דוח העשור של רשות הטבע והגנים על מצב חיות הבר בישראל

דוח חדש של רשות הטבע והגנים חושף את מצבן של אוכלוסיות חיות הבר בישראל בהן אלו המצויות בסכנת הכחדה.

דוח חדש שהופק על ידי רשות הטבע והגנים ומתפרסם לראשונה במסגרת מפגש העיתונאים השנתי של רשות הטבע והגנים שהתקיים היום (יום ג’) בגן הלאומי תל לכיש בהובלת מנכ”לית הרשות רעיה שורקי , סוקר לעומק את מצב מיני חיות הבר בישראל על פי תוצאות ספירות ומגמות של עשור תוך קיבוץ וסיכום נתונים משנים קודמות יותר.

את כתיבת ועריכת הדוח, המתמקד בשנים 2011-2020 ומהווה פרסום המשך של דוחות קודמים, הוביל ד”ר נעם לידר, מנהל אגף אקולוגיה ברשות הטבע והגנים בסיוע עובדים ואקולוגים נוספים של רשות הטבע והגנים וגופים נוספים.

הדוח סוקר את מצבם של מינים בקרב קבוצות החולייתנים – יונקים, עופות וזוחלים תוך התמקדות במינים נדירים בסכנת הכחדה, “מיני דגל” בעלי ערך תרבותי וציבורי ומינים המוגדרים ו”מיני מטריה”, היכולים לשמש סמנים למצבם של המערכות האקולוגיות ובתי הגידול במקומות חיותם. בדוח נכללים אף מספר מינים שחשוב לספור אותם מפאת חיכוכם עם האדם. 

לראשונה, בזכות נתוני ספירות לאורך שנים רבות, הדוח סוקר מספר דורות של אוכלוסיות חיות הבר כמומלץ על ידי ה-IUCN, האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע. סקירה וניתוח התוצאות בשיטה זו מאפשרות הסתכלות ארוכת טווח מספקת במגמות של האוכלוסיות השונות. 

על פי הדוח גודל האוכלוסיות של רוב המינים שנספרו, בהם רבים בסכנת הכחדה חמורה,  נמצא במגמת עלייה או שומר על יציבות. עם זאת נרשמה ירידה מדאיגה ביותר נרשמה לאורך השנים בקרב אוכלוסיית הנשרים והלוטרות בישראל.

מסקנות הדוח הן עדות לכך שמכלול פעולות השימור והממשק המיושם אכן תורם לשימור המינים. עם זאת מגוון האיומים הקיימים ואלו העתידיים מחייבים המשך פעולות השימור והגברתם.

הדוח נערך במסגרת דוחות שמירת הטבע, שמפיקה רשות הטבע והגנים בשנים האחרונות ומתפרסמים לציבור, אשר בודקים את מצבם של מינים ומערכות אקולוגיות ומגמות רב שנתיות של השתנות במצבם, וכן מציגים פעולות הנעשות ונדרשות לשמירה עליהם. דוח שמירת הטבע שפורסם קודם לכן בתחילת שנה זו, הציג את מצבם של הצמחים בסכנת הכחדה והפעולות הנעשות לשמירה עליהם. 

דוח העשור של חיות הבר מציג את תוצאות הספירות שבוצעו בהובלת רשות הטבע והגנים במשך כעשור ודומה יחסית לדוחות ספירה תקופתיים קודמים, אך ייחודו הוא בכך שניתוח התוצאות ומידת הצלחתן של פעולות השימור והממשק נעשה בדרך אחרת מקודמיו, ומתרכז בדרך שממליץ עליה ה- IUCN, האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע, המוכר בעיקר בזכות הכנת רשימת המינים בסכנת הכחדה הידועה כרשימה האדומה. על פי ה-IUCN יש לבחון את מצב האוכלוסיות בשלושת הדורות האחרונים של כל מין, מפני שעל פי רוב הם מבטאים הסתכלות ארוכת טווח מספקת במגמות של אוכלוסיות.

תבנית הדוח כוללת הצגה כללית של המין, ציון אזורי המחייה שלו, מצב שימורו, הסיבות לספירת אוכלוסייתו ושיטות הספירה. בנוסף מוצגות תוצאות הספירה האחרונה בתקופת הדוח והשוואתן לשנים קודמות. בכל סקירה מובא גם סיכום מצב המין בישראל והגדרה של הפעולות והממשקים הנדרשים לשימורו.

