כתבה מאת רועי אלפסי
תושב ובן העיר קריית שמונה, תת אלוף יורם אזולאי, מסיים הקיץ את שירותו הצבאי. באמתחתו סיפור שובה לב על נער מהפריפריה הלוקה במחלה, שהתגייס להיות נהג בתובלה, וסיים כתת אלוף וראש חטיבת הלוגיסטיקה בצה”ל. תוך שהוא מקדם רבים לקצונה ורומז על שאיפות פוליטיות, הוא אומר כי אין דבר העומד בפני הרצון: “רגע לפני שהשתחררתי והבנתי שאני אמור לחזור לקריית שמונה ולהשתלב בעבודות במפעלים השונים, הוא הציע לי ללכת לקורס קצינים. אני נפלתי מהבקשה.אני לקורס קצינים?”
סיפור יציאת מצרים מתחיל בפניה של ה’ למשה במעמד הר סיני. ה’ פונה אל משה ומטיל עליו את משימת שחרור עם ישראל מעבודות מצרים. משה משיב לה’: “וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל-הָ֣אֱלֹהִ֔ים מִ֣י אָנֹ֔כִי כִּ֥י אֵלֵ֖ךְ אֶל-פַּרְעֹ֑ה וְכִ֥י אוֹצִ֛יא אֶת-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם”. סיפורו של תת אלוף יורם אזולאי דומה במרכיב מרכזי אחד. בהיותו נהג פשוט בחיל התובלה, הוצע לו לצאת לקורס קצינים. הוא השיב באופן דומה למשה: “אני לקורס קצינים?” אך לאחר שהחליט לנסות, ועם סיום קורס הקצינים בהצלחה, השאר כבר היסטוריה וכיום מסיים יורם אזולאי שירות משמעותי ומכובד של 33 שנים בצה”ל ובדרגת תת אלוף. יורם מספר לנו סיפור על ילד מהפריפריה, שכנגד כל הסיכויים ולצד מחלה בה חלה, עשה את הבלתי יאומן. כיום, כשהוא בחופשת הפרישה, נפגשנו עם תת אלוף ובן העיר קריית שמונה יורם אזולאי, לשיחה על השירות המשמעותי, על קריית שמונה, ועל השאיפות לשירות ציבורי בעתיד.
יורם, ספר על עצמך ועל הצעדים הראשונים שלך במסגרת הצבאית
”אני יליד קריית שמונה, נשוי לשרית, בת קריית שמונה גם כן, ואב לארבע בנות ושני בנים מקסימים. נולדתי והתחנכתי בקריית שמונה, למדתי בבית הספר מצודות וכשהייתי ילד, הייתי מאושפז עקב מחלה קשה שדרשה ממני להיות מאושפז קרוב לשנה בבית חולים במרכז. כשחזרתי, המשמעות הייתה להישאר כיתה. בזמנו, המורה שלי מרים שמול התעקשה שלא אשאר כיתה והיא לימדה אותי בחודשי הקיץ, וכך לא נשארתי כיתה. זה ההבדל, לפי דעתי, בין מורים למחנכים, והיא הייתה מחנכת ופחות מורה. מאז הבנתי שיש דברים בחיים שעם הרבה רצון ניתן להגיע אליהם. לאחר מכן למדתי בבית הספר דנציגר, ובפעם הראשונה אני והחבר שלי בנצי למדנו כלכלה ומנהל, ולא מכניקה כמו כולם”.
מה עשית בשירות הסדיר שלך?
”כשהתגייסתי רציתי ללכת להיות קרבי, אך בשל מחלה לא יכולתי והלכתי להיות נהג. הייתי נהג במרכז הובלה בבסיס טירה, ואיכשהו התגלגלתי להיות נהג של מג”ד ביחידת הקשתות שהייתה פעם. רגע לפני שאני משתחרר ומבין שאני אמור לחזור לקריית שמונה ולהשתלב בעבודות במפעלים השונים, הוא הציע לי ללכת לקורס קצינים. אני נפלתי מהבקשה, ‘אני לקורס קצינים?’, והוא התעקש ואמר שאני מתאים. אמרתי לו שאני מוכן לנסות, אבל יש לי תנאי אחד, שאף אחד לא יידע שיצאתי. אם הצלחתי ידעו ואם לא הצלחתי זה שלי. ואז יצאתי לקורס קצינים ובאמת הצלחתי וסיימתי אותו בכבוד. אז החלטתי שאני הולך לשרת אך ורק ביחידות שדה/קרביות. התחלתי את הקריירה הצבאית שלי בחיל הלוגיסטיקה בכל תפקידי המפתח, החל מגדוד גבעתי ועד סיום השירות בתפקיד ראש חטיבת הלוגיסטיקה”.
