לאחר 44 שנות קיום, אורי כהן מדינה החליטה לצאת לאור * היא עבדה כעובדת סוציאלית במשך 14 שנה, ולפני כשנתיים פתחה קליניקה בה היא מטפלת רגשית ואנרגטית * בימים אלו היא מוציאה ספר ראשון עם שירים מחדר הטיפולים, “שירים לריפוי הלב” כפי שהיא קוראת להם, והיא מקווה שהוא יגיע לכמה שיותר א.נשים

 

במשך שנים אורי כהן מדינה (44) התביישה בשם שלה, “כי הוא שם של בן”, אך היום היא מבינה כמה השם שלה קבע את גורלה. עד לפני 8 שנים, עבדה אורי עם עבריינים. אורי, עובדת סוציאלית במקצועה, שימשה כקצינת מבחן במשך 10 שנים בקרית שמונה ובצפת, ועבדה בעיקר עם גברים אלימים.

היא חברת קיבוץ דפנה, נשואה לאבי מדינה, אדריכל, יליד קרית שמונה, “האיש שמלמד אותי לחלום בגדול” היא אומרת, ויחד הם הורים לשלושה ילדים “שמלמדים אותי מהי אהבה ללא גבולות”. אך הדרך להקמת משפחה לא הייתה קלה עבורם. “במשך 5 שנים ניסינו להיכנס להריון, אבל זה לא צלח. גרנו בקיבוץ וחיי הקהילה הגבירו את הלחץ כי כבר כל החברים שלנו היו עם ילדים” מספרת אורי. “אז החלטנו לעשות הפסקה מהעבודה ומהחיים, וטסנו להודו. כשחזרנו, עברנו לגור במושב באיזור, וחודש לאחר מכן, נכנסתי להריון”.

איך את מסבירה את זה?

“עשיתי שינוי גדול מאוד. במשך 3 שנים עברתי טיפול ולמדתי להיות ילדה בעצמי כדי שאוכל לגדל ילדה. עזבנו את העבודות שלנו כשכירים במשך חודש ימים וטסנו להודו, מה שלא היה מקובל בזמנו. היו הרבה דברים שקרו בדרך, אבל כשעזבנו את הארץ ואת הקיבוץ, סוף סוף נכנסתי להריון”.

העבודה התובענית לא הלחיצה אותך?

“ממש לא. אהבתי את העבודה שלי מאוד. אתה פוגש אנשים במקום הכי נמוך שלהם ואז הם מאוד מתמסרים לתהליך הטיפולי שהם עוברים. בסופו של דבר זה התיש אותי, במיוחד הפחד שמשהו יקרה במשמרת שלי”.

***

“הֲרֵי אֲנִי מְקֻדֶּשֶׁת לִי

בְּטַבַּעַת נִסְיוֹן חַיַּי

הֲרֵי אֲנִי מְקֻדֶּשֶׁת לִי

בְּטַבַּעַת כָּל הַשִּׁעוּרִים כֻּלָּם

הֲרֵי אֲנִי מְקֻדֶּשֶׁת לִי

וּמֻתֶּרֶת בִּי אָהֲבָה וְחָמְלָה

הֲרֵי אֲנִי מְקֻדֶּשֶׁת לִי

כִּי לְבַדִּי הִגַּעְתִּי

וּלְבַדִּי אֵלֵךְ מִכָּאן

הֲרֵי אֲנִי מְקֻדֶּשֶׁת לִי

כִּי כְּשֶׁרָאִיתִי אוֹתִי לָרִאשׁוֹנָה בָּרְאִי

צָחַקְתִּי וְאָז אוּלַי בָּכִיתִי

וְאָז דִּבַּרְתִּי אִתִּי”

(מתוך השיר: מקודשת)

***

 

 

לאחר שעזבה את עבודתה כקצינת מבחן, אורי עבדה במשך 5 שנים כמטפלת במרפאה להפרעות אכילה של בית החולים זיו בצפת, שם היא עבדה עם נשים מבוגרות שסבלו מהפרעות אכילה במשך שנים רבות. הכל היה מסודר “בול” לאורי, אלא שלפתע, היא עברה משבר ששינה את מהלך חייה. “הלכתי לבדיקת מאמץ שגרתית שבה עשו לי א.ק.ג”, אומרת אורי, “ולפני שהספקתי לעלות על מכשיר ההליכה, הרופא צעק לי ‘אל תזוזי, את לא הולכת לשום מקום’. כל חיי סבלתי מחרדות וזו הייתה התגשמות החרדה הכי גדולה שלי”.

