מידע 8

  • מידע 8, ת.ד 682, קריית שמונה
  • 1-700-703388
  • ziv.meida8@gmail.com

כתבה זו מבשרת שנה טובה ומלאת הבטחות למי שאובחן כלוקה למידה, או דיסלקט, ונעזר במרכז ללקויות למידה בתל-חי ובמרכז הצעיר ממנו, בבית הסוהר חרמון 0 האסיר א. “הייתי בטוח שהפרעות קשב וריכוז זו מחלה”

האם קיים קשר ישיר בין לקויות למידה לעבריינות? ומה יכולה ההיסטוריה הלימודית של האסירים כילדים בבתי הספר ללמד על הנושא? ראש השנה בפתח, וכתבה זו מבשרת שנה טובה ומלאת הבטחות למי שאובחן כלוקה למידה, או דיסלקט, ונעזר במרכז ללקויות למידה בתל-חי ובמרכז הצעיר ממנו, בבית הסוהר חרמון. “היום, יותר מבעבר, נפתח עבורם ערוץ תמיכה שיביא גם את הספקנים והמיואשים שביניהם, לכותלי האקדמיה לתואר ראשון, שני ושלישי,  ולעולם המופלא של הלמידה, שעד כה היה נעול בפניהם”, אומרת יעל מלצר, מי שהקימה ב-95′ את מרכז התמיכה הראשון לדיסלקטים בתל-חי, ובשלוש השנים האחרונות מפעילה את המרכז התאום בבית הכלא “חרמון”. לדבריה, קו ישר מוביל בין לקויות למידה ועבריינות, גם אצל נשים וגם אצל גברים.
מחקר, צנוע יחסית, ייאמר, העוסק בלקויות למידה בקרב אסירים בישראל, מאשש אמירה זאת. המחקר נערך והתפרסם על ידי ד”ר עמלה עינת (לשעבר פסיכולוגית וראש תחום תמיכה רגשית במרכז התמיכה בתל-חי), ובנה, ד”ר תומר עינת, בשנת 95′. המחקר בדק (בדרך של דגימה אקראית), את אחוז הסובלים מלקויות למידה בקרב אסירים בבתי הסוהר בישראל. תוצאות המחקר מצביעות על קשר מובהק בין לקויות למידה לעבריינות. 69.95% מהעבריינים התבררו כסובלים מלקויות למידה מובהקות, בינוניות עד קשות (לעומת
10 עד 15 אחוז באוכלוסייה הנורמטיבית).
“תוצאות המחקר לא מפתיעות, הן ידועות ממחקרים קודמים שנעשו בארה”ב ובסקנדינביה, אבל הן מטילות כתב אישום חמור על החברה הישראלית”, אומרת מלצר.
המשולש, לקות למידה-טיפול בלתי הולם של המערכת החינוכית-נשירה ופנייה לפשע, שעולה באופן חד-משמעי מהמחקר, מציב שאלות  מהותיות, חברתיות, פוליטיות, מוסריות וכלכליות, בפני מערכות החינוך והרווחה בישראל. שאלות אלה דורשות תשובות דחופות בהיבטים התיאורטיים-קונספטואליים והקונקרטיים-מעשיים גם יחד.
יעל מלצר,  אם לארבעה, חברת קיבוץ יפתח, לימדה במשך 21 שנים בכיתות בית הספר היסודי, ולאחר מכן בחט”ב ובתיכון בעמק החולה. ניסיון חינוכי זה בו הצליחה לעזור לילדים שהתקשו בלימודים בדרכים לא שגרתיות, חידד אצלה את התובנה וההכרה שניתן להתמודד עם לקויות למידה! שיש פתרון ואפשר לתת תמיכה וסיכוי לתלמידים עם לקויות למידה.
לעזור לאסירים הדיסלקטים
היא הקימה ועמדה בעשורים האחרונים בראש מרכז התמיכה לסטודנטים עם ליקויי למידה במכללה האקדמית תל-חי, שם הצליחה בעזרת הצוות שהוכשר על ידה, לאפשר לסטודנטים עם לקויות כאלה ואחרות בתל-חי ומחוצה לו, ללמוד באקדמיה. היום היא משמשת כיועצת במרכז התמיכה, ומקדמת פרויקטים.
ובעוד מרכז התמיכה בתל-חי, עולה כפורח, מוכר ומתוקצב על ידי משרדי ממשלה ותורמים, כשאלפי סטודנטים עם לקויות למידה משתתפים במכינות הקיץ חממ”ה (חוסן-מצוינות-מימוש-העצמה), וממשיכים ללמוד בתל-חי, או במוסדות השכלה אחרים, ואחוז המסיימים תואר ראשון, שני ושלישי גבוה מאחוז המסיימים ללא לקות למידה, הרי שהתמונה בבתי הסוהר הישראלים נותרה כשהייתה, כפי שנבחנה במחקר, וללא שינוי. ככל שהמחקרים בתחום התקדמו, כך היה ברור יותר ויותר הקשר הסיבתי המובהק בין גיל תחילת העבריינות (כפי שהוא מופיע בתיקים האישיים), לבין גיל הנשירה מבית הספר. ברור היה כי תחושתם העזה של הנבדקים לגבי הזנחתם הלימודית המתמשכת במסגרות החינוכיות השונות, ותוצאותיה – הנמכת הדימוי העצמי, ייאוש, נשירה נפשית ופיזית ממסגרות אלה – הם אחת הסיבות העיקריות לעבריינות שלהם.
