במשך שנים הן עובדות אחת במקביל לשנייה ולא יחד עם השנייה, ואז הן החליטו לשבור הדיסטנס. מנהלות השיווק של 65 אתרי תיירות ואטרקציות בגליל ובגולן התאחדו יחדיו לקבוצת “משווקות או לא להיות” במטרה אחת – להשאיר את הכסף בצפון ולא להבריח את הלקוחות לדרום או לחו”ל * “אנשים באילת יודעים מה יש בחרמון, ואני, שאני 2 מטרים ממנו, לא ידעתי מה אפשר לעשות שם חוץ מהרכבל, זה אבסורד” אומרת דניאלה אדר, מייסדת הקבוצה, “עכשיו כשישאלו אותי אילו אטרקציות יש באיזור – אני אדע מה להגיד”

 

דניאלה אדר עובדת כבר 10 שנים באחוזת דוברובין, בעיקר עם הקהל העסקי. יום אחד הגיעה אליה מפיקה מממרכז הארץ שרצתה לקיים במקום אירוע חברה. “היא אמרה לי, ‘עכשיו אני הולכת להיפגש עם ענת המהממת מאדמה לגבי חדרי אירוח. את מכירה אותה, נכון?’. ואת האמת? לא ידעתי מי זו” מספרת דניאלה על הרגע בו החליטה שצריכה להתקיים פה בגליל קבוצת שיווק, בה כל מנהלת שיווק מכירה את השנייה.

“באותו יום הגעתי למסקנה שאני לא באמת מכירה אנשים שנמצאים ממש פה בסביבה. אנשים שחולקים איתנו מטרה משותפת, שהיא להביא לגליל את התיירות, וכמה שיותר” אומרת דניאלה. “אם, למשל, אין לי מקום לארח את כל המשתתפים, אני יכולה להעביר אותם לאטרקציה אחרת כי אני מכירה ויודעת מה יש פה. העיקר שלא יברחו לנו לדרום, שיישארו כאן”.

ואז בעצם נולדה קבוצת המשווקות של הגליל- ״משווקות או לא להיות”, קבוצה של 65 נשים, מנהלות שיווק של אתרים גדולים וקטנים בגליל ובגולן. “פגשתי את ליאורה בגא, שהייתה אז מנהלת השיווק של אינדי פארק. אמרתי לה שאנחנו חייבות לעשות משהו כי לא ייתכן שיש לנו חור כזה בגליל שאנחנו לא מכירות מישהי בקייקים או בחדרי האירוח. יזמנו את המפגש הראשון בגליליון עם ציפי עמר, מנהלת השיווק של המלון. היינו רק שלושתנו והתחלנו לבנות את זה”.

מה הייתה המטרה של הקמת הקבוצה?

“פשוט להיות כוח של משווקות, שאחת תומכת בשנייה. אם, למשל, יש עודפים, אז מעבירים לאתר אחר או שאם יש התחממות בגזרה הצפונית, אפשר להעביר לאתרים דרומיים יותר, כמו בוורד הגליל או על שפת הכנרת. הרעיון הוא שיהיה לנו עם מי לדבר בכל אתר”.

אילו פעילויות אתן מקיימות?

“אנחנו עוברות בין אתרים, כל פעם מישהי אחרת מארחת. אנחנו מכירות את התוכן של האתר ואז אם לקוח פונה אליי ורוצה המלצה לאטרקציה מיוחדת בחורף או לטיול טוב על טרקטורונים, אני יודעת בדיוק מה לספר לו, כי עליתי על עגלת המסתור באגמון החולה, ואני יודעת מה אנשים אמרו על הסיור ואם זה מתאים לפעילות בגשם או לא, כי סיירתי שם. אני יודעת גם אם החרמון פתוח ואיזה אטרקציות יש שם. אנשים באילת יודעים מה יש בחרמון, ואני, שאני 2 מטרים ממנו, לא ידעתי מה אפשר לעשות שם חוץ מהרכבל, זה אבסורד”.

כולכן מנהלות שיווק של אתרים שונים, אין ביניכן תחרות?