האם עזבת את קריית שמונה במהלך שירותך הצבאי?
”עזבתי את קריית שמונה רק אחרי כשהייתי מ”פ. עזבתי לרמת הגולן וגרתי שם 8 שנים, ואז הבנתי שהלב קורא לי לשוב הביתה וחזרתי, אני ומשפחתי, לקריית שמונה, מאז ועד היום. בתחילת הדרך נישאתי לשרית אישתי, והחלטנו שננסה, ולאט לאט התפתחה קריירה. אגב, אני אף פעם לא חתמתי קבע, תמיד היא חתמה. אמרתי לה תמיד: ‘ביום שתפסיקי לחתום, אני משתחרר’. ואז מצאתי את עצמי בתפקידים בכירים, אחראי בגדוד ובחטיבה, לאחר מכן אוגדה, תוך שאני מסיים תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים – בוגר בית הספר לפיקוד המטה. לאחר מכן, עם היותי בוגר המכללה לביטחון לאומי וסיום התואר השני לביטחון לאומי באוניברסיטה בחיפה, הגעתי לתפקיד בכיר מאוד בפיקוד מרכז, קצין לוגיסטיקה של פיקוד מרכז, ועם סיום התפקיד הוצע לי לסגור מעגל ולהיות מפקד מרכז הובלה, באותו מקום בו התחלתי בצה”ל כנהג. זה היה, מבחינתי, אחד האתגרים הכי גדולים. הפכתי במרוצת השנים מנהג למנהיג. תמיד אמרתי שביום שאני אנהיג במרכז ההובלה, אני אדאג להוציא הרבה נהגים לקורס קצינים. ובאמת במשך שלוש שנים הוצאתי קרוב ל-34 נהגים לקורס קצינים, שרובם הגדול סיים אותו בהצלחה. אבל בעיקר השרשתי את התפיסה שכל אחד יכול”.
באיזה תפקיד סיימת את שירותך הצבאי?
”לאחר התפקיד הזה התמניתי לתפקיד של סגן קצין החיל, ותוך כדי התגלגלו הדברים ועם הזמן וההערכה כלפיי, נבחרתי להיות ראש חטיבת הלוגיסטיקה של צה”ל בדרגת תת אלוף. זה תפקיד אותו מילאתי בשלוש השנים האחרונות, ובעצם זה אחד התפקידים הכי מאתגרים בצבא. בצה”ל ישנם שישה מח”טים המעצבים ומתפעלים את צה”ל בעיתות שגרה, חירום ומלחמה, שכל החמישה הם אופרטורים, ואני מתפעל את ההיבט הלוגיסטי בצה”ל, תוך כדי שאני מיישם לקחים, כמו מצוק איתן, ודואג לאין ספור תשתיות ושיפור המענה לחיילי צה”ל. בלוגיסטיקה אנו אחראיים למענה החייל, החל מההסעה שלו, לבוש, מזון ואמצעי הלחימה. תשתיות הבינוי ישנות, אך עשינו תכניות שהתחילו בתקופתי, ובחמש השנים הקרובות מבנים רבים ישודרגו ויביאו לשיפור מבנים משמעותי מאוד במחנות רבים בצה”ל. תוך שאנו מספקים מענה מגדרי לגיוס בנות או גיוס חרדים והמענה צריך להיות מותאם לכולם. כקצין בכיר, יש לך ביד מיליארדים לניהול. תוך כדי עבודה אתה נדרש תמיד להביא תכניות להתייעלות וליישמן בשטח. הייתי שותף למיזוג הגדול בצה”ל של אגף הטכנולוגיה לזרוע היבשה ואז היקף התפקיד שלי גדל פי 4. אני חושב שזה המקום שצה”ל נותן במה ואפשרות למנהלים בכירים ולמפקדים, להיות מפקד אך גם לנהל משאבים. הקיץ הזה אני מסיים שירות צבאי של 33 שנים, שירות שבמבט לאחור אתה שואל את עצמך: וואלה? כשהייתי קטן, אמא שלי אמרה לי שאין דבר העומד בפני הרצון וזה לחלוטין הוכיח את עצמו. אני ממשיך לקדם ילדים שבאים ממקומות שאומרים להם: ‘לך תהיה טבח’ או ‘לך תהיה אפסנאי’ ואני אומר לא – גם טבח וגם אפסנאי יכולים להגיע לתפקידים בכירים והשמיים הם הגבול”.