לדברי רעיה שורקי, מנכ”לית רשות הטבע והגנים: “השמירה על חיות הבר היא אחת מהפעולות המרכזיות והמאתגרות של רשות הטבע והגנים. החוק להגנת חיית הבר חוקק בישראל לפני עשרות שנים ואחת ההצלחות הראשונות היתה הצלת היעל הנובי מפני הכחדה. לצערי גם כיום יש איומים רבים על אוכלוסיית חיות הבר ביניהם צייד לא חוקי, אובדן וקיטוע בתי גידול, הרעלות, זיהומים, התפשטות מינים פולשים ומתפרצים ועוד. הדוח מרכז עשרות ספירות שונות ומטרותיו הן ריכוז מידע והצגתו בפני טווח רחב של מתעניינים ואנשי מפתח, שרטוט תמונת מצב של כל מין ברמה אזורית וארצית ולא רק של אוכלוסיות יחידות, והצגת השינויים בגודלי האוכלוסיות בתבנית קבועה, באופן שיקל על קבלת ההחלטות לעדכון, תכנון ויישום תכניות ממשק מתאימות להגנה ושמירה על מיני חיות הבר. הפקת הדוח המעמיק מתאפשרת בזכות עשייה ומאמץ עצום שמשקיעים בכל שנה לאורך עשרות שנים עובדי רשות הטבע והגנים ומתנדבים רבים לטובת קיום ספירות אלו בכל הארץ ועל כך תודתי הרבה להם”

לדברי ד”ר נעם לידר, מנהל אגף אקולוגיה ברשות הטבע והגנים שהוביל את כתיבת הדוח: “ייעוד התוכניות לשימור מינים שרשות הטבע והגנים מפתחת ומיישמת הוא לשפר באופן משמעותי את מצבם של מינים נבחרים ומתוך כך לשפר ולשמור גם על התפקודים הטבעיים של המערכות האקולוגיות. ניטור וספירה רב-שנתית של אוכלוסיות מיני חיות בר הם פעולות בקרה חשובות בתוכניות לשימור מינים, הכוללות בין היתר שמירה והגנה על בתי גידול ומרחבי מחייה של חיות הבר, הצלה ומניעת פגיעה בחיות בר, טיפוח גרעיני רבייה והשבת חיות בר לטבע, ניטור ומחקר ועוד. הספירות מעניקות כלים לניתוח מצבן של אוכלוסיות ומגמות השתנותן, לאור מכלול האיומים שזוהו עבור כל מין, והצלחתן של מגוון פעולות ממשק השימור עבורם, בהתאם “.

לידר מציין כי, “תוצאות הדוח מראות שבעשורים האחרונים גודל האוכלוסיות של רוב המינים שנספרו, בהם רבים בסכנת הכחדה חמורה,  נמצא במגמת עלייה או שומר על יציבות. מצב זה מעיד על כך שבאופן כללי מצבם של מרבית מיני היונקים, העופות והזוחלים שנבדקו נשאר יציב או השתפר בעשור האחרון וזה כמה דורות, ומעיד שמכלול פעולות השימור והממשק המיושם על ידי רשות הטבע והגנים והשותפים שלה לעשייה אכן תורם לשימורם. עם זאת, מגוון האיומים כיום ואלו העתידיים, מחייבים המשך פעולות השימור והגברתם. בשני מינים נמצאה מגמת ירידה מתמשכת ומדאיגה ומצב אוכלוסיותיהם מידרדר: אוכלוסיית הנשר מקראי שאוכלוסייתו קטנה בדור האחרון של המין, ואוכלוסיית הלוטרה האירופית שקטנה בשני הדורות האחרונים של המין”. 

לידר מסכם כי, “יום המפקד השנתי הוא יום שיא, שבו נבחנים כלל מאמצי השימור של אנשים וגורמים מסורים במשך שנה שלמה ביניהם פקחים ומנהלי שטח, אקולוגים, מתכננים, אנשי אכיפה וכלל הגורמים המעורבים באופן ישיר ועקיף בממשקי שימור המין”.  

להלן תקציר סקירת מצבן של חלק ממיני חיות הבר שמשולבים בדוח מצבן של אוכלוסיות מיני דגל ומטרייה. 

