משפחת ורטיקובסקי
לפני כשבועיים התפרסמו נתוני החזרה ליישובים המפונים בצפון. לעומת יישובים השוכנים משני צידיו של כביש 99, שגדלו מבחינת כמות אוכלוסיה, בקיבוצי ההר נרשמה ירידה משמעותית – הן בשל העובדה שלא כל הבתים שוקמו ומאחר וישנם תושבים, שהחליטו בשלב זה שלא לחזור לביתם. יונתן ורטיקובסקי (38), דמות ידועה בספורט בגליל העליון, חזר לפני כחצי שנה יחד עם רעייתו כנרת ושני ילדיהם לביתם, זאת לאחר שבחודש מאי 2024, בשיאה של תקופה עצימה, החליטו לשוב צפונה והתגוררו בבית שכור ביסוד המעלה. ליונתן ורטיקובסקי הייתה זו שנה גדושה בשינוים גם ברמה האישית: לפני כארבעה חודשים סיים פרק של 18 שנים בעמותת הספורט הגליל העליון, במהלכן שימש כמאמן שחייה, כרכז הענף, כדובר העמותה וכמנהלן. ורטיקובסקי החל פרק מקצועי מרתק בעבודה עם בעלי צרכים מיוחדים בעמותת דרך חדשה ועמותת איל"ן. בראיון מיוחד למידע 8 משתף אותנו יונתן ורטיקובסקי בדרך ההתמודדות שלו עם אתגרי התקופה, ההחלטה לחזור לקיבוץ מלכיה, סיכום התקופה בעמותת הספורט והמטרות בתפקידו המקצועי החדש.
מה החזיר אתכם למלכיה?
"חד משמעית – הקהילה. נדדנו הרבה במשך שנה וחצי. היינו בקיבוץ לביא, מצוקי דרגות, קיבוץ קלי"ה, יסוד המעלה, אך ורק במלכיה מרגישים תחושת שייכות אמיתית, הן למקום והןלקהילה. לא בכדי בחרנו לבנות פה את ביתנו לפני שבע שנים. פשוט מרגישים פה בבית".
לאיזה קיבוץ חזרתם?
"חזרנו לקיבוץ במחצית חודש מרץ החולף. בתחילה הרגיש מעט שומם, תושבים וחברים חזרו בטפטופים, אך עם זאת החלו גם להגיע תושבים חדשים – והתחושה מאוד השתפרה. כיום יש אווירה ממש טובה, המלון בתפוסה מלאה, המון מטיילים מגיעים ואין בית אחד פנוי. בהרחבה מגרשים שעדיין לא בנו בהם, מתחילים לקדם את הבניה – וזה הדבר הכי מרגש שיש. מלכיה יחזור להיות סופר אטרקטיבי. מרגישים פה בטוב וביטחון, נהנים מקהילה טובה – זה שילוב מנצח. הנהלת הקיבוץ ובעלי התפקידים השונים עושים הכל כדי לשפר את אורח החיים בקיבוץ וזה מאוד מוערך מבחינתי".
חזרתם לצפון בעיצומה של המלחמה. מה גרם לכם לחזור, למרות המצב המאיים?
"הרבה דברים. זכינו להיות ארבעה וחצי חודשים בקיבוץ קליה המדהים. קיבוץ נהדר עם קהילה מדהימה, שקיבלה אותנו בחום, מהרגע הראשון נתנו לנו בבית. היינו שם 14 משפחות מהקיבוצים ומקרית שמונה. אבל בסופו של דבר היה מאוד קשה להתנהל, בעיקר בשל המרחק. באותה תקופה ניהלתי את מחלקת השחייה בעמותת הספורט, הפעלתי מרחוק שני מוקדים בצפת ובעמק הירדן. כמו כן, קשה לגור כמה חודשים ברציפות בחדר אירוח עם שני ילדים קטנים, היה מאוד מאתגר. מצאנו דירה מדהימה שהתפנתה ביסוד המעלה וקפצנו על ההזדמנות. מאוד רצינו לחזור לאזור ולנסות לקיים שגרת חיים לילדינו וזה היה הדבר היחיד שראינו לנגד עינינו".
קיץ 2024 העברת פעילויות שחייה בסביבה מטווחת. מעין התעוזה?