מה קרה, בגיל כל כך צעיר?

“לאחר אותה בדיקה אושפזתי להשגחה. עשו לי בדיקות מקיפות ולא מצאו כלום. הרופאה שאלה אותי ‘מה גברת צעירה כמוך עושה כאן?’ ועניתי לה שכנראה לא הקשבתי ללב שלי. עד היום לא יודעים מה היה לי. מה שמצחיק זה כשהייתי במנוחה, הא.ק.ג. לא היה תקין ובריצה הכל היה בסדר”.

אורי השתחררה מבית החולים מלאה בחרדות. “החרדות הקפיאו אותי. פשוט לא הצלחתי לתפקד. הייתי כבר אמא לשלושה ילדים, הקטן היה ממש בן כמה חודשים, והבנתי שאני חייבת לשנות משהו. איכשהו הגעתי למישהו שעזר לי, דרך שיטת אימון מנטלית, עשיתי עבודה עם עצמי ופשוט השתחררתי מהחרדות, עד היום. לאחר מכן, עבדתי יחד איתו במשך שנתיים עד שהחלטתי לצאת לדרך שלי”.

מה גרם לך לעשות את השינוי?

“רציתי להשתחרר ולצאת אל העולם. סוף סוף אזרתי אומץ להיות עצמאית. הבנתי שלעבוד כעובדת סוציאלית שכירה זה כבר לא בשבילי. אני לוקחת את העבודה שלי ממש ברצינות, אני מאוד טוטאלית וכנראה זו גם הסיבה שהייתי מלאת חרדות. כשהייתי ילדה בקיבוץ, תמיד שרתי, רקדתי, ומתישהו גיליתי שכאשר אני בולטת – אני מושכת אליי אש. אז החלטתי להיות בינונית בכל מה שאני עושה בחיים, בשביל לא למשוך את האש אליי. עשיתי צבא, תואר, הייתה לי עבודה בטוחה. הייתי בינונית. אבל הרגשתי שאני לא ממצה אפילו 5% מהיכולות שלי כי פחדתי שזה יהיה מסוכן בשבילי”.

כחלק מתהליך היציאה לאור של אורי, היא החליטה לשחרר את הפחדים, ולפני שנתיים וחצי פתחה את הקליניקה שלה בקיבוץ דפנה. “התחלתי בטיפול רגשי, שזה המון דיבורים, ולאחר מכן עברתי קורס אקסס בארס (טיפול מגע ב-32 נקודות שונות בראש-ש.פ) כי הרגשתי שדיבור זה לא מספיק ולפעמים מילים הם רק מנגנון הגנה. התאהבתי בכלי הזה והתחלתי לשלב בין שני הטיפולים”.

מה גרם לך להוציא שירים מחדר הטיפולים?

“אני כותבת מאז ומתמיד. זה קיים בחיים שלי מאז שאני ילדה. הייתי נערה מתבגרת נורמטיבית, אבל בפנים התחוללה בי סערה גדולה. הכתיבה הייתה כלי מרפא עבורי. בחודשים האחרונים החלטתי לצאת עם השירים שלי החוצה בעקבות תהליכי הריפוי שלי בעצמי ותהליכים שקרו בחדר הטיפולים”.

**

“תַּעַצְרִי רֶגַע

וְתַקְשִׁיבִי

אֵיפֹה שֶׁאַתְּ נִמְצֵאת עַכְשָׁו

זֶה בּוּל!!

אַתְּ שׁוֹמַעַת אוֹתִי? בּוּל!!!

בּוּל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אַתְּ אֲמוּרָה לִהְיוֹת.

לֹא בְּשׁוּם מָקוֹם אַחֵר.

לֹא לְהַרְגִּישׁ אַחֶרֶת

לֹא לְהִתְנַהֵג אַחֶרֶת

לֹא אֲמוּרָה הָיִית לְהַגִּיעַ לְשׁוּמָקוֹם

לֹא אֲמוּרָה לִהְיוֹת אַחֶרֶת

כִּי

הַנְּשָׁמָה הַיָּפָה שֶׁלָּךְ –

זֶה הַמַּסָּע שֶׁלָּהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה”

(מתוך השיר: תעצרי רגע ותקשיבי)

**

יום אחד דיברה אורי עם חברה טובה, שאמרה לה שהיא מרגישה שהיא לא עושה מספיק והיא פשוט  “לא מספיק”, ואז אורי עצרה אותה ואמרה: תעצרי רגע ותקשיבי, איפה שאת נמצאת עכשיו זה בול המקום שבו את אמורה להיות. “ואז היא אמרה לי שזה נשמע ממש כמו התחלה של שיר” מספרת  אורי. “אז המשכתי את השיר, ובשיא תמימותי פרסמתי אותו בפייסבוק, ומיד לאחר מכן יצאתי לנופש במשך שבוע והתנתקתי מהעולם. כשחזרתי, קיבלתי מבול של הודעות מנשים בכל הארץ. השיר פשוט נהיה ויראלי בטירוף”.

