חיה רק- יהלום. כבר בשלב הראשון מתעוררת סקרנות עם השם הייחודי. כמו הייחוד שמאפיינת את אבן היהלום באופן בו הוא בנוי, בהרכב, וסדר שהם רק שלו בטבע, כך גם חיה. שמה מרמז על העוצמה שמגיעה עם השם. ואכן חיה וסיפור חייה ייחודי כמו היהלום. עם אופטימיות המעצבת את חייה עד היום כשהיא מביאה את עצמה והייחוד שבה גם לתפקיד מנהלת מו”פ צפון .

סיפור החיים של חיה לא שגרתי ומפתיע. גם כשאתה חושב שנאמר כבר הכול היא מפתיעה אותך בפעם נוספת באמצעות סיפור חיים מטלטל של אישה חזקה שצומחת מהקושי, מתפתחת מהכאב, ומייצרת אופטימיות גדולה שמשמשת כשהשראה לתעצומות נפש בלתי נגמרות. וזה מטלטל, מטלטל אותך בזמן שהיא מספרת את סיפור חייה העוצמתי, ודוחסת בכמה משפטים קצרים, חיים שלמים מלאים ברגש, וגורמת לך לחשוב על החיים שלך, ואולי האופטימיות היא סוד ההצלחה.

חיה הגיעה לגליל העליון בחודש יוני שנת 2019 בעקבות תפקיד מנהלת מו”פ (מחקר ופיתוח) צפון ממושב בארותיים בעמק חפר ומתגוררת במושב שדה אליעזר. אך את דרכה האקדמית בחקלאות וכאגרונומית החלה עוד בשנת 1984 כאשר למדה לתואר ראשון בחקלאות בפקולטה לחקלאות ברחובות. ולאחר מכן המשיכה ללימודי תואר שני בחקלאות בפקולטה לחקלאות וסיימה את לימודיה בשנת 1989. בשנת 2018 סיימה לימודים לתואר שני נוסף במנהל עסקים.

לאחר לימודיה בחקלאות יצאה לעולם החקלאות כאגרונומית ועבדה במקצוע “שתלנות נוי” במשך שנים רבות במשתלות “קרבס”, “חן”, “חוגלה” “וינאי”. בזמן המשבר הכללי בשנת 2008 עברה לעבוד בחברת “אבוג’ן”- חברת מחקר אגרוביוטכנולוגית כמנהלת מחלקה והגיעה עד לתפקיד ניהול חטיבה בחברה כשהיא מנהלת את כל קבוצת הצמחים וחוות מחקר בחברה עד שנת 2016 כאשר החטיבה בחברה שעבדה נסגרה. עם התפנית החליטה ללמוד לתואר שני במנהל עסקים מתוך מחשבה שהיא לא חוזרת אחורה להיות אגרונומית במשתלה, היא התאהבה בתחום הניהול בעבודה בחברת אבוג’ן והחליטה ללמוד מנהל עסקים. בזמן התואר עבדה במשתלה כי זו הייתה פרנסה בשבילה ולאחר זמן מה תקבלה להיות מנכ”ל של משתלות “מי עמי”. בשנת 2019 ראתה מודעה שמחפשים מנהל למו”פ צפון והבינה כי זאת התשוקה שלה, וידעה כי זה הדבר הנכון לעשות, ללכת אל משרת חלומותיה. ואכן, חיה התקבלה לניהול מו”פ צפון ומדברת על התפקיד בהתרגשות מתוך האמונה לעזור לחקלאים, ולעסוק באהבה האמיתית ולנהל מחקר בחקלאות.

מו”פ צפון הוא ארגון שיושב בתוך מיגל והחברה לפיתוח הגליל. חיה מסבירה כי במו”פ צפון עוסקים במחקר חקלאי ואיך יכולים לקדם את ענפי החקלאות שקיימים בצפון. להביא ליעילות וחדשנות, להביא טכנולוגיות מתקדמות לטובת החקלאות, לקדם את החקלאים ואת החקלאות בתחומים האלה.