יעל מלצר, כבר בגיל פנסיה, ובניגוד גמור לחברותיה הבוחרות בקצב נוח יותר בשלב זה של החיים, נחושה, בעלת אנרגיות ומוטיבציה של בוגרת סמינר למורים מהמחזור האחרון בבית-ברל.  היא החליטה שזה הזמן הנכון, ואין טוב ממנו, להתחיל לכבוש גם את מרכזי החינוך בבתי הכלא, ולהביא את אוכלוסיית האסירים שירצו בכך לדרך חדשה. לתת בידיהם כלים כדי לקדם את שיקומם. בעזרת נשיא המכללה האקדמית דאז, פרופ’ יונה חן, ובשיתוף עם פרופ’ מולי להד, ותמיכת והצוות המיומן במרכז ללקויות למידה בתל-חי, נוצר קשר עם שב”ס  (שרות בתי הסוהר), במטרה להתחיל לעבוד עם האוכלוסייה הגדולה והצפופה של אסירים עם לקויות למידה בבתי הסוהר.  שב”ס הרים את הכפפה (מי יכול לעמוד מול מסעות השכנוע של האישה הקטנה הזו, המציגה את מפת ההישגים במכללת תל-חי, ולא עוזבת אותך עד שהפנמת את המסר ופתחת לה דלת).
משנת 2014 היא פועלת בעזרת צוות המרכז מתל-חי, במרכז חממ”ה חדש ונוסף אותו הקימה בבית הסוהר “חרמון”. זהו כלא שיקומי הממוקם מול כלא צלמון, ומאכלס עבריינים מכל הסוגים: עברייני צווארון לבן, עברייני מין, מורשעי אלימות במשפחה, עברייני  סמים, שחיתות, ועוד.
איך הצלחת לשכנע את שב”ס?
יעל מלצר: “העובדות שהצגנו בפניהם, מולי להד ואני, והתוכנית שהוצגה, כללה גם תמיכה בלקויות למידה בקרב אוכלוסיית האסירים. הוצגו סטטיסטיקות של האחוזים הגבוהים של עבריינים עם לקויות למידה, וגם הוצגו דרכים ואמצעים שעל החברה לנקוט כדי לשקמם. כבר לפני 17 שנה הכנתי  תוכנית אזורית בשם ‘לקויות למידה מהגיל הרך ועד לבית הכלא’. התוכנית התייחסה גם לאוכלוסיות אסירים. הרי בעצם, מצבם של האסירים הוא תוצאה של הזנחת החברה, של מערכת החינוך ורשויות הרווחה. רבים מהם נשרו ממערכת החינוך בגיל מאוד צעיר, הסתובבו, ואיש לא דאג להם. כך נחסמו בפניהם שערי ההתפתחות והעיסוק במקצועות מתקדמים רבים. המחקר של ד”ר עמלה עינת וד”ר תומר עינת, דרבן אותי לפעולה, כאשר קבע ברורות כי הנתונים בארץ ובחו”ל דומים. התברר כי חלק גדול מהאסירים נשרו ממערכת החינוך בגיל מאוד צעיר בעקבות אותם כשלים, וכל מהלך חייהם הושפע מכשלים אלו. אסירים רבים עם לקויות למידה שמגיעים אלינו מעידים כי תמיד הרגישו לא מובנים, וההרגשה הזו היתרגמה להתמכרות ואלימות”.
ואיך התקיים החיבור עם שב”ס?
“כשניצב פרנקו קיבל את הפניה של פרופ’ חן, הוא העביר אותה לאחריות וטיפול חטו”ש (חינוך וטיפול ושיקום) בשב”ס. הוקם צוות היגוי משותף עם המכללה והוחלט כי יתקיים בכלא חרמון. בשלב הראשון, הוכשרו בתל-חי כ-35 קציני חינוך ועובדים סוציאליים מכלא חרמון, בתוכנית הכשרה שהועברה על ידי צוות מרכז תמיכה בתל-חי. מטרת ההשתלמות הייתה ללמוד אודות תופעת הפרעות קשב ולקויות הלמידה לטובת פתיחת מרכז תמיכה לאסירים עם לקויות למידה והפרעת קשב, שיפעל בחרמון, ע”פ  התיאוריה והמודלים שפותחו במשך השנים במרכז בתל-חי. השלב הבא היה איתור האסירים”.
איך המרכז החל לפעול בחרמון?
“צוות בית הסוהר פונה בתחילת כל שנה לאסירים שיש להם משך זמן סביר של לפחות שנה בכלא, ומבקש מהמעוניינים למלא שאלונים. הצוותים, קציני החינוך והעובדים הסוציאליים ממליצים על המועמדים. בשלב הראשון, מגיעים  70-60 מועמדים, מהם נשארים בסופו של דבר כ-22. אלה עוברים  מיני מכינת קיץ, לומדים מיני קורס אקדמי  על לקויות הלמידה שלהם, רוכשים אסטרטגיות למידה, ואת האסטרטגיה היותר מורכבת של הכתיבה. אולם מעל הכול – הם לומדים כיצד להתנהל וללמוד, ואיך להחזיר להם את הביטחון ביכולתם”.