“אני חושבת שאם יש תחרות אז זה באופן חיובי. אם אני משווקת את המסעדה של דוברובין, ויש את המשווקת של מסעדת גיליס, ואני רואה שהם עושים פעילות מיוחדת לוולנטיין, אז זה נותן לי מוטיבציה לעשות גם משהו מיוחד באותו יום. זה לא ממקום של קנאה, אלא יותר ממקום של להעלות את הרף, לדרבן. הפכנו להיות קולגות ולא מתחרות. בכל אתר שסיירנו ראינו את המשווקות מספרות בגאווה על המקום. לכל אתר יש את הייחודיות שלו. יש מסעדות שמתגאות באיכות המוצרים שלהם ולכן המחירים גבוהים בהתאם, ויש מסעדות שלא מכוונות לאליטה, אלא יותר לקבוצות עם תקציב של 80 ₪ לאדם. שתיהן משווקות מסעדה, אבל כל מסעדה פונה לקהל אחר. עכשיו כשמגיעים אליי לקוחות ואומרים מה התקציב שלהם לפעילות מסויימת, אני יודעת לאן להפנות אותם. המטרה היא שהלקוח תמיד יישאר בגליל ויישאר מרוצה”.

כאמור, הקבוצה כרגע מונה 65 מנהלות שיווק מאתרים גדולים וקטנים, שכוללים, בין השאר, את אחוזת דוברובין, אדמה, אגמון החולה, צוק מנרה, החרמון, מרכז קנדה, מלון גליליון, קייקי כפר בלום, יקבי בוטיק ומסעדות פרטיות, “לטס גיגי”, הטריפ הצפוני, יקבי רמת הגולן, “דה קרינה” מעין זיון ועוד.

איך מ-3 הפכתן ל-65?

“כל מישהי צירפה מישהי אחרת וככה זה גדל. פעם חיפשתי איש קשר בוורד הגליל, מקום שהיה לי לא מובן ולא מוכר. גיליתי שם שתי נשים מדהימות ושאלתי אם הן רוצות להצטרף. הן ענו בחיוב. בכל אתר חיפשנו את מנהלת השיווק והצענו לה את הקבוצה וככה זה גדל”.

במה העבודה שלכן שונה ממפיק?

“למפיקים היה נוח שהם מכירים אותנו ואנחנו לא מכירות אחת את השנייה. כך לא נוכל להעביר מידע שיכול להועיל לנו. כרגע אנחנו ממש קולגות, מכירות אחת את השנייה, מפרגנות אחת לשנייה וגם יודעות לשתף את הדברים הפחות טובים, כמו מאיזה ספק כדאי להיזהר וכדומה. עלינו על זה ממש מאוחר. שנים אנחנו עובדות במקביל ולא מכירות אחת את השנייה. למפיקים זה היה נוח. לנו פחות”.

איך במקום כל כך קטן כמו הגליל לא הכרתן אחת את השנייה?

“את מבינה? ממש חור בהשכלה. אני רוצה לשמור על הגליל העליון ולהגיד למנהלת השיווק בעין זיון שאני עושה אירוע בפסח עם רמי קליישטיין, ושהמידע הזה יגיע לכל האורחים שלהם. עוד לפני שהם הגיעו למקום, הם כבר הזמינו ממני כרטיסים. אנחנו נותנות שירות ללקוח, שירות טוב יותר. מציעות להם עוד אטרקציות, עוד חבילות, יש שיתופי פעולה בין אתרים מסויימים והוא מקבל מעטפת רחבה”.

דניאלה מספרת כי הבנות נפגשות אחת לחודשיים, כאשר כל פעם אתר אחר מארח. “היינו לאחרונה במג’דל שמס. לא האמנתי שיש שם יותר מפיתה עם זעתר בדרך לחרמון. המקום ממש תל אביב הקטנה. רחובות, פאבים, אורחים מבתי המלון באזור, או”מניקים, חיילים, אנשים בדרך לחרמון. פשוט הופתענו. משם הלכנו לגבעת הצעקות, שלא ידענו מה זה בכלל. אחר כך עברנו לפארק הוולקני, אכלנו ארוחת בוקר במרום גולן. עכשיו, כשישאלו אותי מה יש שם, אני אוכל להמליץ כי חוויתי את זה”.

ובכל זאת, האם את חשה שיש ירידה בתיירות ואתן נאבקות יותר בשביל להביא עבודה?

