אתי חי דוידי, ממייסדי קריית שמונה, מסיימת את פעילותה החברתית בעיר לאחר עשרים שנות פעילות ענפה לטובת הקהילה. עוד כילדה בלטה אתי בקריית שמונה כרקדנית בלט, ובהמשך כמורה למחול ולג’אז כשהיא מייצגת את קריית שמונה ומשמשת כשגרירת העיר באמצעות הריקוד. פעילותה ההתנדבותית הפכה למפעל חיים שצמח יחד עם העיר.

איך מסכמים עשרים שנות פעילות חברתית שהפכה למפעל חיים? לפני הריאיון עם אתי שאלתי את עצמי איך בוחרים את הרגעים שהשפיעו יותר מכל ואף עיצבו את חייך שהפכו למפעל חיים. אישה אחת שהצליחה לרתום אנשים רבים מכל רחבי הגליל העליון וקריית שמונה, גרמה להם להאמין בדרכה והם הלכו איתה לאורך הדרך יד ביד. בצניעות, ענווה ואנרגיה מתפרצת, הלכה צעד אחר צעד אחרי ליבה שאמר לה שהיא הקול של האנשים שקולם אינם נשמע, היא תשמיע את קולם ותדאג לחסרונם, וכל זאת היא עושה זאת בחיוך מתובל בהומור, ונוסטלגיה מרגשת. לצד מפעל החיים בפעילות התנדבותית למען הקהילה בנתה אתי קריירת ריקוד שהעניקה לה את התואר “אם כל הרקדניות בקריית שמונה” כשהיא סוללת דרך חדשה עבור אלה שעוד יבואו אחריה.

אתי חי דוידי תחגוג בחודש הבא את יום הולדתה ה-66, והחודש גם חוגגת 25 שנות נישואין עם בעלה אלי. לאתי ארבעה ילדים – שגיא (46) מתגורר בניו יורק, גילת (44) גרה בקיבוץ הגושרים ומורה בבית הספר הגומא, ניר (39), עדי (38) מורה למחול, ועשרה נכדים.

אתי נולדה בטנג’יר שבמרוקו, הקטנה מבין 6 אחים ואחיות. משפחתה עלתה לארץ בשנת 1963, כשהייתה בת 9, היישר לקריית שמונה. שמה האמצעי “חי” הוא על שם אביה, חיים כירוב ז”ל, ועל שם אמה שרה כהנים ז”ל קראה את “בת שרה”.

אתי מספרת שכאשר אחיה הבכור שלמה, המתגורר כיום בטורונטו, הגיע לקריית שמונה, קיבל את פניו ראש העיר הראשון של קריית שמונה, אברהם אלוני ז”ל, שחיבק וקיבל אותו באהבה גדולה עם בואו לעיר סייע לו בקבלת עבודה בדואר ובהתאקלמות המשפחה.

אתי למדה בבית הספר ‘מצודות’ בעיר, הייתה חניכה ומדריכה בצופים ובארגון “נוער לנוער”. בצבא הייתה מדריכת גדנ”ע, ושבועיים לאחר שיחרורה החלה ללמד ריקוד בקריית שמונה. במהלך תקופה זו נסעה שלוש פעמים בשבוע ללימודים אך מעולם לא עזבה את קריית שמונה.

עם השנים הפכה אתי לדמות משמעותית ומובילה בעיר שלקחה חלק ברגעים שעיצבו ובנו את העיר. בשנים 2010 עד שנת 2013 הייתה חברת מועצת העיר יחד עם בנצי בן ציון, אביחי שטרן ויפעת שאשא ביטון. והיום אביחי הוא ראש עיר”, אומרת אתי. בשנת 2018 קיבלה את אות יקירת העיר: “מודה לרב ניסים מלכה ראש העיר הקודם ולאלי זפרני על קבלת המקום “בת שרה”, ולראש העיר אביחי שטרן על המשך התמיכה”.