יעל נובי 

היעל הנובי הוא מין דגל לשמירת הטבע בישראל. הוא סמל להצלחה של שמירה על מינים והוא גם סמלה של רשות הטבע והגנים מיום הקמתה ב-1964 בגלגולה הראשון – רשות שמורות הטבע. גודל האוכלוסייה העולמית של היעל בירידה, וכנראה היום האוכלוסייה בישראל היא הגדולה והמוגנת ביותר בעולם. עיקר האוכלוסייה מרוכז בשני אזורים: מדבר יהודה והר הנגב. שתי אוכלוסיות קטנות חיות בהרי אילת והערבה הדרומית ואוכלוסייה אחת ברמת הגולן. מקורה הוא יעלים מעין גדי שהועתקו בעבר לרמת הגולן.  

ספירתה של כל אוכלוסייה התחילה בזמן אחר ואפילו הספירה של הוותיקה בהן, בהרי אילת, נספרת פרק זמן קצר משלושה דורות. עם זאת תוצאות הספירות מורות בדרך כלל על יציבות או על עלייה מתונה בגודל האוכלוסיות בתקופה המהווה יותר משני דורות של יעלים. פירוש הדבר הוא שתגובת האוכלוסייה בטווח זמן קצר עד בינוני על איומים, ובד בבד פעולות ממשק השימור של רשות הטבע הגנים, התגלמו ביציבות או בעלייה במספרה. ב-2019 נספרו בתחום תפוצתו של היעל הנובי קצת פחות מ-1,000 פרטים.

צבי ישראלי 

בעבר מין זה היה נפוץ בחצי האי ערב ובמזרח התיכון. עם השנים הצטמצמה אוכלוסייתו או נכחדה ברוב המדינות, והיום רוב האוכלוסייה נמצאת בישראל: בצפון הארץ ובמרכזה, ומהנגב המערבי ורמת מדבר יהודה וצפונה. מין זה הוא מין דגל וגם מין מטרייה. בהיותו יונק גדול הוא מין דגל, ובשל צרכיו האקולוגיים הוא מין מטרייה, ומשמש אפוא סמן (אינדיקטור) למצב הסביבה שבה הוא חי. ירידה בגודל אוכלוסיית הצבאים עשויה להעיד על ירידה באיכות השטח כולו, ומכאן חשיבות הספירה של מין זה. 

ספירה רב-שנתית נעשית רק באוכלוסיות צפופות באזורים אלו: דרום רמת הגולן, רמות נפתלי, רמות יששכר, גלבוע, נחל עמוד תחתון וחולות מישור החוף הדרומי בשמורת טבע ניצנים. האוכלוסיות נספרו במשך שלושה דורות ויותר של המין (משך כל דור של צבי הוא כ-5 שנים) ומראות מגמות ארוכות טווח במצבן. בחלק מהאזורים בישראל ישנה מגמת גידול והתחזקות של אוכלוסיות הצבאים, אך אוכלוסיות אחרות נשארו יציבות או אף קטנו. אוכלוסיית הצבאים בחולות מישור החוף הדרומי פחתה בשלושת הדורות האחרונים עד כדי מחצית מגודלה לפני עשור. לפי האומדן בדוח העשור סך כל אוכלוסיית הצבאים בישראל בשנת 2020 הוא 5,500 פרטים בערך.

בתוך כך, מעבר לנתונים שקיימים בדוח העשור ועל פי נתונים שהוצגו במפגש העיתונאים השנתי של רשות הטבע והגנים לסיכום שנת 2022 עולה כי מספר הצבאים הארץ ישראליים שנספרו בפועל בספירות בשנת 2022 עומד על 3,313 פרטים לעומת 3,231 פרטים שנספרו בשנת 2021. 

צבי נגב

תפוצתו העולמית של מין זה היא במדבריות צפון אפריקה, סיני וישראל. בישראל הוא מצוי בנגב ובערבה, ומדרום הנגב המערבי וחוף ים המלח עד אילת. צבי הנגב הוא מין דגל של הסביבה המדברית ומין מטרייה. בשל התאמתו לשטחים פתוחים ונרחבים כגון שטחים מישוריים וואדיות רחבים במדבר, הוא משמש סמן לשינויים במצב בית הגידול, ולכן ירידה בגודל אוכלוסייתו יכולה להעיד על הידרדרות כושר הנשיאה של השטח ואיכותו. 

