מאת אהרון דמרי.
גם אם זה לא היה המשחק הטוב ביותר של עירוני איתוראן קריית שמונה לפחות הוא הניב ניצחון ראשון העונה.
משחקי גביע הטוטו התקיימו השנה בעקבות הקורונה בשיטה קצרה ודי מהירה. בשיטה זו כל בית שיחק שלושה משחקים ושתי הקבוצות הטובות ביותר מכלל הבתים עלו למשחק הגמר. קריית שמונה לא הייתה מבין השתיים ולכן הסתפקה במשחק על המקום ה-11 מול מ.ס. אשדוד, המשחק נערך אתמול (ראשון) בשעה 19:45 באיצטדיון העירוני.
אם אסתכל על חצי הכוס המלאה אראה, כי הניצחון הראשון והמיוחל כל כך הגיע, החלוץ לוסיו כבש שער שדה ראשון, וכן הקבוצה כבשה פעמיים, לא ספגה וסיימה את דרכה בגביע הטוטו במקום ה-11. המשחק נפתח נהדר כשרוצט מבשל ללוסיו, במחציית השנייה התקפה מתפרצת של קריית שמונה כשלוסיו הפעם בתפקיד המבשל לחלוץ הצעיר גיא בן לולו, האחרון כובש את שערו הראשון ומעלה את קבוצתו ליתרון של 2-0 ובעצם חותם את תוצאת המשחק.
אך אם אסתכל רק על התוצאה ולא על מהלך המשחק אשקר לעצמי אומנם ניצחון מבורך, אבל הדרך אל האושר ארוכה מאוד. אסביר: שחקניו של קובי רפואה פתחו נהדר, לחמו, שלטו בשדה, ואף כבשו. מעבר לכך כל שאר דקות המחצית הראשונה היו אלה שחקניו של מאמן העבר המיתולוגי של קריית שמונה רן בן שמעון ( למי ששכח בן שמעון הביא אליפות היסטורית) ששלטו לאורך כל המחצית ואילולא יום מדהים של ברטקוש התוצאה הייתה שונה ואולי גם הפוכה.
במחצית השנייה ראיתי רק קבוצה אחת על כר הדשא והיו אלה דווקא האשדודים, מלבד השער של בן לולו לא ראיתי התקפה אחת ראויה לשמה, בקשר למשחק ההגנה של קריית שמונה אגיד כי בלם נוסף ואפילו שניים יעזרו מאוד לקבוצה, לא בכל יום שוער הקבוצה ברטקוש יוכל לעצור את חלוצי היריב בכמות עצירות כמו אתמול, נכון שגביע הטוטו הוא ניסוי כלים, אך, יחד עם זאת צריך להפיק לקחים ומהר, אחרת כבר השבת התוצאה לא תהיה לטובת שחקניו של רפואה.