מה היה האתגר במסגרת תפקידך כראש חטיבת הלוגיסטיקה?
”האתגר שהוצב בפניי בתפקיד שלי בשלוש השנים האחרונות היה להכין את צה”ל, הן מבחינה לוגיסטית לאתגרים שבאים בפניו, הן בגבול הצפוני והן בגבול הדרומי. גם לגבי התפתחויות בזירה הפלסטינית באיו”ש, אני חושב שעשיתי את זה בהצלחה רבה לצד עבודה מאומצת וחשובה מאוד. יחד עם זאת, אלו הם דברים שאין פה תמיד לעולם חוסן- צריך להמשיך ולתחזק אותם: להתאמן, לתרגל ולהפיק לקחים כדי שזה יקרה, נדע לתת את המענה הטוב ביותר. אני מאוד גאה בעובדה שהשארתי חטיבה איכותית ויעילה המאפשרת לצה”ל גם מענה בשגרה ובעיקר מענה בחירום”.
האם הצבא ומורשת צה”ל חלחלה הביתה?
”ללא ספק. יש לי שתי בנות שהן קצינות שמשרתות עדיין בצה”ל. הבת שלי מ”פ בגדוד מערבי והבת השנייה קצינה ביחידה מיוחדת. הגדולות שלי, שתי בנות נוספות, האחת שירתה כקצינה והשנייה הייתה נגדת משמעת ולא הייתי רוצה ליפול בידיים של התותחית על הזו”.
אמרת שאחרי 8 שנים הלב קרא לך לחזור הביתה. מהי קריית שמונה עבורך?
”שואלים אותי המון: ‘תגיד לי, איך קצין כל כך בכיר נשאר כל השנים לגור בקריית שמונה?’ ואני תמיד אומר להם שיש שני מקומות בארץ שאני פותח את החלון של האוטו – ירושלים וקריית שמונה. האוויר, הנשמה. בקריית שמונה יש אנשים כל כך טובים ואיכותיים. אני מסתכל על בני הנוער, איזה נוער איכותי. היה לי בעבר מנהג של דלת פתוחה לחיילים בקריית שמונה בכל יום שישי. אתה רואה עשרות חיילים שאף פעם לא מתחמקים, תמיד שואפים לשרת את המדינה בצורה איכותית. נכון שתמיד יש יוצא מן הכלל, אבל אתה מסתכל על כל הדבר הזה ואתה מבין שבקריית שמונה יש נוער שאין בהרבה מקומות בארץ. הם יודעים בדיוק מה הם רוצים והלוואי שגם יישארו בקריית שמונה. אולי כך יוכלו להפוך אותה למקום הראוי לה- בירת הגליל והצפון”.
אם היית בוחר סיפור אחד מעניין ומיוחד בכל שירותך הצבאי, מה היית מספר לנו?
”סיפור על ילד שגר בפריפריה, מתחיל את השירות שלו כנהג, וגורל, מזל ויכולת מביאים אותו במרוצת השנים לצמתים המרכזיים ביותר של מדינת ישראל וצה”ל. וזאת עם הרבה אמונה ותפילה, אני אדם מאמין, עם הורים שתומכים ואשה שבלעדיה אני לא יכול לעשות כלום. שיש לך עורף חזק, אתה יכול לעשות הכל. כמו במדינה, שרית היא העוגן שלי, ואיך אומרים? ‘מאחורי כל גבר מצליח- יש אשה מצליחה בזכות עצמה’, אז היא גם מצליחה בזכות עצמה וגם גרמה לי לשקט ולהצלחה שלי. היכולת להגיע לקריית שמונה, לבית שבו אתה יכול להירגע, זה דבר שמאפשר לך להצליח. אני מאוד שמח על ההזדמנות שצה”ל נתן לי לשרת את מדינת ישראל ב-33 השנים האחרונות”.
אז 33 שנה בצה”ל בתפקידים שונים, כל חייך הבוגרים עברו במסגרת הצבאית, איך התחושות והמחשבות לקראת כניסה בפעם הראשונה לחיים באזרחות?
