בנה של מירן בן ה-11, הלוקה באוטיזם, סובל מעקמת מותנית חמורה, אשר מקשה עליו ללכת ביציבות. בקרוב הוא יאלץ לעבור ניתוח קשה ליישור עמוד השדרה, מה שימנע ממנו להתכופף לעד. ובכל זאת, בפנייה לחברת עמידר בבקשה לעבור לקומה נמוכה יותר, קבע היועץ הרפואי של משרד הבינוי והשיכון כי ינאי מסוגל לעלות עד הקומה שנייה. מירן אינה מוכנה לוותר: “לא נראה לי הגיוני שישנו רופא שיקרא את התיק שלו ויקבע שהוא יכול לעלות עד קומה שנייה בעצמו. אם הוא היה רואה אותו במו עיניו, הוא היה מבין”.

 

שירי פריאנט

 

מירן אזולאי מתגוררת בשכונת עמידר שבקרית שמונה יחד עם בעלה וארבעת ילדיהם. בנה הבכור, ינאי, בן ה-11 לוקה באוטיזם ובמוגבלות שכלית התפתחותית. מלבד האתגרים התקשורתיים והתפקודיים, ינאי סובל מעקמת מותנית חמורה (מצב בו עמוד השדרה נוטה הצידה). לאחרונה החליטו בבית החולים שניידר לנתח את ינאי הצעיר מתוך החשש שהעקמת “תסגור” לו על הריאה. מדובר בניתוח קשה ומסובך, שזמן ההחלמה ממנו ארוך ומייגע. במהלך הניתוח מכניסים המנתחים מערכת ברגים ומוטות, על מנת ליישר ולייצב את עמוד השדרה, דבר אשר ימנע ממנו להתכופף לצמיתות.

 

מירן מספרת שכבר היום, לפני הניתוח, ינאי נוטה ליפול ללא תמיכה. היא אומרת שלאחר הניתוח המצב שלו רק יחמיר. משפחת אזולאי גרה בקומה שנייה ומירן נאלצת לעזור לינאי לעלות ולרדת 34 מדרגות, כי הוא אינו מסוגל לעשות זאת לבד. לאחר פנייה לחברת עמידר, בבקשה לעבור לדירה בקומה ראשונה, קיבלה מירן הודעה כי אושרה לה דירה עד קומה שנייה. “הגשתי לעמידר את כל הטפסים והאישורים על מצבו הרפואי של ינאי ועל הניתוח שהוא מתעתד לעבור. בעמידר העבירו את פנייתנו למשרד הבינוי והשיכון שהשיב כי ינאי מסוגל לגור בדירה עד קומה שנייה. מדובר בילד, שאומנם לא מרותק לכסא גלגלים, אך הוא אינו יציב. יש לו עקמת, רגל מסובבת הצידה ושריר אחד שקצר יותר מהשני. כשהוא מגיע מבית הספר, אני יורדת עם התינוקת שלי בשביל לעזור לו עם התיק, כי הוא לא מסוגל לעלות לבד. אם אני לא יכולה, אז אמא שלי מגיעה לעזור לו. הוא נופל המון. בבית הוא תמיד נאחז בכסא בשביל לא למעוד. פשוט לא מתקבל על הדעת שישנו רופא שיקרא את התיק הרפואי שלו ועדיין יקבע שהוא יכול לעלות עד קומה שנייה בעצמו, כנראה שהוא לא קרא את התיק שלו. אם הוא היה רואה אותו במו עיניו, הוא היה מבין”, אומרת מירן.

 

 

מירן פנתה לעמידר קרית שמונה בבקשה לדירה בקומה ראשונה, אך שתי הדירות שהראו לה היו בקומה שנייה, בדיוק כמו שהיא היום. היא אומרת: “בטופס ממשרד הבינוי והשיכון רשום ‘עד קומה שנייה’. לא הראו לי אפילו דירה אחת בקומה ראשונה. אני לא בטוחה שאין ברשות עמידר דירות בקומות נמוכות שמוגדרות לנכים, כי יצא לי לפגוש משפחות שעברו לדירה בקומה ראשונה והם ממש לא במצב של נכות. אחרי הניתוח, המצב של ינאי יהיה קשה יותר. אני פשוט מרגישה חסרת אונים. חודשים אני רודפת אחרי עמידר ומשרד הבינוי והשיכון עם פניות וערעורים, והתשובה אינה משתנה”.

 

 

מעמידר נמסר בתגובה: “הנושא מוכר לנו, ותחילה נדגיש כי ההחלטות לגבי הקצאת הדירות הינה בסמכותו הבלעדית של משרד הבינוי והשיכון.

ולעצם העניין- בחודש נובמבר 2011 בקשה המשפחה העברת דירה, אולם נדחתה על ידי ועדת משרד השיכון. בדצמבר 2014 הגישה ערעור שנדחה גם הוא על ידי המשרד. ביולי 2016 הגישה בקשה להעברה לדירה נמוכה, בשל מצבו של הבן, ובחודש אוגוסט הוצעה להם דירה בהתאם לאישור משרד הבינוי והשיכון ולמצב המלאי בעיר-  אך היא סרבה לכך. נשמח לעמוד לרשותם ולקדם פתרון בהתאם לאישור המשרד ולמלאי הקיים.”

 

 

ממשרד הבינוי והשיכון נמסר בתגובה: “בשונה מהליך הרגיל של רכישת דירות למלאי הדיור הציבורי, הנחו שר הבינוי והשיכון, יואב גלנט, וסגנו ח”כ ז’קי לוי, להעביר תקציב ייעודי בסך 100 מיליון שקלים לצורך קניית דירות המותאמות לאוכלוסיית הנכים ומאפשר למשרד הבינוי והשיכון להציע להם דירות המתאימות להם. אולם, בשל מלאי מצומצם של דירות בקומות קרקע/קומות נמוכות, נאלץ המשרד לקבוע סדרי עדיפויות במתן דירות אלה בהתאם לרמת מגבלת הניידות.

משרד הבינוי והשיכון אישר את בקשת משפחת אזולאי להחלפת דירה, אך בהתאם לחוות דעת היועץ הרפואי, אשר קבע כי אין הכרח למגורים בקומה נמוכה/קרקע, אלא למגורים עד קומה שנייה.  הזוג יכול לערער לוועדת אכלוס ציבורית, שהינה הדרג הבכיר הדן במקרים חריגים.”