רון-אל תשובה, תושב קרית שמונה, מסיים בימים אלו את תפקידו כיו”ר אגודת הסטודנטים של מכללת תל חי. הוא מוכר מאוד בנוף המקומי, ובמהלך תפקידו כיו”ר הצליח לבלוט, הן בהתגייסותו למען הסטודנטים והן בתרומתו למרחב האזורי ולתושבי הסביבה. לאחר שנתיים בתפקיד וארבע שנים במכללה כסטודנט לחינוך מיוחד ולקויות למידה, רון-אל מוכן לשלב הבא ומתכנן קריירה דווקא בתפקיד ציבורי

 

רון-אל תשובה נולד בצפת לפני 28 שנים, ומאז ומתמיד הרגיש חיבור ליופיו ושלוותו של הגליל. אמו נולדה בקרית שמונה, וכשרון-אל שירת בצבא, החליטה המשפחה המורחבת לחזור הביתה. רון-אל, שחש תמיד חיבור לעיר הולדתה של אימו, בונה בימים אלו את ביתו בשכונת יובלים החדשה.

אז אתה כאן בשביל להישאר?

“אמי נולדה כאן, ובהחלטה משותפת חזרנו לכאן כל המשפחה. גם בת זוגתי רואה את עצמה חיה כאן. אנחנו כן רואים את עתידנו בקרית שמונה. מבחינתי זה הבית”.

תמיד היית פעיל חברתית?

“מאז ימי התיכון הייתי פעיל חברתית במגוון מקומות, בין היתר במועצת הנוער בצפת, תנועת הנוער המקומית ‘פסגות’ ועמותות נוספות. תחושת השייכות לאצבע הגליל התחזקה מאוד לאחר מלחמת לבנון השנייה וההבנה שחשוב לקחת חלק בפעילות בסביבה בה אתה חי.”

 

 

מה השתנה אצלך לאחר המלחמה?

“כשחזרנו הביתה לאחר המלחמה וראינו את כל הירוק היפה של הגליל שרוף והרבה מקומות הרוסים, זה הוביל לטלטלה אישית שחוויתי באותה תקופה. הייתי אז בכיתה י”ב והתחלתי להבין שאני רואה את עצמי ממשיך לחיות בגליל. זה גם מה שגרם לי לחפש תפקיד משמעותי להמשך”.

לפני תחילת לימודיו במכללה, רון-אל סיים 8 שנות שירות צבאי בחיל השריון, בו, בין היתר, ביצע תפקידים משמעותיים, כמו מפקד פלוגה וקצין מבצעים חטיבתי. לאחר השירות בקבע, רון-אל נרשם ללימודי חינוך מיוחד ולקויות למידה במכללת תל-חי, אותם הוא מסיים השנה. “החלטתי שאת הלימודים אעשה במכללת תל חי מתוך הרצון להכיר את הקהילה בה אני חי ואת הסטודנטים שעליהם שמעתי המון דברים טובים. אם מוסיפים את היופי של האזור בו אנו חיים והרצון להיות מעורב, זה חיזק אצלי את הרצון להישאר וללמוד כאן”.

למה דווקא חינוך?

“הרצון לעסוק בחינוך התחיל אצלי עוד בתנועת הנוער בצפת. גם בצבא עסקתי בעיקר בהדרכות והכשרות. עם זאת, בעקבות התפקיד כיושב ראש, נפתחתי לכיוון אחר, של תפקיד ציבורי, לאו דווקא פוליטי. ללא ספק אעסוק בחינוך בטווח הארוך, אבל לא בקרוב”.

לפני שנרשם ללימודים, עוד בהיותו בשירות בקבע, רון-אל הגיע להופעה של יום הסטודנט, ואז הבין את ההשפעה שיש לגוף כמו אגודת הסטודנטים על המרחב האזורי ולא רק על החיים הסטודנטיאלים. “מצד אחד, ההבנה שיש כאן 4,500 סטודנטים שאוהבים את האזור ואת האנשים שחיים כאן, ומצד שני המציאות שבה עדיין יש קושי לחבר בין הקהילות”, מסביר רון-אל, “זה מה שמשך אותי לתפקיד. ההבנה שלי הייתה שיש צורך להשקיע את מאמץ האגודה בחיבור אזורי, ובדגש על קרית שמונה. הסטודנטים מצד אחד רוצים להישאר כאן וזקוקים לכך שהאגודה תחבר אותם לגופים העוסקים בבינוי קהילה, תעסוקה ודיור, ומצד שני, העיר רואה בסטודנטים מנוע צמיחה משמעותי. הבנתי שנכון והכרחי שהאגודה תחבר את הסטודנטים לתכניות העיר ולגרום להם להרגיש חלק”.

הראייה האזורית קיימת בכל אגודות הסטודנטים?

