המחקר, שעסק בנושא שילוב ילדים אוטיסטים עם אוכלוסיה נורמטיבית בת גילם, נערך במרכז הרפואי זיו, ועל פיו נמצא כי הטיפול בליצנות רפואית משפר את יכולת התקשורת וההיקשרות בקרב ילדים הלוקים באוטיזם

 

המחקר החדש הוצג יחד עם מחקרים חדשים נוספים מהארץ והעולם בתחום האוטיזם, בכנס ‘אוטיזם ישראל’, שנערך לראשונה בגליל. בכנס השתתפו אנשי חינוך, אנשי טיפול, חוקרים, עובדי מקצועות הבריאות, הורים ומבוגרים על הספקטרום ובני משפחותיהם, הוא התקיים במעמד ד”ר יעל מרנץ, סגנית נשיא פרה-קלינית בחברת טבע תעשיות פרמצבטיות, סיגל דואק-חורי, יו”ר אוטיזם ישראל, ד”ר סלמאן זרקא, מנהל המרכז הרפואי זיו, הנהלת ובכירי הפקולטה לרפואה אוניברסיטת בר אילן, חוקרים, מנהלים ומטפלים מכל הארץ מתחום האוטיזם.

 

הנתונים האחרונים בעולם מראים, כי אחד מכל 100 אנשים יאובחן על הספקטרום האוטיסטי והוא מופיע בקרב בנים פי 4 לעומת בנות. הספקטרום האוטיסטי ASD)), המוכר גם כרצף האוטיסטי, או בשם המקוצר אוטיזם, הינו שורת תסמונות שיש להן מכנה משותף ברור עם האוטיזם הקלאסי. אוטיזם הוא מצב התפתחותי- נוירולוגי המשפיע על שני תחומים עיקריים ביכולתו של האדם: תקשורת חברתית עם הסביבה והתנהגות ותחומי עניין חזרתיים ומצומצמים. כלל התסמונות קרויות בעגה המקצועית גם הפרעה התפתחותית נרחבת (PDD). האוטיזם כולל מגוון רחב של הפרעות התפתחותיות המתבטאות בדרכים רבות. ממחקרים שנערכו בשנים האחרונות עולה, כי ניתן לאבחן סימפטומים לאוטיזם גם בגיל חצי שנה.

 

המחקר החדש, שנערך במרכז להתפתחות הילד ב”זיו”, נוהל על ידי ד”ר אורי יצקר, מנהל השירות הפסיכיאטרי לילדים ונוער, שמסביר: “כיום לא קיימים טיפולים מוכחים המאפשרים מגוון כה רחב של גירויים מותאמים לצד אינטראקציה עם ילד נורמטיבי. לאור התוצאות יוצאות הדופן של מחקר ראשוני זה, מן הראוי לבחון אפשרויות להרחיב את העיסוק בתחום”.

 

אורנה גבריאל, מרפאה בעיסוק במרכז הרפואי זיו: “הייחוד של המחקר הוא בשילוב בין ילדים הלוקים באוטיזם ובין ילדים עם התפתחות תקינה (‘נורמטיביים’) וטיפול בליצנות רפואית. מדובר בשילוב שטרם נעשה בעולם”.

 

במחקר השתתפו חמישה ילדים המאובחנים על הספקטרום האוטיסטי, שקיימו שני מחזורי פעילות. כל ילד נפגש למשך חצי שעה עם הליצנית הרפואית, ולאחר מכן הצטרף למפגש משותף עם ילד אחר באותו הגיל בעל התפתחות תקינה.

 

מטרת המחקר היתה השגת משחק חברתי, נורמטיבי, הכולל תקשורת בלתי אמצעית. מעורבותה של הליצנית הרפואית באינטראקציה, התבצע תוך שימוש בצחוק, באבסורד ובהמחזה של המציאות, על מנת לסייע במקרים בהם רמת התקשורת בין שני הילדים נחלשה במהלך המפגש.

 

במחקר שילבו שלוש שיטות טיפוליות: ליצנות רפואית, פרויקט “בוא נשחק” ומודל IPG. בשיטת הליצנות הרפואית, השתמשו בהומור ובמשחק כאמצעי טיפולי. הכוח המרפא של הצחוק כבר הוכח מחקרית כמסייע להרפייה. כמו כן, הוא מפחית קושי וכאב, ומעודד השקפה חיובית המסייעת להתמודדות עם מצבים קשים של חוסר וודאות.

 

תוצאות המחקר היו חיוביות, לאורך כל תהליך המחקר. ילדים הלוקים באוטיזם ובתפקוד ברמה נמוכה הצליחו ליצור קשר רגשי וחברתי עם ילדים בעלי התפתחות תקינה. בנוסף, המפגשים המשיכו להשפיע על חייהם של הילדים מעבר לשעות הפעילות במרכז להתפתחות הילד, בביתם.

 

מדיווחי ההורים עולה כי לאחר סיום המחקר, ביטאו הילדים שהשתתפו בו, סימני חרדה פחותים משמעותית במפגש עם סיטואציות קשות של עומס חושי וכן הראו נכונות עצמאית וספונטנית ליצור תקשורת כלשהי עם ילדים זרים שנתקלו בהם, גם ללא כל היכרות מוקדמת.

 

איריס וודבוז, אמא לילדה בת שש שאובחנה בגיל שלוש כלוקה באוטיזם בתפקוד נמוך מאוד מספרת: “אם פעם היינו עוברות בטיול על יד הבית של ש’ (חברתה למפגש של בתה), לא היה לכך כל משמעות. סתם עוד בית. היום אין מצב שנעבור ליד הבית והיא לא תרד מהאופניים שלה, תפתח את השער ותיכנס לחפש את ש’ חברתה. נוצר חיבור ממשי וש’ לוקחת אותה לחדר שלה. זה גם ברור שהיא הולכת לשם, כי היא יודעת שגרה פה החברה שלה. היא פשוט למדה להיות חברה. גם כשאנחנו נמצאות במקומות אחרים והיא רואה ילדים, היא למדה לגשת בצורה שלא תרתיע אותם ובעוד שפעם היא הייתה מכונסת בתוך עולם משל עצמה, היום היא מצטרפת לקבוצה ומנסה להיות חלק ממנה”.

 

שושי אופיר, הליצנית הרפואית: “דבריה של איריס ממחישים כי ההצלחה, שהושגה בתוך הסביבה המנוטרת והמובנית של המחקר, זלגה למעשה לשגרת היומיום של הנחקרים בצורה ספונטנית וללא כל הכוונה חיצונית. כל מי שעוסק בתחום האוטיזם, מבין ישר שמדובר בהישג ולא בדבר מה מובן מאליו”.

 

 

 

צילום – מרכז רפואי זיו

 

בצילום מימין- אורנה גבריאלי ושושי אופיר