לירון בן שושן, בת קריית שמונה, זכתה באות הצטיינות מטעם חבר הנאמנים של מכללת תל חי על מעורבות ופעילות בקהילה.
לירון חזרה לעיר מולדתה, על מנת ללמוד במכללה, ותכננה לעזוב מיד עם סיום התואר. בסופו של דבר, התוכניות שלה השתנו: “השמיים הם הגבול ואין דבר העומד בפני הרצון. אני אוהבת את קריית שמונה, עיר מולדתי. כאן אני נשארת ולא עוצרת”.
שירי פריאנט
חבר הנאמנים של המכללה האקדמית תל-חי ערך את כינוסו ה-17 בהשתתפות יו”ר חבר הנאמנים, הגב’ חנה פרי-זן, מנהל הועד המנהל של המכללה, מר אריק דיין, חברי חבר הנאמנים והנהלת המכללה האקדמית תל-חי.
נשיא המכללה, פרופ’ יוסי מקורי, ומנכ”ל המכללה, מר אלי כהן, סיפרו בכנס על הפעילויות השונות המתקיימות במכללה.
במהלך הכנס הוענקו שתי תעודות הוקרה לסטודנטיות מהמכללה: מילינה צייטלין קיבלה אות הצטיינות קרן דויד פרידמן, ולירון בן שושן (27) מקרית שמונה קיבלה את אות ההצטיינות מטעם חבר הנאמנים של המכללה על פעילות ותרומה משמעותית בפרויקט “תוצרת הארץ”.
לירון היא תלמידת שנה ב’ בחוג לשירותי אנוש. היא גדלה והתחנכה בעיר, ולאחר שהשתחררה מהצבא, התגוררה באילת וברמת גן. לקרית שמונה היא חזרה לאחר שנרשמה ללימודיה במכללת תל חי. “חזרתי לקרית שמונה מטעמי נוחות ומשיקולים כלכליים”, אומרת לירון. “ידעתי בליבי, ואף תכננתי, שעם תום הלימודים, אני שוב אעזוב את קרית שמונה, כיוון שהרגשתי שאין לי לאן להתפתח כאן וכי קיים מחסור במקומות תעסוקה מכבדים, במקומות בילוי ובתרבות.”
לירון מספרת כי בית הספר “דנציגר” היה המקום הראשון שהפגיש בינה לבין ערכי העשייה והמעורבות החברתית. “הדבר תרם מאוד לפיתוח האישי שלי. כיום, מכללת תל-חי מהווה עבורי המשך טבעי בכך שהיא שמה לעצמה מטרה לפתח את אותם ערכים המעודדים מעורבות חברתית, ובכך שהיא מאפשרת לכל סטודנט, שרוצה לקחת חלק, לפעול בנושאים שבוערים בו. אני לומדת, ונוכחת לדעת, כי אחריות האקדמיה היא לא רק להעביר לנו תכנים אקדמאייםו לסמן וי בדרך אל התואר, אלא גם לעודד את החשיבה הביקורתית, להעלות סוגיות רלוונטיות ואקטואליות עימן מתמודדת החברה בישראל ולהפוך אותנו, מעבר להיותנו משכילים, גם לאיכפתיים כלפי המרחב שלנו.”
ללירון הוענקה תעודת הצטיינות מטעם חבר הנאמנים של מכללת תל חי עבור תרומתה לפרויקט “תוצרת הארץ” שפועל לבניית קהילות צעירות בקרית שמונה. עם קבלת האות, חבר הנאמנים הודה לה על הובלת הצוות שמטרתו לייצר אירועי פנאי ותרבות בעיר. אירועים המחברים בין תושבי העיר לסטודנטים. כמו כן, הודה לה הצוות על הפקת אירועי תרבות במהלך שנת הלימודים החולפת ועל עשייה חברתית מגוונת ופורה למען צעירי הגליל ולאיזור כולו, וזאת מתוך תחושת שליחות אמיתית.
“תכנית קהילות הסטודנטים, ‘תוצרת הארץ’, מהווה עבורי את הפלטפורמה המדוייקת לפעול באופן הזה”, אומרת לירון. “מדובר בקהילות חיים המתגוררות בשכונות מטרה בתוך גבולותיה של קריית שמונה על מנת להפוך ‘עיר לבית’. בתוך ‘תוצרת הארץ’, אני מרכזת את צוות קשליין, זו השייכות שלי. משימת קשליין לא נולדה ככה סתם, אלא נעשתה חשיבה עמוקה וסיעור מוחות רציני להגדרת צרכיה של קריית שמונה. המודל הזה של הבנת את צרכי המקום מהתושבים עצמם, מונע מאיתנו לאמץ ראייה סטיגמטית ושלל תארים שליליים. יש כאן מנגנון של למידת השטח, של מחקר ושל תכנון על מנת להיות המשמעותיים ביותר עבור המקום והמרחב בו אנו חיים”.
עם קבלת התעודה בכנס, אמרה לירון: “אני עושה את התואר שלי עם משמעות אדירה ומגלה בכל פעם מחדש ש-24 שעות ביממה זו פיקציה, כי אם יש משהו שבוער בנו, אין סיכוי שלא יהיה לנו את הזמן הדרוש לפעול למענו.”
עם זאת, לירון אומרת כי האתגר שהוצב בפניה לא היה קל משתי סיבות: “האחת, לא פשוט לשלב את האוכלוסייה המקומית יחד עם זו הסטודנטיאלית תחת הכותרת של תרבות, בילוי ופנאי, אך לשם אנו חותרים. התכנית קיימת בקריית שמונה שנה וחודשיים, אנחנו בתהליך של למידה, של גדילה ושל הסקת מסקנות. בשנה הבאה יהיה עוד יותר טוב ונצליח להתחבר ולהתקרב עוד יותר אל המטרות והחזון, וכשנכבוש אותם? נציב לנו רף עוד יותר גבוה. והסיבה השנייה היא האתגר האישי שלי. סטודנטית שנה ב’ שהיא רוויה במטלות, מתגוררת בשכירות, עובדת, מכלכלת את עצמי, והאתגר הוא בעצם, ניהול נכון של עצמי ושל הזמן.”
בסוף דבריה, לירון ביקשה להעביר לקהל מסר חשוב: “השמיים הם הגבול ואין דבר העומד בפני הרצון. אני אוהבת את קריית שמונה, עיר מולדתי, ואם בתחילת דבריי אמרתי שהמטרה שלי היא לבוא, לעשות תואר וללכת- יש תפנית בעלילה. אני נשארת ותוצרת לא עוצרת…”
