מאת מזי מלכה

–

דב‭ ‬רייכבך‭ ‬נולד‭ ‬24.8.1929‭ ‬ברומניה‭, ‬נפטר‭ ‬22.2.2004‭ ‬בקריית‭ ‬שמונה‭.‬

–

דוב‭ ‬כתב‭ ‬את‭ ‬סיפור‭ ‬חייו‭ ‬ביומן‭ ‬שהסתיר‭ ‬במגירותיו‭ ‬שמתחיל‭ ‬בהתמודדתו‭ ‬כילד‭ ‬הנקרע‭ ‬מהוריו‭, ‬וממשיך‭ ‬בתלאותיו‭ ‬בשואה‭ ‬וגיוסו‭ ‬לצבא‭ ‬האדום‭. ‬אני‭ ‬לא‭ ‬זכיתי‭ ‬להכיר‭ ‬את‭ ‬דב‭ ‬כבת‭ ‬קריית‭ ‬שמונה‭,  ‬אך‭ ‬זכיתי‭ ‬לקרוא‭ ‬את‭ ‬סיפור‭ ‬חייו‭, ‬את‭ ‬סיפורו‭ ‬האישי‭ ‬כניצול‭ ‬שואה‭.‬

–

כשסיימתי‭ ‬לקרוא‭ ‬את‭ ‬הספר‭, ‬התקשרתי‭ ‬לבתו‭ ‬רווית‭, ‬כשהמשפט‭ ‬הראשון‭ ‬בשיחה‭ ‬היה‭:  “‬רווית‭, ‬אני‭ ‬מסתכלת‭ ‬עליך‭ ‬פתאום‭ ‬באור‭ ‬שונה‭. ‬לגדול‭ ‬בבית‭ ‬עם‭ ‬כאב‭ ‬בסיסי‭ – ‬לגדול‭ ‬בבית‭ ‬שההורה‭ ‬ניצול‭ ‬שואה‭ ‬ששתק‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬הרבה‭ ‬שנים‭…”‬

–

את‭ ‬הספר‭ ‬סיימתי‭ ‬לקרוא‭ ‬ביומיים‭. ‬הרצון‭ ‬העז‭ ‬שלי‭ ‬לדעת‭ ‬ולנסות‭ ‬להבין‭ ‬איך‭ ‬ילד‭ ‬בן‭ ‬11‭, ‬לבדו‭ ‬בעולם‭ ‬בזמן‭ ‬של‭ ‬מלחמה‭ ‬אכזרית‭, ‬שורד‭ ‬בכל‭ ‬מחיר‭  ‬כאשר‭ ‬אל‭ ‬מול‭ ‬עיניו‭ ‬ניצבים‭ ‬התקווה‭ ‬והרצון‭ ‬העז‭ ‬לפגוש‭ ‬שוב‭ ‬את‭ ‬משפחתו‭ . ‬נכון‭, ‬היום‭ ‬קשה‭ ‬לנו‭ ‬לקרוא‭ ‬ולגעת‭ ‬בכאב‭ ‬העבר‭, ‬אבל‭ ‬חובתנו‭ ‬להיות‭ ‬קשובים‭ ‬לסיפורים‭ ‬האישיים‭ ‬של‭ ‬הניצולים‭ –  ‬לספר‭ ‬ולהשמיע‭.‬

–

חובתנו‭ ‬לזכור‭ ‬ולא‭ ‬לשכוח‭. ‬ספר‭ ‬חובה‭ ‬בכל‭ ‬בית‭!

-‬

בתמונה‭ ‬דב‭ ‬רייכבך‭ ‬ז‭”‬ל‭ – ‬ולא‭ ‬ניתן‭ ‬לפספס‭ – ‬חיוך‭ ‬מנצח‭ !!!!

-‬