במהלך השנים השתתפה בטקסים משמעותיים כמו טקס החניכה בבית אדלשטיין, כשהיא מגישה את המספריים לגזור את סרט החניכה לגברת אדלשטיין ממשפחת התורמים למבנה, ייצגה את קריית שמונה בפסטיבלים בבנייני האומה, בטבריה ובלהקת המתנ”סים, והובילה את להקת הריקוד העירונית של המתנס”ים בקריית שמונה, כאשר בשנים אלה הייתה מורה בלעדית בעיר לריקודי גאז’ ומחול מודרני, לימדה מיום ראשון עד יום חמישי, כל יום, כאשר היו מעל 400 ילדים בחוגים. “כל הזמן הייתי בעשייה למען העיר. לימדתי את המורות לריקוד הטובות ביותר בתחום כמו אורלי פורטל, ותמי צדוק”. הסטודיו של אתי היה כל כך מפורסם והגיע גם לשיחות השלום שנערכו בשנות ה-70 בעיר, וביקשו מאתי לפנות את הסטודיו לצורך שיחות השלום שנעשו ובעיתונים נכתב שאתי תרמה את הסטודיו למען שיחות השלום.

ספרי על הילדות בקריית שמונה בראש השנה?

“יש לי זיכרונות מראש השנה כשהייתי בגיל 9 בשנת 1963”. אתי מספרת כי הייתה מתלווה לאביה לבית הכנסת שהיה אז נקרא בית הכנסת של הספרדים בקריית שמונה. אביה היה שליח ציבור של בית הכנסת. הזיכרונות של אתי מראש השנה כשהיא יחד עם אביה מסדרת את הספרים בבית הכנסת, ואומרת שכילדים הם אהבו את החגים מאוד כי היה להם הרבה סוכריות לאסוף. בחגים ובראש השנה במיוחד הבית היה תמיד מלא באורחים וריחות הבישולים המיוחדים של החגים, עם אוכל מיוחד גם לימים אחרי ראש השנה וליום כיפור.

איך התחלת לעסוק בפעילות חברתית?

“לפני עשרים שנה הייתי בסופר הישן שהיה מעל המשביר לצרכן. ערכתי קניות ואני רואה שומר שתופס ילד בידו ואומר לו איפה אמא שלך? אתה אכלת לחמנייה ושוקו ולא שילמת”. אתי ניגשה אל השומר וביקשה שיניח לילד והיא תשלם עבורו. כשיצאה מהסופרמרקט ניגשה אליה אישה נוספת שאמרה לה שאין לה כסף לעשות קניות. אתי החליטה לערוך עבור האישה את הקניות למרות שהיא בעצמה אז הייתה כבר אמא לארבעה ילדים. מאותו היום היא החליטה שהיא מסייעת לכל מי שצריך.

בהתחלה אתי עברה מבית לבית ואספה תרומות של מוצרי מזון. עם הזמן התחילה לשים ארגזים בין הבתים ברחוב שכונת הוורדים בוא היא מתגוררת, ארגזים עם עגלה, והשכנים היו מורידים מוצרים. בשנים הראשונות לפעילות שימש ביתה מקום אחסון למוצרים ולכל התרומות, ומהבית היו באים לקבל את מוצרי מזון והביגוד, על פי הצורך והדרישה. כיום עם העידן הדיגיטלי מי שמעוניין לתרום תורם ישירות לסופרמרקט כמו “הכי זול” בקריית שמונה אשר מנפיקים תלושי מזון ואתי מחלקת לכל מי שצריך.

אתי אף לקחה חלק פעיל במערך החירום במלחמות ומבצעים בעיר ובגבול הצפון כאשר היו נופלות קטיושות והיה נדרש לדאוג למזון לתושבים. היא מספרת שאת עיקר הפעילות בזמן חירום עשתה עם אייל אברמוב איתו חילקה אוכל במקלטים.

עם השנים הפך המיזם החברתי למפעל חיים ומשפחתה לקחה חלק פעיל בפעילות. בעלה אלי, ילדיה ונכדיה, אשר בלעדיהם הפעילות לא הייתה מתאפשרת. “יש מאות תורמים מדהימים, כמו משפחת רייכבך שמלווים אותי ותורמים במשך שנים מהיום שהוקם “בת שרה”. איתן דוידי ומשפחת דוידי ממרגליות שתורמים בכל חג מאות תבניות ביצים, קיבוץ דן תורם מאות קילו של פורלים, טעמי הגליל תורמים סילאן, ריבות, ממרחים ומכל טוב. “בראשית” תורמים תפוחים, הקיבוצים ברחבי הגליל העליון מסייעים לאתי במשך כל השנה. כאשר השנה, תרם קיבוץ שמיר מאות ארוחות חמות לערב ראש השנה. עוד נרתמים לפעילות של אתי בתי הספר ברחבי הגליל העליון וקריית שמונה, גני ילדים, כאשר כל ילד מביא מוצר מזון יבש אחד. ב”הכי זול” תמצאו עגלה קבועה אותה ממלאים התושבים במשך כל השנה. “תתארי לך כמה מוצרים נאספים, ולכמה משפחות אנחנו מסייעים, למרות שהשנה בגלל הקורונה פחות התאפשר”, אומרת אתי.