תחושת בית מרגיעה ושקטה

למבקר בבית הסוהר חרמון, מתגלה בית סוהר שיקומי “ירוק” וכשמו כן הוא. עצים, שיחים, מדשאות, גינות, בתי מלאכה, מגרשי ספורט  וניסיון אמיתי של צוות בית הכלא, לאפשר לאסירים שיקום בתנאים טובים יותר מהמצויים בבתי  סוהר אחרים בישראל. למרות כל אלה, בית סוהר הוא בית סוהר, עם גדרות וקונצרטינות. תוככי מרכז התמיכה חממ”ה, שהוקם בבית הסוהר, במרכז החינוך, אינו דומה כלל למתקן האפור והשגרתי של מתחם מרכז החינוך, המשמש כבית ספר לכל דבר ועניין. יש במרכז התמיכה  מחשבים, פינת ישיבה נוחה, ספרייה קטנה, מטבחון, פרחים וגינה לימודית, המזכירים מאוד את מרכז התמיכה במכללת תל-חי, שעוצב גם הוא על ידי מלצר במטרה לתת לשוהים בו תחושת בית שקטה ומכילה.
אסטרטגיית הלימוד במרכז חממ”ה מורכבת. התכנית גובשה ע”י יעל מלצר, ד”ר ענת בן-גל-גלילי, אורלי ריטרמן, ואילנה רייטקופ,  מצוות “המרכז” בתל-חי. בתוכנית מעורבים כמובן גם הצוות המקצועי של השב”ס בכלל, וכלא חרמון בפרט. הצוות המגיע ממרכז התמיכה בתל-חי, עוזר לכלואים, בהם יהודים, ערבים, עולים חדשים מאתיופיה, רוסיה ואחרים, להתגבר על התסכולים בהתארגנות ללמידה, להיעזר בחונכים הנותנים לכל תלמיד את הכלים להתמודד בעצמו עם הפרעת הקשב שלו. לעשות חקר עצמי ולגלות מה מתאים לכל אחד. “לחפש את הקושי אצלו ולא אצל אחדים”, אומרת מלצר. “לאהוב את מה שהם עושים, להתמודד עם הפחד והשדים. להאמין   ולהפנים  את ההכרה שבכוחם להגיע למטרות ששמו לעצמם ולממשן”.
הפלאפון של מלצר אינו מפסיק לטרטר. סטודנטית לשעבר מתל-חי, שנעזרה במרכז וסיימה את לימודיה בהצלחה, מבקשת חיזוקים לקראת עבודתה החדשה. סטודנט שסיים את לימודיו, מתקשה בקבלת עבודה. שירות בתי הסוהר נועץ בה האם אפשר להקים מרכזים דומים בבתי סוהר נוספים, ועוד.
כבר יש תוצאות?
“מעקב שמנהל צוות חממ”ה אחר אסירים משוחררים בוגרי התוכנית, מעיד על תרומתה המכרעת של התוכנית בדרך לשיקום. הנה, רק הבוקר התקשר אליי אחד מהם, חאלד שמו, שחזר ליישובו, עובד בצורה מסודרת ופועל למימוש לימודיו בכלא – הקמת מרכז חממ”ה ביישוב שלו.
כדי למנוע מעוד ילדים כמוהו לחוות את חוסר ההבנה שהוא עצמו חווה, הוא כבר מצא מקום למרכז, וגייס אנשי מקצוע לתוכנית. כבר ביקרתי אותו שם ובנינו את התוכנית. חאלד התחיל להפעיל את המערכת, ואנחנו נעזור לו להתניע אותה”.
ומה מידת מעורבותכם בבתי הספר היסודיים והתיכוניים באזור, האם הם נעזרים בכם?
“מעורבותנו נקודתית. למרבה הצער, אין לנו מעורבות תהליכית בחינוך באזור, למרות ששמו של מרכז חממ”ה הולך לפניו. אני מניחה שאפשר היה לעזור לתלמידים עם לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז גם במערכת החינוך. מן הראוי היה להקים מרכזי חממ”ה בבתי הספר. הם  היו מפחיתים את התסכול, האלימות והנשירה. כדי לקיים את זה, מערכת החינוך הייתה צריכה להיערך אחרת. אנחנו עדין מקווים שזה יקרה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
סגירת תפריט
דברו איתנו
הקודם
הבא