במלאת שנתיים לאסון רעידת האדמה בנפאל, שוחחנו עם סרן דור דהן מקרית שמונה, אשר היה חלק ממשלחת הסיוע שנשלחה מישראל לנפאל. “לא רק שהגענו למדינת עולם שלישי, אלא למדינה שעברה גם רעידת אדמה קשה. הגענו לשם והיה המון הרס מסביב. לא היה דבר אחד שלם”.

 

שירי פריאנט

 

ביום שבת של חודש אפריל לפני שנתיים התרחשה רעידת אדמה הרסנית בנפאל בעוצמה של 7.8 בסולם מגניטודה, אשר לוותה בסדרה של רעידות עוקבות- שתי רעידות ביומיים לאחר הרעידה הראשונה ואחת נוספת שבועיים לאחר מכן. סדרת הרעידות גרמו אף הן לנזק רב. הרעידה שהתרחשה שבועיים לאחר מכן, הייתה רעש המשנה החזק ביותר בעוצמה של 7.3. סדרת רעידות זו הייתה החזקה ביותר באיזור מאז שנת 1934, בה נפגעו גם תושבי צפון הודו, טיבט ובנגלדש.

 

איתור הנפגעים התנהל במשך ימים אחדים לאחר הרעידה, כאשר בכל יום עלה מניין ההרוגים והפצועים באסון. שבוע לאחר מכן, נמנו כ- 9000 הרוגים, בהם ישראלי אחד, וכ- 23,000 פצועים.

 

למעלה מ-30 מדינות שלחו לנפאל סיוע כספי, ציוד וכוח אדם. כנוהג קבוע בעת אסונות בקנה מידה גדול, שלחה מדינת ישראל משלחת סיוע של פיקוד העורף וחיל הרפואה, אשר חילצו אחדים מתושביה ששהו בנפאל לצורך השלמת הליך פונדקאות. בנוסף, שלושה מטוסי הרקולס של חיל האוויר נשלחו לנפאל, כשעל סיפונם 260 אנשי צוות ו-95 טון ציוד, כולל בית חולים שדה עם מחלקת פגיות גנרטורים, ציוד תאורה ואמצעים נוספים.

 

אחד ממשתתפי משלחת החילוץ הישראלית היה סרן דור דהן מקרית שמונה, קצין האגם של גדוד רם מחטיבת החילוץ של פיקוד העורף. מדובר בחטיבה אשר לוחמיה מוכשרים לחילוץ ומוקפצים בשעת חירום, וברוב ימות השנה הם מבצעים תעסוקה מבצעית, בעיקר ביהודה ושומרון. בזמן האסון, דור היה מ”פ באותו גדוד בו הוא משרת כבר 7 שנים.

 

 

דור גדל והתחנך בקרית שמונה. הוא אח בכור לשלושה אחים, אחד מהם משרת בקבע במשמר הגבול. הוא למד בבית הספר היסודי קורצ’אק ובתיכון דנציגר לפני שהתגייס לצה”ל. על התפקיד הקשה הוא אומר: “זהו תפקיד מאוד משמעותי ומאתגר, לצד כל הקשיים שבו. יש לנו אפשרות להציל חיים במדינה בה אנו גרים, בין אם זה ברעידות אדמה או בקריסת מבנים, כמו קריסת החניון בתל אביב, אירוע בו היינו הראשונים במקום. זהו תפקיד מאוד מספק”.

 

 

בתקופת רעידת האדמה בנפאל, היה דור מ”פ בקבע. “הגעתי הביתה לסוף השבוע וביום שבת התקשר אלי המג”ד ושאל אותי אם יש לי דרכון. עניתי לו שכן, אז הוא אמר לי להגיע למחרת עם דרכון ותיק כי אנחנו יוצאים לסייע בנפאל”, נזכר דור.

 

לאחר 20 שעות טיסה, המשלחת נחתה בנפאל. לזירת האירוע עצמה הם הגיעו 48 שעות לאחר רעידת האדמה הגדולה. “לא רק שהגענו למדינת עולם שלישי, אלא למדינה שעברה גם רעידת אדמה קשה. הגענו לשם והיה המון הרס מסביב. לא היה דבר אחד שלם. ובכל זאת, המדינה כבר הספיקה לפנות חלק מאתרי ההרס. הערים פשוט נמחקו”.

 

על משימת החילוץ הקשה הוא אומר: “מאוד קשה למצוא אנשים חיים אחרי 24 שעות. אנחנו הגענו אחרי 48 שעות, כך שבכלל הסיכויים היו קלושים, אך למרות שהתמקדנו במקומות שאמרו לנו שיש סיכוי למצוא לכודים בחיים, לרוב מצאנו גופות.”

 

כשחזר דור ושאר חברי המשלחת לארץ, הוא התקבל בחום ואהבה. “בבית התגובות היו מפרגנות. המעמד היה מכובד. בארץ סיקרו את הפעילות שלנו בנפאל והקשר בין שתי המדינות היה התהדק באותה תקופה. היינו אז חטיבה די צעירה, בת שנתיים בערך. הייתה לנו ההזדמנות לפקד על משלחת בינלאומית ולעזור למדינה אחרת שהייתה זקוקה לנו. גם כצבא וגם כמדינה, היינו כוח שהגיע להעניק עזרה לאזרחים במצוקה והם רק חיכו שנבוא”.