ביום חמישי הקרוב תתקיים תחרות הקומיקס השנתית לזכרו של לירן סעדיה ז”ל * זו השנה ה-13 בה מתקיימת התחרות בסינמטק תל אביב במסגרת פסטיבל הקומיקס והקריקטורה הישראלי * אביו של לירן, ציון, מספר למידע 8 על הילד שהיה ועל המורשת שהוא השאיר אחריו

 

ביום חמישי הקרוב, ה-1 באוגוסט 2019, תתקיים תחרות הקומיקס השנתית ע”ש לירן סעדיה ז”ל בסינמטק תל אביב. זו השנה ה-13 שמתקיימת התחרות לזכרו של לירן, תחרות הקומיקס הגדולה בישראל אשר מחפשת את היוצרים המבטיחים בתחום הסיפורים המצויירים. השנה, אתגר גדול במיוחד הוטל על המתחרים- יצירה של דמות קומיקס שתהיה הפרזנטורית של המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון.

כמדי שנה, יתקיים הגמר הגדול של “קומיקסאי נולד” בסינמטק במסגרת פסטיבל אנימיקס. באירוע החגיגי יציגו הפיינליסטים את עבודותיהם בפני הקהל וצוות השופטים אשר יקבע מי יזכה בפרסים יקרי ערך (מתנת משפחת סעדיה ורשת ארטא), מי יקבל מדור קבוע בעיתון “זבנג!” ומי יהיה חלק מהמוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס.

 

סמל ראשון לירן סעדיה ז”ל נולד בקרית שמונה לאמא מיכל ואבא ציון. בגיל צעיר מאוד הוא גילה את משיכתו לעולם המצוייר הדמיוני. “בגיל 8 נכנס בו החיידק של הקומיקס”, מספר ציון, אביו של לירן. “באותה תקופה, לא היה בצפון מקום ללמוד את זה, אז הוא קנה לעצמו ספרים וישב שעות על גבי שעות לצייר, עד שפיתח את הסגנון הייחודי שלו”. כישוריו האומנותיים הביאו אותו למידע 8, שם זכה  לפינה קבועה שבה הציג מדי שבוע את עבודותיו. מאוחר יותר, החלו עבודותיו להתפרסם גם ב”מעריב לילדים”.

לירן נפל בקרב בדרום-לבנון ב-20 ביולי 2006. כוח של סיירת “אגוז” שהה באזור המזרחי של הכפר מרון א-ראס שמול אביבים ונתקל במחבלי חיזבאללה חמושים. כתוצאה מהאש שנפתחה לעברם, נהרגו ארבעה מחברי הכוח ובהם לירן.

כחודש לאחר מכן, התקיים פסטיבל הקומיקס השנתי, אליו הלך לירן מדי שנה, ומשפחתו של לירן החליטה להגיע לאירוע. “אנחנו לא ידענו על קיום הפסטיבלים האלה” מספר ציון, “אבל לירן התעקש שניקח אותו לכל פסטיבל, עד שהוא התבגר ואז הלך בכוחות עצמו. חודש לאחר שהוא נהרג, החלטנו ללכת לפסטיבל במקומו. פגשנו את מארגני הפסטיבל ואת המנהל ניסים חזקיהו, ותוך כדי שיחה, הם הבינו במי מדובר כי לירן הגיע לשם הרבה. לאחר מכן הם החליטו שתחרות הקומיקס מעתה והלאה תתקיים לזכרו, וזו כבר השנה ה-13 ברציפות”.

ציפיתם שזה יימשך כל כך הרבה זמן?

“לא חשבנו על זה בכלל וכך עברה לה שנה ועוד שנה וראינו שזה התקבע ושילדים מגיעים שוב ושוב. לאחר שהקמנו את מצפה לירן בקרית שמונה, קיימנו שם הדרכות לקבוצות של חיילים, בין השאר. במצפה אני מספר על תחרות הקומיקס ואחד החיילים אמר לי באחת הפעמים שהוא היה אחד הילדים שהשתתפו בתחרות הזאת. זה מדהים לראות איך הדרך שלו ממשיכה”.