 איך נראה סדר יום “בבת שרה“?

“אני ומשפחתי מפעילים את מפעל החיים שהלך וגדל עם השנים יחד עם חברתי ליזט אלטיד שהיא חלק משמעותי במפעל החיים ההתנדבותי, יחד עם מתנדבים כמו בר שפולאינסקי שהיה מארגן את כל צוותי בתי הספר לחלק אותם לסופרמרקטים לאסוף מוצרי מזון”. אתי אומרת, שאת מבנה “בת שרה” קיבלה לאחר שבביתה לא היה עוד מקום לאחסן את מוצרי המזון והמוצרים שנתרמו, ובתמיכת ראש העיר הקודם הרב ניסים מלכה הקימה את “בת שרה”. עם קבלת המבנה ערכה ירידים בשיתוף בית הקשיש, עם בגדים חדשים, ציוד לבית ספר ומוצרי מזון. כל שנה הכניסה 20 ילדים במצוות בר מצווה בעזרת התרומות של מגבית קנדה ובתמיכה של הרב ניסים מלכה ראש העיר הקודם, ואף חיתנה 3 נשים.

לדבריה “הכל חדש, עם מותגים כמו ‘גליתה’, ‘הילה’. כולן תרמו בגדים חדשים.” בנוסף לירידים עם ספרים ומשחקים. עוד תורמים לאתי בנדיבות גדולה סופר פארם, ישיבת ההסדר, דודו מ”ספיד הובלות” שתמיד מסייע לה בכל בקשה ומבצע הובלות ללא תשלום. אישה בשם סיון שגרה בסביבה ותורמת בצורה מדהימה, ינקי ואילן שלטים, עו”ד חיים זגורי, מיכל אהרונסון וגבי חסין שמסייע בכל בקשה. “יש הרבה אנשים טובים שתורמים, מתנצלת מראש ממי שלא הזכרתי”.

הצלחת לרתום את כל הקהילה ביחד איתך.

“הטלפון שלי פעיל 24 שעות ביממה. הצלחתי לרתום את הקהילה בקריית שמונה, הקיבוצים והמושבים ברחבי הגליל העליון לטובת מפעל החיים שהלך ונבנה עם השנים. “אני שומעת שרוצים להחליף אותי וזה מבורך אבל צריך להבין שבשביל להחליף אדם שעוסק בפעילות החברתית במשך כמעט עשרים שנה צריך לבנות בסיס יציב וחזק, ולאט לאט. אני באה לעשות טוב. אני תמיד בעד האוכלוסייה החלשה וזה מה שעניין אותי”.

איך הצלחת להמשיך ולקיים את הפעילות שלך בימי הקורונה?

“מעט לפני שהחלה הקורונה נפתח מיזם המקרר בהובלתו של הפעיל החברתי עומר אלוני שעזר לי להמשיך ולסייע בדרכים נוספות”. המקרר הקהילתי הוא הצלחה גדולה ופעיל עד היום, כאשר אתי הייתה מהראשונים שסייעו לעומר להתחיל את המיזם לטובת תושבי העיר, והראשונה שזכתה למלא את המקרר. בגלל הקורונה לא הייתי יכולה לצאת ולהביא את התרומות ועומר אלוני היה מביא וממלא בהם את המקרר ומחלק לתושבים שנדרשים בסיוע.

את מסיימת את הפעילות לאחר 18 שנה, למה החלטת לעצור? איך לדעתך יהיו התגובות?

“התעייפתי” אומרת אתי בחיוך. “יש הרבה אנשים טובים בעיר שהם פעילים חברתיים כמו אהרון דמרי, אורלי קדוש וזאביק זויגי ועוד רבים וטובים שעושים עבודה נפלאה והם ימשיכו את דרכי”.

מה החיבור שלך לקריית שמונה?

“על תושבי קריית שמונה אני מברכת מהיום שהגעתי לארץ. מאוד אוהבת את התושבים, הם מדהימים”.