זוג נשוי שהתגרש בבית הדין בתחילת שנת 2018. לאחר הגירושים האישה הגישה תביעה לכתובה. לאחרונה פסק בית הדין הרבני כי הבעל יפצה את האישה בסכום הכתובה בסך של 112,000 ש”ח.

כתבה מאת דנה אלימלך.

צילום: אלבום פרטי.

הגירושים בין בני הזוג התרחשו בשנת 2018 אבל תהליך הפרידה ומערכת היחסים העכורה בין בני הזוג החלה עוד שנים קודם לכן. בשנת 2014 הבעל הגיש בקשה לגירושים מאשתו דבר שהביא לבסוף להכרעה של בית הדין לפסוק לטובת האישה מנימוקים של הבעל הוא זה שרצה בגירושים ולכן יצטרך לשלם לאשתו את שווי הכתובה. את האישה ייצגובבית הדין הרבני עוה”ד יראת בנדלק ועוה”ד רונן יאיר. ומטעם הבעל עוה”ד גבי אלמשעלי.

בכתב התביעה האישה באמצעות עוה”ד בנדלק טוענת כי חיי הנישואיםעם בעלה היו קשים וכללו אלימות מילולית סדרתית, מספר אירועי אלימות פיזיים, אי השתתפות של הבעל בגידול הילדים ובמטלות הבית,ובגידה של הבעל באשתו שהתפתחה לכדי מערכת יחסים. עוד טענה האישה כי לא באמת התרחשו ניסיונות להביא לשלום בית בין בני הזוג וכי הבעל התנה זאת בהסכם פרידה, ואף הפגישה היחידה שהתקיימה לייעוץ זוגי התמקדה ברצון הבעל להתגרש, ובהסכם הפרידה שרצה לערוך עם אשתו.

הבעל באמצעות עוה”ד אלמשעלי טען מצידו ליחס מנוכר מצד אשתו וכי היא הזניחה את הטיפול בילדיהם המשותפים לטענתו ובכלל התביעה כולה מבוססת לטענתו על תביעה אחרת שמתנהלת בין בני הזוג על רכוש. כמו כן ציין כי האישה הגישה כנגדו תלונות שווא במשטרה על אלימות . עוד טוען הבעל כי הוא הציע כי בני הזוג ילכו ליועצים להצלת הנישואים.

האישה ביססה את תביעתה משלוש סיבות: בגידת הבעל, אלימות, ורצון הבעל לסיים את הנישואים. עילת הבגידה נפסלה כיוון שהבעל הוכיח כי מערכת היחסים עם האישה שאותה ניהל נעשתה לאחר שהזוג החליט על פרידה וגירושין. לגבי טענות על אלימות של הבעל כלפי אשתו טענו בבית הדין כי הן לא הוכחו. בית הדין קיבל את טענת האישה בנימוק כי הבעל רצה לסיים את הנישואים עם אשתו ובבית הדין התקבלה תביעת האישה למימוש הכתובה.

הרבנים טענו כי הבעל התנה את הייעוץ במשבר הנישואים בכך שיערך הסכם גירושים בין הבעל לאישה שכולל הסדרי ראייה, כספים משותפים ומזונות. ולכן, מכל מה שהוצג, טענו הרבנים, נראה כי הבעל היה חפץ בפרידה ובגירושין, ועל כן הוא יחויב בתשלום הכתובה במלואה.

הרבנים אף הרחיקו בפסיקתם ונגעו בעניין המתקיים בין בני הזוג בחלוקת הכספים והמשאבים המשותפים. הרבנים אמרו כי בנוסף לכל מה שנאמר בקביעתם לתשלום הכתובה, והוסיפו כי גם אם קיים ספק שכן “המוציא מחברו עליו הראייה” עדיין לטענתם יש מקום לדון, מי נחשב מוציא הכסף בנושא הכתובה, שכן במקרה שהונח לפניהם, נראה כי האישה תצטרך לשלם לבעלה כספים במסגרת הסכם איזון משאבים בניהם. ולכן הוחלט בבית הדין שסכום הכתובה ינוכה מסכום החיוב שבו תחויב האישה במסגרת הסכם איזון המשאבים עם הבעל.

עוה”ד יראת בנדלק מסרה: “ביה”ד האזורי בצפת הפריך את כל טענות הבעל נגד האישה כגון: שעות עבודה מרובות, חוסר יחס לבעל, שלא בישלה, שלא ניקתה ועוד טענות שהמציא לצורך ההליך המשפטי. בית הדין קבע כי התנהגותו ומעשיו הם אלו שהובילו לפרידה. הבעל היה לא אמין ועליו לשלם לאישה את הכתובה במלואה. ביה”ד מעביר מסר ברור – הבעל אינו יכול לעזוב את הבית והילדים בקלות ולהסיר אחריות, מוטלת על כל צד החובה לנסות לפתור את המחלוקות בטרם פנייה לבית המשפט. יתרה מכך, לא ייתכן כי לאחר שנות זוגיות רבות, הבעל יתבע את הזכויות הכספיות ורק עניין זה יעמוד לנגד עיניו, ישנם דברים החשובים יותר מכסף ורכוש.”