ספירה רב-שנתית כבר נעשית יותר משלושה דורות של המין בתחום תפוצתו בנגב ובערבה בחמישה אזורים מייצגים. תוצאות הספירה מעידים על מגמת עלייה בגודל האוכלוסייה כמעט עד כדי הכפלתה בתקופה זו. רוב הגידול נצפה באוכלוסיות מרכז הערבה והנגב, בעיקר בנחלים הגדולים, ורק מקצתו נצפה בדרום הערבה וצפונה ממנה. בשנת הספירה האחרונה לתקופת הדוח –  2018 , נספרו 1,433 צבאי נגב.

בתוך כך, מעבר לנתונים שקיימים בדוח העשור ועל פי נתונים שהוצגו במפגש העיתונאים השנתי של רשות הטבע והגנים לסיכום שנת 2022, עולה כי מספר צבאי הנגב שנספרו בספירות בפועל בשנת 2022 עומד על 1,889 פרטים לעומת 2,061 פרטים שנספרו בשנת 2021. 

אוכלוסיות מינים שמצבן מידרדר

נשר מקראי

בעבר תפוצתו העולמית של המין הייתה רחבה: מחצי האי האיברי במערב ומדינות דרום אירופה ועד הודו במזרח, וכן צפון אפריקה. חלק מהאוכלוסיות האירופיות והדרום-מערב אסייתיות נודדות בחורף לאפריקה ולחצי האי ערב, אולם היום האוכלוסייה מקוטעת והמין נעלם או התמעט מאוד בחלק ניכר מתחום תפוצתו. גם בישראל תפוצת המין הצטמצמה, ובשני העשורים האחרונים היא פחתה מ-120 זוגות מקננים ל-50 זוגות בלבד. בצפון מקננים נשרים רק בכרמל, ובדרום במדבר יהודה ובהר הנגב. 

הנשרים נספרים 22 שנים, שהן פרק זמן קצר בהרבה משלושה דורות של המין (כ-54 שנים). בחורף 2020 נספרו 184 נשרים: 41 בצפון ו-143 בדרום; ואותרו 47 התחלות קינון: 9 בכרמל, 4 במדבר יהודה ו-34 בנגב. בקיץ 2020 נספרו 204 נשרים: 38 בצפון ו-166 בדרום. תמונת הרבייה עגומה: בצפון שיעור ההצלחה של הרבייה היה 10% בלבד, במדבר יהודה כל הקינים נכשלו, ורק בנגב שיעור ההצלחה של הרבייה היה 75%.

אם כן, היום רוב אוכלוסיית הנשרים בישראל מתרכזת בחבל המדברי, ומספר הפרטים הנצפים ומספר הקינים המתועדים בו יציב ואף עולה באופן מתון. לעומת זה מספר הקינים במדבר יהודה ירד ירידה חדה בהשוואה לנגב, שבו ניכרת יציבות ועלייה מתונה.

תוצאות ספירות 2020 תואמות את המגמה הנצפית בעשור האחרון: בלימת הירידה ואוכלוסייה יציבה של הנשרים בישראל. ובכל זאת, זוהי רק תגובה בטווח קצר ביחס למשך דור הנשר, ותמותת בוגרים בעיקר כתוצאה מהרעלות והצלחה חלקית בלבד ברבייה מונעות גידול מורגש של האוכלוסייה. לפיכך היום אוכלוסיית הנשרים בישראל נתונה בסכנת הכחדה חמורה, ומתקיימת בזכות מאמצי שימור נרחבים.

בתוך כך, מעבר לנתונים שקיימים בדוח העשור המפרטים נתונים ומגמות עד שנת 2020 רשות הטבע והגנים מדווחת במפגש העיתונאים השנתי לסיכום שנת 2022 על נתונים נוספים הקשורים לאוכלוסיית הנשרים בישראל.