“הרבה בוחרים לטוס לחו”ל. זו בעיה בכל מקום בארץ, לא רק בצפון. אני מחפשת את המנכ”לים הציוניים, אלה שרוצים להוציא את הכסף שלהם כאן ולא בחו”ל. אם אני עומדת מולם כאתר אחד, אני לא יכולה לעשות כלום, אבל אם אנחנו 60 נשים, יש לנו כוח חזק יותר”.

***

מיקי ענבר, דוברת אתר החרמון, שמככבת לאחרונה בטלויזיה בעקבות פתיחת האתר, היא גם חלק מקבוצת המשווקות. “אני מכירה את ליאורה שהקימה את הקבוצה יחד עם דניאלה” מספרת מיקי. “היא צירפה אותי, וכל אישה צירפה מישהי אחת שהיא מכירה. בסוף נוצר כוח נשי מדהים ונטוורקינג מטורף. החרמון מהווה עוגן תיירותי לצפון כולו, וכשמגיעות אליי קבוצות, אני יכולה לעזור להן לתכנן את השבוע כולו כי אני מכירה אתרים חדשים בזכות הקבוצה. המטרה של כולנו משותפת בסופו של דבר, והיא לקדם את הגליל והגולן. זה הדבר הכי מדהים בעיניי”.

אשאל גם אותך, אין ביניכן תחרות?

“ממש לא. התפיסה של כולנו היא שבשיתופי פעולה כולם מרוויחים. אני רואה את הפרגון שיש בקבוצה. גם אם יש שני עסקים דומים, יש פרגון”.

למה הקבוצה היא רק של נשים?

“קודם כל, נשים עוסקות יותר בשיווק האתרים פה מאשר גברים. לקבוצה הזו יש ערך מוסף, והוא הכוח נשי. אולי בקבוצה של גברים כן הייתה קיימת תחרות”.

מיקי מציינת כי הקבוצה נוצרה למטרות עסקיות, אבל הפכה להרבה מעבר. “הפכנו להיות חברות, להכיר אחת את השנייה באופן אישי. אם אני צריכה משהו, אני יודעת שאני אפנה באופן אישי ואקבל מענה אישי”.

עד כמה התיירות הגלילית קיימת?

“קיימת מאוד. אתר החרמון פעיל גם בקיץ, ומשנה לשנה כמות המבקרים בעונת הקיץ הולכת וגדלה. גם השיתופים בינינו אמורים לכסות את התיירות בכל ימות השנה, ולא רק כשיש שלג בחרמון, וזה  בשביל לספק עבודה גם בזמנים פחות משוגעים מבחינת תיירות”.

קבוצת המשווקות מתנהלת גם, כמובן, בוואטסאפ. “הקבוצה בוואטסאפ מאוד פעילה. זה לא רק מה נשמע ובוקר טוב. זו קבוצת עבודה. כל אחת מעלה את החומרים שלה, כך שנדע מה יש אצלהן באתר ואת מי להפנות אליהן. אנחנו יודעות כבר איך לעשות חיבור נכון עם הצורך של הלקוחות. הקבוצה הזו מחברת ומקדמת את הגליל והגולן. אנחנו רוצות שהכסף יישאר כאן בצפון. כשאנשים מגיעים לחרמון, זה מפרנס גם תחנות דלק, מסעדות קרובות וכו’. כולם מרוויחים כשיש תיירות באזור. זה מצב של WIN-WIN”.

 

מה אומרות המשווקות בקבוצה?

 

רעות מ”אודם אירוח כפרי”:

הקבוצה מעצימה, משחררת ומוסיפה מלא כיף וידע לעבודת היומיום. כיף להיות חלק מקבוצה כל כך  איכותית ומגוונת.

 

מיכל גיגי מ”בשביל היער”:

הקבוצה בעיניי היא נשיות בשיאה- אנרגיה של חיבור, תמיכה, פרגון ויצירה, עטופה באהבה, בצחוק, באוכל טוב והרבה קישקושים

 

ענבר מאגמון החולה:

הקבוצה הזו מתנה. מעבר לפרגון העסקי ולעזרה החברית, זו פלטפורמה שמצמיחה כל אחת באופן אישי, כל אחת באופן מקצועי ואת הגליל כולו!