”התחושות הן מאוד מאוד טובות. ראשית, קיבלתי המון כלים מצה”ל, הן כלים ניהוליים והן כלים ערכיים. אני חושב שבאזרחות אין ספק שאמשיך לתרום למען הציבור ולמען מדינת ישראל. איפה, מתי ובאילו דרכים? אני כרגע נמצא בחופשת פרישה וחלים עלי לא מעט מגבלות וחוקים, אך אני מעריך כי בחודש-חודשיים הקרובים אני אקבל את ההחלטות לאן מועדות פניי, אם זה בסקטור הפרטי או בסקטור הציבורי. למרות שבכל מצב אני אמשיך לתרום לקהילה ולציבור”.
האם קיימת אפשרות שתשתלב ברשימה שרצה לבחירות המקומיות הקרובות בקריית שמונה?
”כמו שאמרתי, כרגע חלים עלי חוקי השירות, כך שאני לא יכול להתייחס לעניינים פוליטיים. אני רק אומר שאני אשמח שהיכולות שלי יבואו לידי ביטוי בשירות משמעותי למען הציבור”.
אז נשים פוליטיקה בצד, היית רוצה לראות את עצמך במקום שבו ההשפעה שלך על אורח החיים של הציבור המקומי היא מכרעת?
”הייתי רוצה להיות במקום שההשפעה שלי היא כזו שמאפשרת לאנשים לחיות בכבוד, וכמו שראיתי את הנהגים שלי שהיו מאתגרים, אני מסתכל על הפריפריה כסוג של חולשה מובנית. אין מה לעשות, פריפריה לא יכולה תמיד לייצר את מה שהיא רוצה, זה ההבדל בינה לבין המרכז, אבל אני חושב שיש לנו הרבה אנשים טובים בפריפריה, ועם אנשים טובים וניהול נכון, נוכל לעשות הרבה דברים בצורה הטובה ביותר. יש לי הרבה יכולות שאני יכול להביא לידי ביטוי בהיבט הציבורי. מה ואיך? אני עדיין מרשה לעצמי ליהנות מחופשת הפרישה שלי שפוטרת אתי מלקבל החלטות”.
מה לדעתך הן החולשות להן יש לתת מענה בגליל העליון בכלל ובקריית שמונה בפרט?
”כמו בכל פריפריה, קריית שמונה לא מצליחה לייצר לדור הצעיר. הנוער של היום מחפש דברים כאן ועכשיו, וכשהוא לא מוצא, הוא הולך לחפש במקומות אחרים. עכשיו צריך להגיד את האמת, לא כל דבר אפשר לתת, לא כל דבר הפריפריה יכולה להמציא. יחד עם זאת, יש הרבה מאוד דברים שהפריפריה כן יכולה לייצר, ובקריית שמונה יש פוטנציאל לא מועט. מי שיקרא את ההיסטוריה של קריית שמונה, משנת 1964 עברו בקריית שמונה סדר גודל של 250 אלף איש שגרו והיו תושבים בקריית שמונה וכולם עזבו מסיבות שונות. האתגר להשאיר אנשים בקריית שמונה הוא לא פשוט, הן מבחינת תעסוקה והן מבחינת תרבות. אבל אני חושב שיש הרבה מאוד דברים שאנחנו, כציבור, יכולים לעשות ביחד. אני לא בא להלין על אף אחד, אני רק אומר מה הייתי רוצה שהילדים שלי יחוו. שיהיה להם את המקום להתפרנס בכבוד בבית שלהם, וחינוך. היום החינוך בקריית שמונה הוא טוב, צריך לראות רק איך ממנפים את זה לכיוונים אחרים”.
איך אתה מתכוון לחגוג את ליל הסדר?
”את חג הפסח אני אחגוג, כמובן, בקריית שמונה עם משפחתי. אני מקווה שהבנות שלי ייצאו הביתה ואז נוכל כולנו לחגוג ביחד”.
קוראים את ההגדה עד הסוף?
”(צוחק), משתדלים. אם לא, אז החתן שלי בדרך כלל נשאר עד הסוף ומזכה את כולנו בקריאת ההגדה כולה. חשובה יותר האהבה. אני תמיד אומר שמה שמוביל את האנשים הוא: ‘ואהבת לרעך כמוך’. ברגע שיש את זה, אפשר להצליח בהכל”.