מהנתונים שהוצגו במפגש, נכון לשנת 2022, על פי סיכום ספירה אחרונה ומעקב נשרים ע”י לכידה ותיוג, אוכלוסיית הנשרים המקומית נאמדת בכ-230 פרטים (נתון זהה לשנת 2021) 

כמו כן 9 נשרים נולדו ב-2022 בגרעיני רבייה של פרויקט ‘פורשים כנף’ (המשותף לרשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, חברת החשמל, שמטרתו להגן ולבסס את אוכלוסיית הנשרים ושאר העופות הדורסים בישראל) ובשיתוף גן החיות התנ”כי. (רק 5 אשתקד).

38 קינוני נשרים נרשמו השנה (47 אשתקד). יתכן שהירידה מוסברת בהרעלה שהתרחשה באוקטובר 2021 בה מתו לפחות 14 פרטים, רובם בוגרים המוכרים כמתרבים ועוד הרעלה של 3 פרטים מתרופה ווטרינרית בנובמבר 2021).

4 נשרים מגרעין הרבייה שוחררו השנה בישראל לטבע, 3 בשמורת גמלא ו-1 בחי-בר כרמל (6 אשתקד).

12 נשרים נמצאו מתים השנה בישראל לעומת 24 אשתקד. 7 מהם מתו הרעלה מתרופות ווטרינריות (וולטרן שאכלו כנראה במדבר יהודה במזרח הר חברון וקרוב לקו התפר).

סה”כ 124 נשרים נלכדו בחודשי הסתיו כחלק מניטור האוכלוסייה (במסגרת פרויקט פורשים כנף), מהם 20 פרטים חדשים – ילידי 2022. שאר הנשרים שנלכדו הם נשרים ותיקים שנבדקו, מושדרו ושוחררו. סה”כ יש 139 נשרים ממושדרים פעילים.

 לוטרה

תחום תפוצתה של הלוטרה הוא אירופה, אזורים רבים באסיה, ובחלקים מצפון אפריקה. ישראל היא גבול התפוצה הדרומי העולמי של המין. בישראל אוכלוסייתה הצטמצמה מאוד בשנים האחרונות וככל הנראה היא נכחדה מנחלי רמת הגולן, עמק חרוד, עמק בית שאן ועמק יזרעאל. היום היא מצויה בנחלי האיתן באגן נהר הירדן העליון ועמק החולה, באזור הכנרת ובעמק הירדן. 

סקר הלוטרות מורכב מרכיבים אלו: איסוף מידע על תצפיות בפרטים חיים, איסוף פרטים דרוסים וסקר שנתי לאיתור גללים באתרים קבועים. התמדנו בדרך זו 19 שנים, שהן כמעט שלושה דורות של המין, ועם זאת קשה לאמוד לפיה את גודל האוכלוסייה והיא מעידה רק על אזורים שבהם נראים סימני פעילות של לוטרות, הרומזים על שיעורה. ממצאי סקר 2020 מעידים על אוכלוסייה יציבה יחסית רק בשני אזורים: בעמק החולה והנחלים המתנקזים אליו; ובאזור הכנרת. כמו כן התגלו סימנים להימצאות של לוטרות באתרים דרומיים יותר לאורך הירדן הדרומי, וייתכן שהם מעידים על התפשטות האוכלוסייה דרומה.

מינים אחרים

בדוח מוצגות תוצאות ספירות רב-שנתיות גם של מינים אחרים: מינים בסכנת הכחדה כגון: צבי שיטים, עיט זהוב, עיט ניצי, ברווז משויש, חוברה מדברית, צב ים חום, צב ים ירוק וצב רך; מינים שחשוב לספור אותם בעטיו של חיכוך עם האדם כגון: קורמורן גדול, קורמורן גמד ושקנאי מצוי; וכן חברות מינים: חברת עטלפי חרקים וחברת עופות המים.

צבי הים בשנת 2022

בתוך כך מדווחת רשות הטבע והגנים גם על סיכום הטלות קיני צבות הים ופעילות המרכז להצלת צבי ים ברשות הטבע והגנים בשנת 2022. לפי הנתונים שהוצגו במפגש העיתונאים, בשנת 2022 הוטלו בחופי ישראל 403 קיני צבות ים לעומת 449 אשתקד. 223 צבי ים פגועים/פצועים הגיעו השנה לטיפול במרכז הארצי להצלת צבי ים לעומת 102 אשתקד ו-121 צבי ים הושבו חזרה לטבע לאחר תקופת טיפול ושיקום, לעומת 104 צבים בשנת 2021.