למה את חושבת שהוא תפס?

“אני חושבת שזה שיר שכל מי שקורא אותו, מיד נהיה רגוע יותר. אני יוצקת לשירים שלי תדר מרפא ואני כותבת בצורה מאוד אינטואטיבית, פשוטה. קיבלתי הודעות מנשים חולות סרטן שלקחו את השירים שלי לטיפולים שלהן, מנשים מוכות שאמרו שזה עזר להן, הדפסתי את השיר על חולצות. לא עצרתי לרגע והמשכתי לפרסם שירים כי אחרת הפחד היה משתלט עליי. גם היום, אם מישהו מציע לי משהו, אני מיד מיישמת, כי אם אני לוקחת את הזמן שלי, אני מתחילה לפחד, אז פשוט המשכתי לכתוב ולפרסם”.

ממש כמה חודשים לאחר מכן, אורי החליטה לצאת אל האור ולהוציא ספר שירים לריפוי הלב. “כולם אמרו לי שאני חייבת להוציא ספר, אז אמרתי לעצמי- למה לא להקשיב לבקשות של אנשים? זה יהיה ממש נחמד להוציא ספר. התחלתי לדמיין אישה שהספר שלי נמצא בתוך התיק שלה והיא מעלעלת בו ומקבלת את המסר המרפא שלי. אז החלטתי ללכת על זה ובחרתי בפרויקט הד סטארט כי רציתי שהספר יגיע לכמה שיותר אנשים”.

אבל אורי לא הסתפקה בפרויקט, וקיימה במוצאי שבת ערב תמיכה בפרויקט. “כשיצאתי עם הפרויקט, רציתי שהפוקוס לא יהיה עליי. שאלתי מי הייתה רוצה להקריא את השיר שלי לקליפ שנצלם, והייתה הענות מדהימה. צילמנו את הקליפ ביום אחד וכל אישה הקריאה חצי שורה מהשיר וזה היה מדהים. הן ממש היו חלק מזה, זה היה גם שלהן וככה רציתי שהן ירגישו. יום אחד כתבתי להן בוואטסאפ שאני מתלבטת וחוששת שהפרויקט לא יצליח, אז הן הציעו לי לעשות ערב תמיכה בפרויקט. זה בא לגמרי מהן”.

בחגיגה נשית ואינטימית, 25 נשים הגיעו לערב התמיכה, שם שמעו הרצאת TED של הדס כהן “חשופה מבחירה”, ועברו מדיטציה שהנחתה אורי. לאחר מכן, התקיים טקס התמיכה, וכל אישה הוציאה את הנייד ותמכה בפרויקט.

איך היום שאחרי? עבר הלחץ?

“היום כבר עליתי לשידור ברדיו והקראתי את השיר ‘מקודשת’, ובנוסף הודיעו לי שהדסטארט החליט לקדם את הפרויקט שלי בעמוד הראשי שלו. אני מאמינה שהכל קשור בערב שהיה לנו כי האנרגיה הייתה ממש חזקה והפרויקט קפץ ב-10%, שזה המון. אבל הלחץ עדיין קיים. אני חוששת שזה לא יצליח, זה ממש רכבת הרים רגשית מטורפת. יום אחד אני ב’היי’ מטורף ויום אחר אין תזוזה ואני מתחילה להילחץ. זה כמו שעון חול נסתר ואז עובר עוד יום ועוד יום. אני יודעת בפנים שזה יצליח אבל אני צריכה את התמיכה של האנשים. מאז שהפרויקט התחיל, אני ממש משתדלת להיות במצב של נתינה ושל פרגון כי אני זה עוזר לי. אני משחררת ציפיות מאנשים ובאה עם לב פתוח ממקום של קבלה. היום אני משוחררת לגמרי מהחרדות ועוזרת לאנשים אחרים להיפטר מהחרדות שלהם, כך שגם את התקופה המלחיצה הזאת אני עוברת בצורה מאוזנת יחסית”.