“אני חושב שהראייה האזורית היא ייחודיות לתל חי. אולי זה קיים קצת ב’עברית’ בירושלים או בבאר שבע אבל  אין הרבה אגודת שמסתכלות מחוץ לקמפוס ומנסות לבדוק מהם האתגרים האזוריים. האגודה שלנו שמה על כך דגש בשלוש השנים האחרונות. לא תמיד בהצלחה, אבל כן בתפיסה שאנחנו חיים במרחב מסוים ואנחנו חלק ממנו”.

איך אתה מסכם את הפעילות שלך כיו”ר האגודה?

“שנתיים משמעותיות של בנייה ולמידה עצמית וארגונית, בהן תיפקדתי באגודה במגוון תפקידים, כיו”ר שנה וחצי משמעותיות של הצלחה והישגים לאגודה, וחצי שנה מאתגרת מאוד בהיבט של כלל האירועים שקרו בתל חי, שחשוב לציין שהם לא היו בתיאומנו או בשיח מולנו, וניסיתי לעשות את המיטב כדי להחזיר את השיח המחבר בין התושבים לסטודנטים ובין הימין לשמאל חזרה למסלול חיובי”.

אתה מדבר על האירועים שהחלו לאחר “שוברים שתיקה”?

“כן. אני מבין את הדילמות והאתגרים של הסטודנטים, אך גם של התושבים, והיה לי קשה לשקף את זה לצד השני. ממש מצאתי את עצמי בין הפטיש לסדן. האגודה לא בלטה יותר מדי בסיפור הזה כי האירוע היה יוזמה של סטודנטים ואנחנו פחות היינו מעורבים. ברמה האישית, אומר שאני לא רואה ב’שוברים שתיקה’ ארגון לגיטימי. כן יש לו זכות לבוא ולהביע את עצמו, אבל כל העניין ממש לא היה לרוחי ולא היה לגיטימי לתת לזה במה”.

מה הדבר הכי חשוב שקידמת במסגרת התפקיד?

“חיבור בין הסטודנטים לעיר- בעבודה משותפת עם ‘מרכז צעירים’ קידמנו את תהליך הקמת פאב הקשיו, כמו כן, עידוד סטודנטים למלגות בקרית שמונה, חיבור ל’תוצרת הארץ’ ולפעילות סטודנטיאלית בעיר. לצד זה המשכנו לעסוק בהורדת יוקר המחייה באזור, בין היתר הקמנו חנות נוחות באינטרנט במחירים מוזלים, קידמנו מערך הטבות לסטודנטים מול בעלי עסקים, הגדלנו את כמות אירועי התרבות והמעורבות החברתית בקרב הסטודנטים ופתחנו את האירועים גם לתושבים. בנוסף, יצרנו תרבות ארגונית פנימית של מיסוד תכניות עבודה, זיכרון ארגוני ומיסוד תפקידים חדשים ואיכותיים. זה גרם לעלייה במעורבות הסטודנטים באגודה”.

ולאחר כל העבודה הקשה, האם תמשיך בתפקיד דומה?

“בימים אלו אני בוחן מספר ערוצים בעתיד, בין היתר מיון לתכנית צוערים לשלטון מקומי וקבלה לתואר שני.  לצד זה אני בוחן עבודה בעמותות שונות”.

צוערים לשלטון מקומי, אמרת בלי פוליטיקה?

“פחות מעניין אותי לשבת במועצה או כנבחר ציבור. יש גם משרות ציבוריות בתחום הרווחה או כמנכ”ל עירייה או עוזר מנכ”ל. מעניין אותי לקדם עניינים ציבוריים מבחינה מקצועית, אבל כרגע אני מתחיל את תהליך המיפוי של העתיד שלי. נכון להיום אינני רואה לנכון השתלבות בחיים הפוליטיים, אך חשוב לי לראות רוח צעירה ורעננה בשנים הבאות בעיר ובכל מועצה אחרת”.

מה אתה חושב שלא הספקת לסיים בתפקידך והיית רוצה לסיים?

“בימים אלו האגודה נמצאת בתהליך רכישת החנות בקמפוס, תהליך שיקל מאוד על הסטודנטים, ולשמחתי העברת המקל לשמעון, היו”ר החדש, שימשיך את התהליך. כמובן שנושא החיבור בין סטודנטים לקריית שמונה הוא תהליך שלא ייגמר לעולם ואני מאמין שהאגודה הבאה תמשיך אותו גם”.

מה דעתך על היו”ר החדש ומה אתה מאחל לו?

“שמעון עבר תהליך משמעותי והוא בשל לתפקיד. אני מאמין בו, בדרך הצנועה שלו וביכולת להוביל את האגודה להישגים נוספים. אנו מכירים עוד משירותנו הצבאי ואני יודע שהאגודה נמצאת בידיים טובות. אני מאחל לו הצלחה, למידה מאתגרים, מימוש עצמי וראיית הטוב בכל יום עבודה”.

ומה התוכניות האישיות שלך להמשך?

“קודם כל טיול קטן בשבועות הקרובים ולאחר מכן המשך המיונים לתואר שני, תחילת תכנון הבית ביובלים ומציאת עבודה שתשים דגש על היבט חברתי”.