ביום שלישי תתקיים ועידת אצבע הגליל במכללת תל חי, לזכרו של אלעד ארליך ז”ל. אלעד, יליד קרית שמונה, היה אחד המייסדים של תנועת “שינוי כיוון”. לפני ארבע שנים הוא נהרג בדרכו למילואים. ירדן, אחיו הקטן, ממשיך את דרכו החברתית והפוליטית של אלעד, שפעל במרץ למען צמצום הפערים בין הפריפריה למרכז.  “תמיד קינאתי באלעד. אני איש חולם, אבל הוא היה איש של מעשים. תקופה ארוכה הוא ניסה לשכנע אותי לחזור הביתה אבל, לצערי, חזרתי לצפון רק לאחר שהוא נהרג”.

 

שירי פריאנט

 

אלעד ארליך ז”ל היה בדרכו למילואים מביתו שבשדה נחמיה לאימון בג’וליס. כשהגיע לצומת הגומא, פגע בו נהג רכב הסעות שעבר באור אדום והתנגש בו חזיתית. אלעד נהרג במקום, לא רחוק מהבית. הוא הותיר אחריו בן ואישה שהייתה בחודש הרביעי להריונה. אלעד, יליד קרית שמונה, פעל במשך שנים למען פיתוח אצבע הגליל, ואף הקים את תנועת “שינוי כיוון” יחד עם אחיו הקטן, ירדן. שנים שניסה אלעד לשכנע את ירדן לחזור לגליל. למרבה הצער, רק לאחר מותו חזר ירדן והמשיך את דרכו של אלעד. השבוע תתקיים ועידת אצבע הגליל השלישית לזכרו של אלעד ארליך ז”ל. בוועידה השנה יקחו חלק השרים אריה דרעי ואורי אריאל, יחד עם חמישה חברי כנסת, ראשי רשויות ותושבי האיזור. החלום של אלעד התגשם והעתיד של תושבי הצפון מתחיל לאט לאט להתבהר, לא מעט בזכותם של אלעד וירדן, שהחליטו שבמקום לקטר על המצב, צריך לפעול למען שינוי מהותי ואמיתי.

 

“לא היה לאן לחזור”

 

אלעד ז”ל הוא הבן האמצעי למשפחת ארליך. אודי, הבכורה, גרה בירושלים, וירדן, בן הזקונים, חזר לעיר הולדתו, קרית שמונה. סבו של ירדן עלה לקרית שמונה בשנת 1951 ואף כיהן כחבר מועצה. אביו ניהל את בית הספר עמל ואת המכללה הטכנולוגית במשך שנים. אמו, לאה, היא מנהלת בית ספר יסודי בעיר. למשפחה שורשים חזקים בקרית שמונה ואולי בגלל זה פעלו שני האחים רבות למען פיתוח הגליל.

 

“אלעד התגייס לקורס טיס. לאחר כשנה וחצי הוא עבר לסיירת צנחנים ושם המשיך את שירותו הסדיר ואת שירות המילואים שלו”, מספר ירדן. “כשהוא השתחרר, הוא נסע לארה”ב וניהל שם מסעדה. זו הייתה ההיכרות הראשונה שלו עם עולם המסעדנות, אליו התברג בהמשך. כשהוא חזר לארץ הוא הכיר את יפעת, שלימים הפכה לאשתו”.

 

גם יפעת ילידת קרית שמונה. הזוג החליט לגור ביחד בתל אביב, שם סיים אלעד תואר ראשון בהצטיינות במנהל עסקים והתחיל קריירה מצליחה בעולם המסעדנות. הוא התחיל מלמטה, בתור מלצר, והפך למנהל הלוגיסטי של רשת מסעדות בתל אביב. אלעד ראה את עתידו בעיר הגדולה. בשנה האחרונה שלו במרכז, הוא וחברים הקימו חברה שעסקה  בהקמה ותכנון של מתחמי מסעדות. העסק שיגשג, ואלעד וחבריו התחילו לעבוד גם מחוץ לגבולות ישראל באירופה. “הם היו חבר’ה צעירים, יזמים, כולם מתחום הניהול או הקולינריה”, מספר ירדן. “אלעד יכל לשגשג ולפתח קריירה מאוד מצליחה, אך הוא ויפעת, שהייתה אז בהריון ראשון, החליטו לחזור לקרית שמונה ולגדל את בנם בצפון. הם האמינו בצפון, למרות שהחזרה לשם לא הייתה פשוטה.” אך לפני שהם חזרו לצפון, עוד לפני המחאה החברתית ב-2011, הקימו האחים את תנועת “שינוי כיוון” במטרה לשנות משהו בגליל. “הבנו שיש המון צעירים מהגליל שמאוד אוהבים את הצפון אבל גרים במרכז הארץ”, אומר ירדן. “הקמנו את התנועה כי רצינו להשפיע,להיות מעורבים יותר. היה לנו ברור שאם נמשיך במסלול החיים שלנו כמו שהוא, הסיכויים לחזור הביתה הם אפסיים. כשאתה מתחיל ללמוד במרכז ואז מפתח קריירה ומתקדם בחיים, החלומות על הצפון נשארים מאחור. ידענו שאין לנו לאן לחזור.”

