יש מי שחושבים שמחובתנו להגן על פרטיות החולה ואסור להפר זאת. צודקים. חשוב להגן על פרטיות החולה. אך כאן עולה השאלה המתבקשת, ממש כמו זעקה- האם ההגנה על הפרטיות מקודשת יותר מהגנה על ילדים והצלתם?

 

מאוד התלבטתי אם לכתוב על נושא. בכל זאת שבת, ואחרי שבוע, אם לא לומר שבועות, של חדשות מתישות, אני יודעת שרוצים קצת לנוח ובעיקר לתת לנפש מנוחה.  אך אני מודה, הנושא לא מרפה ממני והחלטתי בכל זאת להתייחס לשני המקרים המזעזעים שאירעו בשבועיים האחרונים, שני אסונות של רצח ילדים בידי הוריהם. אפילו לכתוב את ארבעת המילים הללו- רצח ילדים בידי הוריהם- ובסמיכות זו לזו, זה קשה ובלתי נתפס. אז לחשוב על זה או לנסות להבין את התופעה זה באמת כבר יותר מדי. כבר לפני שנה התחלתי לעסוק בנושא מתוך תחושת החובה לפעול למניעה של אסונות שכאלה. ידעתי שלפני 7 שנים הוקמה וועדה בראשות מוטי וינטר (מנכ”ל משרד הרווחה דאז) במטרה לבחון את המקרים האיומים שהיו באותה תקופה, דוגמת רוז פיזם ואחרים, ולפעול למציאת דרכי פעולה למניעת רצח ילדים במשפחה. בסוף עבודת הוועדה הוגש דו”ח וינטר ובו המלצות לדרכי פעולה המחייבות, בין השאר, חקיקה שתאפשר שיתוף בין הגופים השונים כמו חינוך, רווחה ובריאות. הסתבר שחוק זכויות החולה והגנת הפרטיות מונעים מגופים אלה לשתף פעולה לצורך מניעה, כמו למשל במקרה שבו יש חשש כי ההורה עלול להוות סכנה לילדיו מכל סיבה שהיא. לכן, במקרים שכאלה לא ניתן לסייע או לתת טיפול ומעטפת לאותה משפחה על מנת למנוע את הפגיעה בילדים. דוגמא מצוינת אך איומה היא המקרה של מיכל אלוני שחנקה בדם קר את שתי בנותיה, בזו אחר זו, כשהן אחת ליד השנייה וערות לנעשה. מ ז ע ז ע

 

הועדה סיימה את עבודתה אך המלצותיה, בטח ניחשתם- לא יושמו. לא רק מסיבות תקציביות אלא בעיקר מסיבות משפטיות. יש מי שחושבים שמחובתנו להגן על פרטיות החולה ואסור להפר זאת. צודקים. חשוב להגן על פרטיות החולה. אך כאן עולה השאלה המתבקשת, ממש כמו זעקה- האם ההגנה על הפרטיות מקודשת יותר מהגנה על ילדים והצלתם? התשובה היא: חד משמעית לא! לתפיסתי, אם שמים על כף המאזניים את ההגנה על הפרטיות או הצלת הילדים, אז קודם כל הצלת הילדים! לכן במהלך השנה האחרונה פעלתי ליישום החוק יחד עם משרד הרווחה. בתהליך זה גובש מודל לשיתוף מידע ונערכו התיקונים הנדרשים בהצעה המקורית ואנו רגע לפני סיום התהליך. לאורך כל התקופה הזו לא דמיינתי שתוך כדי שנעבוד על קידום החקיקה יתרחשו שני אסונות נוספים.

 

בעקבות המקרים קיימתי השבוע דיון חרום בוועדה לזכויות הילד, בשיתוף אנשי מקצוע רבים, על מנת ללמוד יותר ובכל זאת לנסות להבין. אומר לכם מראש- גם עכשיו, אחרי הדיון, בלתי אפשרי בעליל להבין זאת! אך למדנו כמה דברים מעניינים.

 

בתחילה חשבו שבעיקר אבות מעורבים במקרים שכאלה כדרך נקמה באשה, אך מהר מאוד הבינו שגם אימהות מעורבות ומסוגלות לכך. כמו כן מסתבר שסיקור ייתר של תופעות מעין אלה יוצר “אפקט הדבקה” ולא בכדי אנו עדים לא פעם לשרשרת אירועים, שמקרה רודף מקרה. גם הפעם אירעו שני המקרים בסמיכות זה לזה. זו תופעה ידועה ומוכרת עוד מלפני מאה שנים. אנשים במצוקה שמזהים זאת כפתרון. לכן, חשוב לנהל סיקור נכון של המקרים ולהציג בסיקור את הארגונים המסייעים בעת מצוקה, על מנת להנגיש פתרונות אחרים ולא להשאיר את מעשה הזוועה לבדו בסיקור.

 

הדיון היה קשה וטעון רגשית ולצערנו ברור לכולנו שגם אם נפעיל את כל הכוחות וניישם את המודל שגובש אין זה מבטיח שלא יקרו יותר מקרים שכאלה. אך גם אם נצליח למנוע את חלק מהם, דיינו.