במכללה האקדמית תל חי בחוג לפסיכולוגיה נערך לאחרונה מחקר איכותני אשר בחן את השפעת העיסוק של ההורים בסמארטפון בזמן בילוי משותף עם ילדיהם בגני שעשועים וכיצד עיסוק זה משפיע על האינטראקציה שלהם עם ילדיהם.
המחקר נערך על ידי שבתי פרומן מהתוכנית לתואר שני בפסיכולוגיה חינוכית במכללה האקדמית תל חי בהדרכתו של פרופ’ יוחאי עתריה.
מטרת המחקר הייתה לזהות ולאפיין דפוסי שימוש בסמארטפון של הורים לילדים צעירים. בנוסף, בחן המחקר את ההשפעות העדינות של דפוסי השימוש במכשיר על איכות האינטראקציה בין הורים לילדיהם.
המחקר כלל עשרות תצפיות בפארקים ובגני משחקים ציבוריים, בהורים, ובדפוסי השימוש שלהם בטלפונים ובאופי האינטראקציה בינם לבין ילדיהם. ניתוח התצפיות העלה כי מרבית ההורים ביצעו שימוש כלשהו בטלפון במהלך השהייה עם ילדיהם.
עוד ניתן היה לראות רמות ריכוז משתנות בין הורים שהיו מרוכזים במידה מרובה בנייד ולא היו פנויים להגיב או להתייחס לילדיהם לבין הורים אשר היו מרוכזים במידה בינונית ונמוכה בנייד, במקביל לפעילות והשגחה על הילדים. צפוי שהורים המרוכזים בנייד יהיו פחות פנויים לתקשר עם ילדיהם, ואכן המחקר מוכיח זאת, אולם מראה כי ההשלכות הן רחבות וקשות הרבה יותר ממה שנדמה תחילה.
במסקנות המחקר עולה כי קיים פער בין התוכן שבו שקוע ההורה לבין המציאות בה הילד מעלה צורך מולו והפער הזה יוצר לחץ ומתח. כמו כן, עולה כי טיב ואיכות ההתעסקות בסמארטפון משפיע באופן ישיר על טיב ואיכות הקשר עם הילדים. ככל שההורה מרוכז יותר בסמארטפון, הילד חווה יותר חוסר הקשבה ותקשורת לקויה עם ההורה, מה שגורם לו להימנע מלנסות ליצור אינטראקציה נוספת. הוא מפחית את פנייתו אל ההורה, דבר שמגביר את ההתעסקות של ההורה במכשיר.