התחומים שעוסקים בהם במו”פ צפון הם מגוונים כמו: פרויקט הקינואה אשר התחיל מחוקר של מו”פ צפון שחיפש גידול חקלאי חדש לגד”ש (גידולי שדה) ובדק את ההתכנות לגידול הקינואה, גם הכלכליות, והגיע למסקנה כי הקינואה הוא גידול פוטנציאלי. החוקר ערך בדיקה ראשונית שהייתה מוצלחת, לאחריה הגיש בקשה למדען הראשי לעסוק במחקר בקינואה, והחל במחקר. היום, אומר חיה, כולם רוצים לזרוע קינואה. זה גידול מדהים שהוא רווחי. בנוסף חוקר בעלי חיים במו”פ גידל את הקינואה כגידול למספוא והגיע לתוצאות מדהימות גם לטובת החיה וגם לטובת החקלאי ומצא כי הוא גידול יעיל יותר למספוא, ועתיר חלבון וגם כשר לפסח אז לא צריך להחליף מזון. הגד”ש של קינואה מקבל יותר מחיטה וניתן לעשות גידול דו שנתי שהוא רווחי והוא התחיל במו”פ צפון. הכנסנו גידול חדש לסל הגידולים. אומרת חיה ומוסיפה, כי המידע שמייצרים במו”פ צפון הוא מידע ציבורי שמפורסם באתר מו”פ צפון והדוחות זמינים לחקלאים. מתוך המטרה הראשונית שלשמה הוקמו לטובת החקלאי. מו”פ לא גוף מממן אלא גוף ממומן על ידי הממשלה, מחקרים, קק”ל, משרד החקלאות, אם גורם פרטי, עסק תעשייתי וחקלאי פרטי רוצה לערוך מחקר ניתן לעשות זאת. המטרה היא לא להרוויח כסף אלא לטובת החקלאי.

הגעת עם רקע רב בחקלאות וצמחים הבאת איתך אג’נדה לתפקיד?

“מאמינה גדולה בחשיבות המחקר ולהיות בחזית המדע, מאמינה שהעתיד הוא בקדמה, והחקלאות צריכה ללכת קדימה. מגיעה מרקע של מחקר ומאמינה בשילוב טכנולוגיות ואגרוטכנטיקה, והשכל שיש מאחורי המחקרים. החקלאות הוא תחום שנוגע לאיכות חיים וגם לערכים. בצפון יש בעיקר חקלאות שמספקת פרנסה, שומרת על שטחים פתוחים, שומרת על קו גבול, תומכת בתיירות, תומכת בכל הצפון. מו”פ צפון מטפל בבעיות של כלל הצפון ומשתפים פעולה מחקרית גם בגליל העליון וגם בגולן, ההסתכלות היא מרחבית, מחקרים שנעשים בגליל נעשים גם בגולן, שיתופי פעולה נעשים גם עם המשקים בגליל העליון”.

חיה מספרת על מחקר במו”פ צפון של פרופ’ רפי שטרן שערך מחקר בסדקים של תפוחי הפינק ליידי. הסדקים בתפוחים גרמו לכך שתפוחים רבים היו פגומים הייתה פגיעה באסטטיקה וגם כניסה של מחלות לתוך התפוח דרך הסדקים שנוצרו. בעקבות כך נוצר פחת גדול בתפוחים שהביא לנזק כלכלי. פרופ’ שטרן מצא שאם הוא נותן לתפוחים בזמן ובתדירות מסוימת הורמון צמחי שגורם להתרחבות של התאים בקליפה, הוא מונע את הסדקים  בתפוח והפטריה לא נכנסת לתפוח, שנשאר בריא יפה. החקלאי קונה את החומר שקיים בו ההורמון הצמחי, מרסס את התפוחים תחת רשת צל והפתרון הוא פשוט. אומרת חיה, ומוסיפה, כי גידול תפוחים תחת רשת וריסוס ההורמון במועדים שנקבעו על ידי פרופ’ שטרן, הוריד בצורה משמעותית את הסדקים, הפחת ירד בצורה משמעותית, וכל זאת בגלל שחקר מבחינה ביולוגית את התהליכים שמובילים לסדקים, והקשר לטמפרטורה, והגורמים ההורמונאלים שמשפיעים והגיע לתוצאה יישומית, גם כלכלית. המחקר הביא בשורה למגדלי התפוחים והפינק ליידי בצפון. אומרת חיה.