"זה היה מבחינתי הדבר הכי מובן מאליו בעולם. הילדים והמשפחות עברו כל כך הרבה אתגרים בתקופה הזו, עמדה לנגד עיני רק הזכות לתת להם נגיעה של משהו מוכר וידוע, כזה שירגיע וישמח. נסעתי הרבה, הייתי גם בכפר סאלד, גם בעמיעד, חולתה וגדות.נסעתי למלון קיסר בטבריה ללימוד ילדי קיבוץ ברעם שהתפנו לשם. אני זוכר, שילד בן 5 אמר לי משפט שנכנס לי ללב: "תודה שבאת להזכיר לנו משהו מהקיבוץ ומהשגרה". בכפר סאלד היה שיעור אחד, במהלכו היה בום ענקי כתוצאה מיציאה. ילד בן 7 אמר לי: "תרגע, זה שלנו, זה בום טוב". אני שמח שהייתה לי את הזכות ומוקיר תודה לאחיקם שושן, המנהל שלי בעמותת הספורט באותה התקופה, שתמך ואפשר לי להמשיך לעשות זאת גם בתקופה כזו. כמובן – תודה לרעייתי המדהימה – על הפרגון והתמיכה הגדולה. בלעדיה זה לא היה מתאפשר".
איך אתה מסכם את התקופה בעמותת הספורט?
"במילה אחת, פנטסטית. הייתה תקופה טובה, במגוון רחב של תפקידים, עברתי חמישה מנכ"לים, שני ראשי מועצה, אין סוף קולגות. רק טוב יצא מזה. למדתי המון, הרגשתי שאני מוערך, גיליתי את השוני בהתנהלות בין הרשויות השונות באזור, בין איגודי הספורט השונים ועוד המון דברים. ההורים נתנו לי את התחושה שאני עושה עבודה טובה ומאוד נהניתי. אני חושב שהדבר הכי חשוב, בעיקר עבור מאמן זה לדעת מתי לעבור לפרק הבא. ברגע שאין את התשוקה, משהו פה לא עובד. זה לא משהו שאפשר ללמד או להסביר".
איך אתה מסכם שנת פעילות ראשונה בעמותת “דרך חדשה”?
"אני שמח שזכיתי להגיע לשני ארגונים מדהימים, עם תחושת שליחות סופר חשובה. אני עובד כבר שנה בחברת דרך חדשה – שנותנת ליווי תעסוקה נתמכת ויזמות בסל שיקום. חברה מדהימה, מקצועית, שמלמדת אותך המון, אך נותנת לך להביא את עצמך לידי ביטוי. אני עובד עם מגוון רחב של אוכלוסיות וזה סופר מעניין ומספק. היכולת לעזור לאנשים באתגרים בעבודה, שנראים להם מאוד גדולים, אתה מגיע ומפשט להם את הדברים ופתאום מישהו שחושב להתפטר, אתה עוזר לו להסתכל אחרת על הדברים וללמד איך לפתוח שיח נכון משנה להם את החיים מקצה לקצה. סיפוק אדיר. זכיתי לעבוד בצוות מדהים וסופר איכותי. יש לי מנהלת אזור ומנהלת מקצועית שהן פשוט מתנה. תומכות ועוזרות המון, תוך כדי למידה גדולה ואני ממש נהנה מכל יום".
מה סיכום הביניים שלך לתקופה בעמותת איל”ן?
בעמותת איל"ן התחלתי לעבוד בינואר החולף. הייעוד שלי – לקיים פעילויות ספורט נכים באזור. אני אחראי על מרחב גדול – מצפון רמת הגולן ועד עמק הירדן, כולל צפת וכל הגליל העליון. תפקיד מאוד מאתגר, מכיוון שזה לא כמו בחיפה או ברמת גן שיש מרכז ספורט נכים גדול, נדרש להקים הרבה פעילויות בהרבה מוקדים וקשה מאוד לאתר את המשתתפים, אך אני בא מהתחום וזה מאוד מאתגר ומספק. עמותת איל"ן זה ארגון מאוד גדול ולקח לי זמן להכיר את צורת העבודה שנדרשת, אך אני מקבל הרבה קומפלימנטים ואני מאוד שמח שהגעתי לתפקיד הזה. כיום הצלחתי כבר לעמוד בשתי מטרות. הראשונה היא שיכירו אותי במרחב. אני מקבל טלפונים מאנשים שאיני מכיר וכבר שמעו שאני אחראי על פעילויות הספורט נכים באזור וזה מאוד חשוב שיידעו מי הכתובת לכך. השניה היא שאני מצליח להקים פעילויות. בעמק הירדן הרחבתי את פעילות השחייה, במג'דל שמס אני פותח אחרי סוכות פעילות שחייה. בכפר מסעדה יש לי פעילות של שלושה ענפי ספורט – טניס שולחן, חץ וקשת ובוצ'ה. באזור התעשיה צח"ר אני פותח קבוצת שחייה בחודש הבא ובהמשך אני מקווה לחזור לבריכת מבואות חרמון לאחר שתיפתח. ועם זאת יש עוד הרבה מטרות ויעדים ואני מקווה שאט אט אצליח להגיע לכולם".