 

ובכל זאת, הקמתם את התנועה למען הצפון כשאתם גרים בתל אביב

“האינטואיציה שלנו אמרה שגם אם אנחנו לא גרים שם, זה לא אומר שאנחנו לא צריכים להיות מעורבים. רצינו לחזור הביתה למקום שבאמת נוכל לחזור אליו, מעמדה של כוח ולא של התפשרות. רוב המייסדים של התנועה גרו במרכז. חשבנו שאם נשפיע מרחוק נוכל לחזור למקום טוב יותר. אנחנו תמיד השוונו את זה ליהדות התפוצות. גם להם אמרו שהם לא ציוניים אם הם לא עולים לארץ. בסופו של דבר, הייתה להם יותר השפעה וכוח מהגולה.”

 

מהי הסיבה העיקרית להקמת התנועה מבחינתכם?

“הקונספט של ‘שינוי כיוון’ היה לחבר בין הצעירים שגרים בצפון לצעירים שחיים במרכז הארץ, כאשר המכנה המשותף שלהם הוא הזיקה לצפון. מעבר לזה, היה חשוב לנו לשבור את המחיצות בין קיבוצניקים-מושבניקים-עירוניים. כאשר נפגשנו במרכז, נהיינו חברים טובים. למרות שגדלנו באותו איזור, אף פעם לא יצא לנו להיפגש. כולנו דור שלישי של אנשי הגליל ולא צריכות להיות מחיצות בינינו. העיקר זה לפעול ולא להמשיך להתלונן. לקחת אחריות על הדברים. אלעד היה הראשון שהחליט לחזור לצפון. הוא תמיד אמר שבשביל לעשות שינוי- חייבים לעשות את זה מהבית. והוא לא רק אמר, הוא עשה”.

 

“אלעד גילה עולם חדש”

 

אלעד עזב את המרכז, השאיר מאחוריו משכורת גבוהה עם כל ההטבות והטיסות לחו”ל, וחזר לכלום. למרות ההשכלה והניסיון הרב, אלעד חיפש את עצמו בצפון. אשתו אז הייתה בחודש שמיני להריונה והוא התחיל לעבוד בהדברה מכורח הנסיבות. “ענף המסעדנות לא היה מפותח בצפון והוא עשה את מה שעליו לעשות בשביל לפרנס אותו ואת משפחתו החדשה”, אומר ירדן.

 

ואז ניגש אלעד למכרז שפרסמה מכללת תל חי, זכה והפך למנהל היחידה ללימודי חוץ ועשה שם חיל. “אלעד גילה שם עולם חדש, הוא הרים את כל התחום של לימודי החוץ במכללה, הקים חוגים מיוחדים של גידול וייצור שמן זית, חוגים על עולם היין. זה גם עזר ליזמים מקומיים מהתחום. אלעד היה פעיל חברתית בצורה יוצאת דופן וזה בא לידי ביטוי במחאה החברתית, שהוא היה אחד המובילים שלה מתנועת שינוי כיוון”.

 

בעוד שאלעד ויפעת חזרו לצפון, ירדן נשאר במרכז יחד עם אשתו. “תמיד קינאתי באלעד כי הוא עשה את הדבר שכולנו רצינו. אנחנו היינו חולמים, אבל הוא היה איש של מעשים”, אומר ירדן. “תקופה ארוכה הוא ניסה לשכנע אותי לחזור, אבל לצערי לא יצא לנו לחיות ביחד בגליל”.

