יהונתן בונה (49) סגן מנהל בית הספר עוזיאל נשוי ואב לשישה ילדים ונכדה תרם כליה לפני כמה ימים. יהונתן אומר כי הוא מרגיש טוב, עם המון שמחה, הכאבים סבירים, והוא מחלים יפה לאחר הניתוח.

כתבה מאת דנה אלימלך.

צילום: אלבום פרטי

יהונתן תרם כליה לאב, שהבן שלו תרם כליה לאדם אחר, קוראים לזה דומינו, מסביר יהונתן אבל יש גם הצלבה שזוגות תורמים האחד לשנייה. ארבעה מנותחים, שניים התחילו את הניתוח ביחד כדי שאף אחד לא יתחרט. יהונתן הגיע לתרומת הכליה דרך עמותת מתנת חיים שקיימת כבר מעל ל – 12 שנה. ההחלטה לעבור תרומת כליה היא החלט משותפת של יהונתן עם אשתו וילדיו שתומכים בו באופן מלא.

ההחלטה לתרום כליה התחילה מכתבה בעיתון שיהונתן קרא לפני שבע שנים על השתלות כליה ולאט לאט ההחלטה התגבשה אצלו. יהונתן החליט לשתף בסיפור האישי שלו בכדי שתהיה מודעות לתרומת הכליה. וכי הוא הושפע מסיפוריהם של תורמי כליה, וחולים שקיבלו תרומה, ובלי הפרסומים לא היה נחשף לתרומת כליה ותורם בעצמו. ואומר כי בגלל חשיבות הנושא, והציפייה הגדולה שתהיה כמות גדולה של תורמים, כדי לקצר את רשימת הממתינים להשתלה, צריך להתגבר על הנטייה הטבעית להצניע, ולספר על תרומת הכליה.

יהונתן אומר כי בעמותת “מתנת חיים” אומרים שכחמישים אחוזים מהפונים הנכונים לתרום נמצאים לא מתאימים. והתורמים שמתאימים, לא כולם יצליחו לסיים את התהליך הארוך לפני השתלת הכליה, הבדיקות המקיפות, החששות והפחדים, וחלקם לא יתרמו בסוף. אך גם התהליך שהם עברו הוא גדול, מבורך וראוי להערכה. אומר יהונתן.

המסע לקראת התרומה מלווה בהרבה בדיקות, מתעוררות המון שאלות, התלבטויות וחששות. “אם נהפוך את תרומת הכליה לתופעה רווחת ומקובלת, והמעשה ייתפס כערכי ומוערך, אך גם פשוט ונפוץ- יהיה קל יותר לשתף, להתלבט, לברר, ולצעוד יחד בדרך המיוחדת הזו”. אמר יהונתן והוסיף כי “כמחנך, אני עובר בין כיתות בית הספר ומספר על הכוונה לתרום. מתגובות התלמידים אני משתכנע שחשוב לשתף גם בזמן התהליך, עוד לפני התרומה, כי כך יש יותר מודעות“. התגובות שקיבל יהונתן מהתלמידים בבית הספר ומצוות המורים חיזקו אותו מאוד לקראת תההליך תרומת הכליה.

יהונתן אומר שבסיום התהליך של תרומת הכליה הוא הפך לבן אדם יותר טוב. וזה מה שחשוב לדעתו, איך אנחנו הופכים להיות אנשים טובים יותר. לעשות טוב לאחרים וגם לעצמנו.