חיה בתפקידה במו”פ צפון הביאה לשינויים ומהפכות לטובת החקלאים והחוקרים. ואומרת, כי למרות שהמשאבים הכלכליים פחותים המצב הרבה יותר מיוצב, שקוף, ועובד טוב, כשהערפל התקציבי ישתפר שיחזרו תקציבי הממשלה. אחת המהפכות של חיה במו”פ צפון היא שכל חוקר מנהל את התקציב שלו שהוא גייס, והכל נעשה דרך מערכת מרכזית ממחושבת של מיגל. בשיתוף, בשקיפות, ובאופן ממחושב ומערכתי. יש דוחות מסודרים והכל און ליין עם יד על הדופק. אומרת חיה שלאחר שנה בתפקיד ובזמן זה משבר הקורונה היווה חלק מהתמודדות בתפקידה. ומסבירה, כי התחום המחקרי נמצא בנקודת שבר. בהעדר תקציב ממשלתי ולא יצאו קולות קוראים, תחום המחקרים נמצא בסימני שאלה, אבל   אומרת ומדגישה כי היא  אופטימית.

לאחר מספר חודשים שחיה החלה בתפקיד מנהלת מו”פ צפון החל משבר הקורונה והייתה צריכה לנווט את הספינה של מו”פ צפון בזמן הקורונה מספרת כי זו תקופה מלחיצה וקשה, לא רגועה, אבל למרות כל זאת היא אופטימית וחזקה ומאמינה שהכול יחזור. ומסבירה, כי כלפי חוץ קיימת דאגה ואי וודאות אך כלפי פנים קיימים אנשים טובים, משתפים פעולה לטובת הארגון, חכמים מאוד אנשים שאכפת להם ועובדים מאוד קשה, חוקרים לוקחים על עצמם מעל ומעבר, וטכנאים נותנים שעות עבודה רבות, ארגון מדהים וטוב, ואנשים מגיעים ביחד לתוצאות. ומוסיפה, כי להיות שייכים למיגל נותן הרבה יתרונות. ארגון שמאפשר גב מנהלתי חזק עם אווירה של אקדמיה, מחקר, ושיתופי פעולה. היתרון של מו”פ צפון שהמיקום הוא  בתוך מכון המחקר מיגל תורם גם לרמה של השיח, ואופי השיח שהוא מחקרי, וזה מקדם את תחום המחקר והפיתוח לעולם אחר.

מתי הבנת שאת רוצה להיות אגרונומית והגעת לעולם המדעים?

ההורים של חיה ניצולי שואה. כשאבא של חיה היה נער הוא נרשם לבית ספר חקלאי דובר עברית בפולין והיה אמור להתחיל את לימודיו בחודש ספטמבר שנת 1930. אך בקיץ שלפני המלחמה נשלח לכפר לבית חברים, עד שעלה לארץ ישראל. את הסיפורים הרומנטיים על חקלאות כפי שאומרת חיה היא ינקה מאביה מהיום שנולדה שזה היה חלומו הגדול ללמוד חקלאות. כבר בגיל 7 אמרה שתהיה חקלאית והייתה ילדת טבע. כשהגיעה העת לבחור לעצמה מקצוע היה ברור היא בחרה בחקלאות. אימה רצתה שתלמד מדעים מדויקים ,אבל חיה רצתה להיות בשטח ולעסוק בחקלאות ולהמשיך להיות בטבע.

אופטימיות היא סוד ההצלחה.