נפגשתם כבר עם הילדים שמתחרים השנה?

“אנחנו נפגוש אותם בפעם הראשונה בתחרות. עשרות ילדים שלחו עבודות ורק 10 מהם נבחרו, והם יציגו בתחרות”.

במהלך השנים, לירן הונצח בכל כך הרבה תחומים. מלבד תחרות הקומיקס ומצפה לירן, לאחרונה נחנכה גם כיתת לימוד באוניברסיטת תל אביב על שמו. “כמו עם הקומיקס, ההנצחה הזו הגיעה אלינו” מספר ציון. מילדות נתגלה לירן כילד מחונן השואף למצוינות. בבגרותו היה רק טבעי שיפנה לתחום הריאלי וכך היה. בסוף כיתה י’ הוא נבחר ללמוד בחופשת הקיץ באוניברסיטת תל אביב ובסוף הקורס, נבחר לירן כתלמיד מצטיין וזכה במחשב. לירן התעקש לתרום אותו למשפחה נזקקת ולא מצא מנוח עד שהמחשב הגיע ליעדו.  אחרי שהוא נהרג, האוניברסיטה החליטה להנציח את תלמידיה שנהרגו במלחמה ולקרוא לכל כיתה על שם של נופל. “לירן רק למד שם במהלך הקיץ, אך עדיין ביקשו להנציח אותו וקראו לכיתה על שמו” אומר ציון. “עם המעבר למשכן החדש, נבנתה כיתה חדשה על שמו, כאשר במרכזה עמד בטון חשוף. עלה הרעיון שציורי הקומיקס שלו יודפסו על העמוד וכך היה”.

מה הדבר הכי משמעותי שלירן השאיר אחריו?

“לירן השאיר אחריו את דרך הנתינה. ידענו מי הבן שלנו, אבל לאחר מותו, שמענו עוד הרבה סיפורים מהחברים שלו, דברים שלא ידענו. יום אחד התקשרו אלינו מעמותת ‘שמחה לילד’ וביקשו לקיים יום ספורט לזכרו. שאלתי אותם איך הגיעו אלינו והם סיפרו שלירן הגיע להתנדב בעמותה בימיו החופשיים מהצבא. אני נפגש עם כל כך הרבה צעירים ומספר על לירן. יום אחד הגיעו אליי 2 בנות שאמרו שהן לא יהיו אותן בנות כמו שהיו לפני ששמעו את הסיפור של לירן. מה יכול להיות טוב יותר מזה? אנשים רוצים להיות טובים יותר בזכות דרכו והסיפורים עליו”.

נראה שהסיפורים על לירן לא נגמרים ואפשר בקלות לכתוב ספר על חייו. סיפור אחד נלקח והפך לסרטון אנימציה עבור “בית אביחי” שהתלהבו מהסיפור. “ללירן הייתה רגישות מיוחדת למצוקות של אנשים ושל בעלי חיים. יום אחד רצתי באחד השדות וראיתי צב קטן. החלטתי להביא אותו ללירן כי ידעתי שהוא אוהב חיות. כשהגעתי הביתה, לירן ממש כעס עליי וביקש שאחזיר את הצב למקום שממנו לקחתי אותו. לירן היה אז בן 13 והתארח אצלו חבר. עלינו כולנו לאוטו בשביל להחזיר את הצב. לירן התעקש כל הדרך להחזיר אותו לאותו המקום בדיוק. לא הבנו למה אבל בסופו של דבר החזרנו אותו. בדרך חזרה, החבר של לירן שאל אותו למה הוא התעקש להחזיר את הצב בדיוק לאותו מקום. לירן אמר לו: ‘ברגע שאבא שלי לקח את הצב, הוא הפריד אותו מאמא שלו. עכשיו, כשהוא חזר לאותו מקום, אמא שלו תמצא אותו והם יתאחדו שוב’. זה היה לירן”.