 

כיום מנהל ירדן את היחידה לתכנון אסטרטגי בקרית שמונה. הוא בוגר של תוכנית הצוערים, ומבחינת תעסוקה, רוב התפקידים שהוצעו לו היו במרכז הארץ. “היה קשה לי בכלל לחשוב לעזוב את הכל ולחזור לצפון. שבועיים לפני שאלעד נהרג, הייתי בתהליך של ראיון עבודה למשרד הפנים בירושלים. החזרה הביתה היתה קשה גם בגלל חסמים פסיכולוגיים. כשאתה חוזר, הסביבה לא מקבלת את זה באופן חיובי. ראיתי את עצמי כבר עובר לירושלים ומתחיל עבודה חדשה, אבל אז קרתה התאונה”.

 

שירות המילואים של אלעד היה קשה ואינטנסיבי. הוא שירת בחטיבה 551 של צנחנים. לפני ארבע שנים, כשאשתו בחודש הרביעי להריונה השני, יצא אלעד לאימון בג’וליס בשעות הבוקר המוקדמות. לא רחוק מהבית, בצומת הגומא, התנגש בו נהג של רכב הסעות שעבר באור אדום ואלעד נהרג במקום. הוא הותיר אחריו אישה וילד בן שלוש. לאחר מותו, נולדה לו בת, אותה לא זכה לראות. “זה היה שבר גדול”, אומר ירדן. “אלעד הפך להיות חלל צה”ל, למרות שהוא היה אזרח, אבל זו הייתה חצי נחמה, כי הזיכרון שלו הפך לממלכתי”.

 

ירדן ואשתו השבורים המשיכו לגור תקופה במרכז בשביל להתנתק מהכל. “מסלול חיי הוביל אותי לירושלים, אבל המוות של אלעד גרם לי לראות את הדברים בצורה אחרת. הבנתי שהחיים קצרים מדי, שאם יש לי חלום לגור בצפון אז אני צריך להגשים אותו. אני ואשתי החלטנו שאנחנו חוזרים לקרית שמונה וכך היה”.

 

ירדן חזר הביתה אבל החליט שהוא חייב להנציח את אלעד בדרך כלשהי. הוא הקים את ועידת אצבע הגליל לזכרו של אלעד לפני שלוש שנים. “בהתחלה האירוע היה קטן ובעיקר הגיעו חברים ובני משפחה. החלום תמיד היה לייצר לובי חברתי פוליטי ולהביא לאירוע פוליטיקאים, כאן באצבע הגליל. עם השנים, האירוע גדל והתעצם והפך להיות אירוע חברתי פוליטי. הוא למעשה ממשיך את הדרך של אלעד.”

 

זוכרים את אלעד

 

ועידת אצבע הגליל תתקיים זו השנה השלישית במכללת תל חי בשיתוף עם תנועת “שינוי כיוון”, אגודת הסטודנטים ואשכול גליל מזרחי. השנה יתארחו באירוע השרים אריה דרעי ואורי אריאל. במרכז הוועידה יעמוד סיכום המאבק שהתנהל בשנה האחרונה על תכנית ממשלתית אסטרטגית לגליל המזרחי והשאלה כיצד ניתן להבטיח את המימוש האפקטיבי של התכנית שהתקבלה.

 

במסגרת מושב הפתיחה יתקיים פאנל של חברי כנסת, ביניהם:  יגאל גואטה (ש”ס), יפעת שאשא ביטון (כולנו), בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי), מאיר כהן (יש עתיד), ואיתן כבל (המחנה הציוני).

 

המושב השני  יעסוק באתגרי השלטון המקומי בפריפריה הגיאוגרפית, ובהמשך תכלול הוועידה שלושה מושבים מקבילים: הראשון יעסוק בחקלאות בצפון, השני ידון בצעירים פעילים למען אצבע הגליל והשלישי יעסוק בדיון על תופעת הקמת בתי הכנסת בהרחבות הקיבוצים, הנחשבים למעוז החילוניות באזור.

 

ירדן אומר “אנחנו רוצים שיגיעו לצפון יזמים צעירים. יש אנשים שעושים דברים מדהימים במרכז הארץ, אנחנו שואפים שהם יעשו את זה כאן. שתהיה פה תעסוקה איכותית, שירותי בריאות הולמים, תחבורה נגישה. שהגליל יישאר הגליל אבל שיהיו בו את כל הדברים הטובים שיש במרכז. בעזרת שינוי כיוון והועידה, נמשיך לקדם את האג’נדה של אלעד בכל דרך, והכל למען התושבים בגליל”.