לציון יום הקשיש הבינלאומי, פרסם ד”ר רביע חלאילה מחקר החושף את המציאות העגומה של חיי הקשישים בישראל. על פי המחקר, תוחלת החיים של הקשישים בארץ עולה, אך איכות חייהם אינה מזהירה, בלשון המעטה. “מדובר באוכלוסיה ענייה, חלשה גופנית, מנטלית וחברתית בכל קנה מידה אפשרי ואשר למרביתה אין זכויות פנסיוניות”, אומר ד”ר חלאילה.

 

שירי פריאנט

 

מדי שנה, ב-1 באוקטובר, מציינים ברחבי העולם את “יום הקשיש הבינלאומי”. יום זה בא לכבד ולהוקיר את הקשישים ברחבי העולם ולציין את הדאגה לרווחתם. תאריך זה נקבע על ידי וועדה של האו”ם בנושא זקנה, שהוקמה בשנת 1982 כדי לחקור ולטפל בקשישים ולעזור להם להזדקן בכבוד. חוקרים בעולם צופים כי בשנת 2050, אחד מכל חמישה אנשים בעולם יהיה מעל גיל 60.

 

לרגל יום זה, פרסם ד”ר רביע חלאילה, ראש החוג לסיעוד במכללה האקדמית צפת ומומחה-חוקר בתחום הזקנה, את מחקרו על מצב הקשישים בימינו. המחקר מציג תמונה קשה ועגומה.

 

על פי הסקרים והתחזיות, כ-11% מכלל תושבי מדינת ישראל הם בני 65 ומעלה, והתחזית היא שאחוז זה יעלה ל-14.5% עד שנת 1935, עליה של 3.5% ב-18 שנים. ד”ר חלאילה מציין במאמרו כי אחוז הקשישים מעל גיל 75 ילך ויגדל גם הוא בשנים הבאות בשל העלייה בתוחלת החיים בישראל, העומדת על 82.5 שנים בממוצע, כאשר הנשים חיות עד גיל 84 ואילו הגברים חיים עד גיל 81 בממוצע, עם פערים אתניים וגיאוגרפיים מדאיגים מאוד.

 

עוד ממחקרו של ד”ר חלאילה עולה כי בהשוואה לעולם ולמדינות ה- OCED (מדינות דמוקרטיות מפותחות) נמצא כי טוב לחיות בישראל, אשר ממוקמת במקום השישי מבחינת תוחלת החיים, אחרי יפן ושוויץ. עם זאת, איכות חייהם של הקשישים בישראל אינה מזהירה, בלשון המעטה, מאחר ומדובר באוכלוסיה ענייה, חלשה גופנית, מנטלית וחברתית בכל קנה מידה אפשרי ואשר למרביתה אין זכויות פנסיוניות.

 

נתונים מדאיגים אלה מעלים שאלות ותהיות רבות. מצד אחד, קיימת חשיבות עליונה של המשפחה לשמירה על רווחתם של ההורים המבוגרים, בכדי שיוכלו להזדקן בסביבתם הטבעית בכבוד שכל אדם ראוי לו. מצד שני, על המדינה, הרשויות, הממשלה ומשרדיה לתת תמיכה לקשישים ובני משפחותיהם ולדאוג למתן שירותים, אשר יקדמו את רווחתם של הקשישים שרוצים להזדקן במקום הטבעי שלהם. אולם, ניתן לראות בדוח מבקר המדינה, שפורסם ביום הקשיש הבינלאומי, ביקורת חריפה על הטיפול הלקוי של המדינה והרשויות בקשישים השוהים בביתם.

 

ד”ר חלאילה מציין במאמרו כי בכל העולם, ובישראל בפרט, מצביעים על כך שהמשפחה מתקשה למלא את המחויבות המסורתית, הדתית והתרבותית שלה, במתן עזרה ותמיכה להורים המבוגרים, וזאת בשל תהליכי גלובליזציה ומודרניזציה שחלים בעולם כולו, ובישראל בפרט. “תהליכים אלו גורמים לשינויים ואילוצים משמעותיים בתחומי החיים השונים- מבחינה חברתית, ערכית וכלכלית: שינויים במעמד האישה ותפקידיה, התפוררות הערכים והמסורת, התפרקות המשפחה המורחבת הקולקטיבית למשפחות קטנות המחפשות עצמאות והיפרדות חברתית וכלכלית משאר בני המשפחה וכו’. כאמור, גורמים אלה הביאו לפגיעה קשה מאוד במעמדו של האדם המבוגר במשפחה ובחברה, ופגעו במוכנות ובנכונות של בני המשפחה למלא את אחריותם במתן טיפול ותמיכה ביקירהם המבוגרים”.

 

עוד מוסיף ד”ר חלאילה כי “לאור שינויים אלה, ולאור העלייה הצפויה במספר הקשישים בישראל, עולה ומתחזק הצורך כי קובעי המדיניות ומתכנני שירותים יבנו תוכנית לאומית, אשר תאפשר להורינו המבוגרים להזדקן בכבוד הראוי להם ובמקום הטבעי שלהם, עטופים באהבתם והערכתם של בני משפחותיהם”, אומר ד”ר חלאילה. “תכנית זו צריכה להתחיל בחיזוק הערכים התרבותיים-המסורתיים כבר מהגיל הרך כמו שנעשה במדינות אסיה ואחרות, לפתח שירותים פורמאליים קהילתיים שמותאמים לגיל ולתרבות הישראלית בגווניה האתניים השונים, מתן תמיכה וייעוץ למטפלים על ידי גורמים מקצועיים, הכרה בבני משפחה מטפלים כבעלי זכויות, ולהרחיב את זכויותיהם של בני המשפחה שמטפלים ותומכים בהוריהם הקשישים כמו שנעשה במדינות אירופיות רבות, בכדי שיוכלו למלא את אחריותם כמצופה ולאורך זמן”.

 

בנימה אישית, מציע ד”ר חלאילה לכל המשפחות שיש להן הורה מבוגר בבית: “אל תחכו שהוריכם יבקשו מכם עזרה ותמיכה. הם לא יעשו זאת אך הם מאוד מצפים לכך. בקרו אותם, דברו איתם, בדקו מה חסר להם בבית ובמקרר, דאגו שיהיה להם ביגוד מתאים לחורף ולקיץ, דאגו שיהיה להם חימום טוב בחורף, דאגו שיהיו להם תרופות בסוף החודש, דאגו לשלם עבורם את אגרות החשמל, המים והארנונה, ואל תשכחו להגיד להם מילה טובה ולתת להם חיבוק חם. זכרו תמיד, שזו מצווה מקודשת לכבד את הורינו ולתמוך בהם”.

בתמונה: ד”ר רביע חלאילה