה. את החזון להקמת המרכז, העלתה ללי על כתב עוד במהלך הטיפולים שלה. “כאשר עברתי הקרנות, חיפשתי טיפולים פליאטיביים. ראיתי פרסום של מרכז בחיפה, שבו יש מחלקות שלמות שמטפלות בגוף ובנפש וגיליתי שאין כזה דבר בגליל או בגולן. באותו יום כתבתי פוסט בפייסבוק על החזון שלי להקים בית כזה למתמודדים עם המחלה, חולים ובני משפחותיהם”.
במאי האחרון, במלאת 3 שנים לבשורה, פנתה ללי אל שירה, לאחר שעקבה אחרי הפעילות ההתנדבותית הענפה שלה במרחב בקרית שמונה. שירה מספרת שמדי יום פונים אליה גופים רבים לגבי שיתופי פעולה, אבל החיבור שלה עם ללי היה ברור ברגע שהן נפגשו. “הכל קרה יותר מדי מהר” אומרת שירה. “ללי פנתה אליי במאי, וכבר השבוע פתחנו את מרכז התמיכה, כאשר הכל נעשה בהתנדבות ומתוך רצון להקים מרכז שנותן מעטפת כוללת לחולי סרטן, משלב החשד ועד האינסוף. ולא רק להם. המעגל השני לא פחות חשוב”.
“בתקופה ממש קצרה הצלחנו להפגש עם בתי חולים, קופות חולים וגופים שונים בשביל לייצר שיתופי פעולה. גייסנו מתנדבים למרכז, כאשר כל אחד יתרום את חלקו, ואנחנו עדיין מגייסות. כבר היום, במרחב נשי אישי, אני נותנת מענה לחולות אונקולוגיות בחיי היומיום. בין אם זה ללוות אותן לבתי חולים, להקדים תורים לטיפולים מצילי חיים או לעזור בקניית ציוד רפואי. המטרה היא, קודם כל, לתת מענה בחיי היומיום, ובמקביל להיאבק על הזכויות הרפואיות שלנו. חולה אונקולוגי היום מטופל במחלקה הכירורגית בגלל שאין פה אשפוז אונקולוגי, והטיפול נעשה בהתאם, זה מגוחך”, מספרת שירה.
החיבור המיוחד בין שירה וללי נעשה באופן מיידי, במיוחד כי לשתיהן דברים רבים במשותף. ללי נאבקה למען זכויות חולי הסרטן והצליחה להתגבר על המחלה, בעוד ששירה עברה מספר התקפי לב והחליטה שייעודה בחיים הוא לעזור לנשים ולנערות שעברו תקיפה מינית. שתיהן הצליחו לגבור על החומר בעזרת הרוח, וזה מה שהוביל לבריאת בית חם למתמודדים עם סרטן. “מטרתנו היא להקל, לתמוך, לסייע, לשמח ולהפיח תקווה ואופטימיות אצל המתמודדים”, הן אומרות. “זהו המרכז היחידי הייעודי למתמודדים עם סרטן בגליל ובגולן. בכל יום מתבשרים עוד ועוד אנשים שהם חולי סרטן והמספרים עולים מדי שנה. מערכות התמיכה בפריפריה הן מהנמוכות במדינה. מרכז בריאה שם לעצמו מטרה לחבר ולהיטיב עם מתמודדי סרטן בעבר או בהווה, ולייצר רשת תמיכה לכל תחומי החיים שנפגעו בשל המחלה”.
ללי תופיע עם הרצאתה “אהבה שאני” בפתיחה החגיגית של מרכז בריאה, שתתקיים ב-10 ביולי, בשעה 18:00, במרכז נשי אישי בקרית שמונה. הקהל הרחב מוזמן.
