הענקת אות המערכה ללחימה ברצועת הביטחון בלבנון החלה אתמול (שני) בטקס חגיגי שנערך במחנה “הרצוג” (גלילות).
הטקס נערך בראשות שר הביטחון, מר בני גנץ, ראש המטה הכללי, רב-אלוף אביב כוכבי ובנוכחות חברי פורום מטכ”ל. בטקס נכחו גם מפקדים בכירים במילואים הזכאים לאות, נציגי משפחות שכולות, אנשי צד”ל וחברי הוועדה שהחליטה על הענקתו.
אות המערכה, שחלוקתו תחל בשבועות הקרובים, יוענק כהוקרה לחיילים ולמפקדים, לעובדי צה”ל ולאנשי צד”ל ששירתו בתקופה שבין ה-30 בספטמבר 1982, ועד ה-24 במאי 2000, ביחידות שפעלו בגזרת לבנון או פעלו לתמיכה במאמץ הלחימה באופן ישיר.
בין מקבלי האות ראש אכ”א האלוף יניב עשור שאמר, “האות הזה לכם. לְמַעַן, תִּהְיֶה זֹאת אוֹת–בְּקִרְבְּכֶם: כִּי-יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר, מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם” יהושוע פרק ד’ פסוק ו’
צמחתי והתעצבתי כאדם וכמפקד צעיר בעת שירותי המבצעי בלבנון. יקשה עליי לתאר את העוצמה ואת הביטחון שחש מפקד מחלקה, המוביל בחדות ובדריכות כוח למארב ב’סלוקי’ וב’ליטאני’. מי שלא היה שם, כנראה גם לא יבין זאת: את האחריות הטוטלית, המוטלת על כתפיו של מ”פ מוצב ‘ריחן’ ואת תחושת הביטחון שליוותה אותי בזכות הידיעה, כי כל צה”ל ניצב מאחוריי. השירות ברצועת הביטחון הותיר בי פסיפס חוויות מעצבות – שונות ומנוגדות – השזורות זו בזו: התרוממות הרוח כשסוכל פיגוע; פסגה מקצועית כשהקדמנו את האויב בתחבולה; הרעות ואחוות הלוחמים שעמדו לנו כל העת, גם כשהיה כישלון מבצעי ואיבדנו פקודים, מפקדים ורעים לנשק.
לבנון הטביעה בנו את חותמה באינסוף רגעים וחוויות מעצבות. בזיכרוני שבים ועולים סיורי הגדר הליליים ליד מטולה, משגב עם, אביבים, זרעית וחניתה.
אני זוכר את תחושת הדחיפות כאשר ברשת הקשר נשמע קולו של מפקד בט”שית: ‘פרש תורכי אמת’, ולאחריו ‘הקפצה’ של כלל כוחות הכוננות בגזרה, ומרדף להשיג חוליה חודרת בטרם תשחית נפש.
אני זוכר את ‘פתיחת הציר’ כשכל החושים חדים, וגשש וכלבן תרים אחר מטען אויב ואורב. עיני תותחן עייפות, הסורקות במסך ‘הארטישוק’ טרם ירי סדרת פגזי טנק. השינה החטופה כדי לא להחמיץ את הפקודה: “מטרת סוללה”. “רשאי לפתוח פאנל הנחתה” – קולו המרגיע של טייס המסוק שבלא היסוס ינחת ויחלץ את פצועי הקרב.
כל ממי ששירת ברצועת הביטחון לא ישכח לעולם את צירוף המילים ‘כוננות עם שחר’, כשאת ערפילי הבוקר מפלחת שריקה המסתיימת בפיצוץ מחריש אוזניים. וכריזה – ‘ספיגה’ ושאגה – ‘התקפת מוצב’. את הלמות הלב בהיתקלות המארב כשהמפקד לוחש “שלוש, שתיים, אחד” – ובאבחה חדה ניתכת מכת אש מחרישת אוזניים ולאחריה הקריאה: ‘קדימה להסתער’.
אות המערכה הזה מוענק לכם, אחיי המפקדים, ההולכים בראש הכוח ומובילים באומץ לב, במקצועיות ובנחישות נבונה. ולכם חיילים וחיילות על רוח התנדבות וגילוי אחריות רבה מתוך תחושת שליחות ומשמעות עמוקה.
האות הזה שלכם הוא, אחינו הנופלים – הלוחמים עד כלות, ששירת חייכם נגדעה וחלומותיכם נטמנו באדמת לבנון- אך סיפור גבורתכם יהיה כמצפן לדורות הבאים. אות מיוחד מחכה לכם, אחינו השבויים והנעדרים, אתם אשר אומה שלמה מייחלת להשיבכם לגבולה.
האות הזה מוקדש לכם – הלוחמים שנפצעו בקרב, מקליע, ממטען או מרסיס פצמ”ר, הנושאים על גופכם ונפשכם את צלקות המלחמה ומתמודדים איתן יום יום בגבורה רבה.
האות הזאת ניתן גם לכם, לוחמי צבא דרום לבנון, אשר הייתם שותפים לגורל ולצורך להביס את חזון חיזבאללה, מתוך הבנה כי אין מדובר בסכסוך עם העם בלבנון, ו’הגדר הטובה’ היא בחירה של שלום, שגשוג ופריחה משני צדי הגבול.
האות הזאת מוגש לכם תושבי הצפון, על דבקותכם והתעקשותכם להיאחז באדמה ולעבדה עד קצה תלם המחרשה, להקים עוד בניין, לפתח תיירות משגשגת, לקיים חיי חברה, לקדם עשייה חינוכית וקהילתית ענפה חרף ונוכח כל איום.
האות הזה מוענק לכם, מיטב בניה ובנותיה של הארץ הזו, ‘דור לבנון’, אשר “המטרה – הגנה על תושבי הצפון” הייתה עבורכם תכלית מעש ורוח. אתם המהווים סמל ומופת לרוח השליחות, הגבורה והרעות, שהיא סוד קיומה של האומה ויסוד ביטחונה. על כך ראויים כולכם לאות עולם.
