אילנה באומן ז”ל המנהלת המיתולוגית של המכון לאמנויות תל-חי ומייסדת “אירועי תל-חי לאמנות בת-זמננו” הלכה לעולמה.
ביום שישי ה- 4 בדצמבר נפרדנו בצער מאישה מעוררת השראה, יזמית, ומובילה תרבותית וחברתית – אילנה באומן ז”ל מקיבוץ עמיר. המנהלת המיתולוגית של המכון לאמנויות תל-חי, ואחת האושיות הבולטות בשדה האמנות והתרבות בארץ ובגליל בפרט.
באומן ז”ל נולדה ב-1934 בבואנוס איירס ועלתה ארצה לקיבוץ עמיר ב-1956, כחלק מגרעין של השומר הצעיר אליו הצטרפה בגיל עשר. את בעלה טולי באומן, אמן ומשורר, פגשה במחנה קיץ של התנועה. לימים, הם היו לרוח שהפיחה חיים במספר יוזמות ואירועים תרבותיים- אמנותיים. מסיבת פורים הראשונה שהופקה על ידם בקיבוץ הייתה חגיגה של מחול ותיאטרון שלא נראתה כמותה קודם לכן.
באומן ז”ל למדה קרמיקה במכון לאמנויות תל-חי, ולימים לימדה באותה המחלקה. בשנת 1978 קיבלה על עצמה להחליף את ירי סביר בניהול המכון. “חטפתי פיק ברכיים,” סיפרה בראיון, שנים מאוחר יותר. ירי המליץ לבאומן על שלושה כללים שיסייעו לה לנהל את המכון בהצלחה: “היי חרוצה, אל תעברי את התקציב, הקשיבי לכל מה שאומרים לך, אבל תעשי מה שאת רוצה”. אילנה אימצה את כל שלושת הכללים ובמשך התקופה בה כיהנה כמנהלת המכון לאמנויות, אכן הביאה אותו לשיאים ופסגות חדשות. היא ניחנה בכושר ארגוני רב, יכולת ניהולית מרשימה, בכריזמטיות יוצאת דופן וביחסי אנוש נהדרים. “כשהגעתי למכון, היו 250 תלמידים וכשעזבתי, כעבור 6 שנים, היו 1,250 תלמידים ב-24 חוגים” סיפרה באומן בגאווה באחד הראיונות.
לצד היכולת הדיפלומטית הראויה לציון שלה, אילנה ז”ל הייתה ידועה באומץ שלה למתוח את הגבולות פעם אחר פעם. “כשפניתי למשרד החינוך, הם שלחו לי צ’ק על סכום עלוב. החזרתי להם את הצ’ק בצירוף מכתב שהסכום הזה לא מכסה את הקפה.”
אחד משיאי הקרירה האמנותית שלה ושל טולי היו “אירועי תל-חי לאמנות בת-זמננו”, שהיוו מוקד עלייה לרגל לאמנים מובילים ומחתרתיים, אוצרים, סטודנטים לאמנות מרחבי הארץ, וחובבי תרבות, כולם הגיעו להיות חלק מהפנינג של יצירה אינטראקטיבית בטבע הגלילי. אירועי תל-חי היו אירועים חדשניים בשדה האמנות הישראלי, שפרצו את השיח על אמנות סביבתית תוך שהם מובילים שינוי במושג ופרקטיקות האמנות בארץ. כשנתקלה בהתנגדות המועצה לממן את אירועי תל-חי 83, הגיעה לישיבת המליאה עם מצלמת וידאו, ללא קסטה. היא העמידה פנים שהיא מצלמת את ההצבעה ביודעה שכשיראו חברי המועצה את המצלמות יסירו את התנגדותם. כך אושר המימון לאירועי תל-חי 83.
עוד ברזומה של באומן ז”ל מגזין “סטודיו”, שהוציאה לאור ביחד עם טולי באומן ושורה של אוצרים, יוצרים ואמנים במשך 18 שנים, ניהול המרכז לאמנויות בגבעת חביבה, קליטת נשים מוכות מקריית שמונה לחוג חינמי לקרמיקה, פתיחת הכיתה הראשונה לאמנות של “נוער לא משתלב”, ומאוחר יותר גם כיתת מחוננים למוזיקה (במסגרת המכון לאמנויות), ועוד אינספור יוזמות אמנותיות-קהילתיות בתחומי הפריפריה. “במסגרת עבודתי במרכז לאמנויות בגבעת חביבה” סיפרה באומן, “הגעתי לכפרים הערביים, דיברתי עם המוכתר וסיפרתי לו שאני מקימה מרכז לאמנות. גוללתי בפניו את החשיבות של אמנות כחלק אינטגרלי בחיים והצעתי שנקיים מפגש של ילדים יהודים-ערבים. בסופו של דבר קיימנו תערוכה יחד והוצאנו קטלוג שהגיע עד לקונגרס בוושינגטון. כל זה, בלי שום נגיעה פוליטית.”
בשנים האחרונות הקימה וניהלה את הגלריה הקיבוצית “סימן שאלה” בקיבוץ עמיר, שהיוותה במה לאמנים מוכרים לצד אמנים בתחילת דרכם, בוגרי בתי ספר לאמנויות מרחבי הארץ. אילנה ז”ל הייתה חברת חבר הנאמנים של המכללה האקדמית תל-חי וחברת הועד המנהל של המכון לאמנויות תל-חי. “עשיתי הרבה בעולם האמנות, אבל תל-חי זה הבייבי שלי,” היא סיפרה בראיון האחרון שלה.
“אילנה ז”ל תמשיך ללוות את המכון לאמנויות ברוחה ובנחישותה, שנבעה מתחושת שליחות ואהבה גדולה לעולם התרבות והיצירה. פועלה העשיר והמגוון וגישתה חדורת-המטרה ימשיכו לשמש עבורי מודל והשראה”, מספרת ד”ר גל שחר מנהלת המכון לאמנויות תל-חי. משפחת המכון לאמנויות תל-חי, ותושבי הגליל מרכינים ראשם בצער עם לכתה של אילנה ז”ל.