באופן טבעי עברנו לדבר על המשך החיים של חיה. אישה שהגיעה לגליל העליון בעקבות משרת חלומותיה כפי שאומרת. לא הכרתי את סיפור החיים של חיה לפני כך שבראיון נחשפתי אליו בפעם הראשונה. כפי שציינתי חיה הצליחה בכמה משפטים לדחוס את סיפור חייה ולטלטל אותי מפעם לפעם. וגם כשחבתי שהנה כאן הגיע תפנית חייה הוסיפה על סיפור חייה נדבך נוסף. אך בין לבין הופיעה האופטימיות והאמונה בעצמה שהרימה אותה גבוהה יותר אל החיים בכל טלטלה שעברה .

לחיה לא היו חיים קלים, איבדה הרבה אנשים לאורך חייה. כשהייתה בת 21 איבדה את אחיה שהיה בגיל 19 שסבל מפגיעה מוחית. לאחר מכן כשהיא רק בת 23 חודש לאחר שהתחתנה איבדה את אימה שחלתה בסרטן. לאחר מכן נולדה לה ילדה כשהיא פגה. כשהייתה בת 34 והיו לה כבר שני ילדים קטנים נפגעה על ידי משאית כשהייתה ברכבה עם שני ילדיה וכתוצאה מכך הייתה במוות קליני עם החלמה ארוכה מאוד שנדרשה לאחר מכן. כשהחלימה הייתה בהיי גדול על החיים ונכנסה שוב להריון ונולד לה ילד שבגיל חמישה חודשים אובחן כעיוור והוא לקוי ראיה. כשהילד הגיע לגיל שבעה חודשים בעלה של חיה התאבד. ובגיל 36 וחצי מצאה את עצמה אלמנה עם שני ילדים ותינוק בן שבעה חודשים שהוא גם לקוי ראיה כשהיא אחרי תאונת דרכים, נאלצת לפרנס לבד את ילדיה. ככה חיה אומרת שהיא יצאה אל החיים. הצליחה להרים את הראש מעל המים. ואז בשנת 2004 הסעה של תלמידי בית יצחק אוטובוס  והילד האמצעי של חיה באוטובוס בצומת כפר יונה, בנה נפצע מאוד קשה בתאונה, לאחר שנה וחצי של החלמה הצליח לצאת מהפציעה כשהוא היה אז צעיר בן 11. כיום בגיל 21 לאחר שרות  כחייל קרבי בגדוד 50 בנחל, חבר בקומונה עירונית עם חברי הגרעין מהצבא, נסע ליפן, וכיום סטודנט לתואר בהיסטוריה באוניברסיטת חיפה. משפחה של לוחמים אני אומרת לחיה. שמספרת כי בנה הקטן לקוי ראייה הוא ילד מחונן שלא נותן למגבלה להפריע לו, עצמאי, עובד כחבר סיעה בעיריית תל אביב, וסטודנט באוניברסיטת תל אביב.

שאלתי את חיה מה עושים בנקודה הזאת בחיים והיא ענתה לי כי איזה ברירה הייתה לה כשהיא צריכה לגדל שלושה ילדים בניהם תינוק לקוי ראיה. “בחיים האלה יש רק בן אדם אחד שתמיד עומד לצידי זאת אני עצמי”. מסכמת חיה.

לא בכדי סיפור חייה עיצב את דמותה לעמוד בראש ארגון גדול לפיתוח ומחקר החקלאות בצפון. אישה חזקה שמסוגלת לקבל החלטות במיוחד מתוך הקושי. אישה שבחרה לחייך אל החיים גם אם הם לא תמי חייכו אליה. לראות את הטוב ולהישאר אופטימית. ואומרת, “דווקא בעידן של הפוסט קורונה אני מקווה ומאמינה שאנשים יבינו את חשיבות החקלאות. אנחנו צריכים לחשוב קדימה על החקלאות כתעשייה כי עם כל הרומנטיקה שיש בחקלאות זאת תעשייה ואנחנו צריכים לקחת אותה אל הקדמה. אני מצפה מהחקלאים עצמם שישקיעו, יבנו, ויעשו את המחקרים שלהם בצורה חכמה ומתקדמת, שיביאו את החקלאות את קמת הבמה המדעית ושיעזרו לנו לקדם את החקלאות”.