מאת אהרון מאיר דמרי / צילומים: מוטי שאשא

הפסד רביעי ברציפות לעירוני איתוראן קריית שמונה והפעם מול בני סכנין באצטדיון העירוני בקריית שמונה.

כשהגעתי אתמול לאצטדיון העירוני היה קור עז. הייתי בטוח שהשחקנים ירוצו בלי סוף רק בגלל הקור. ואומנם, כך היה. הייתה ריצה, ולמען הכנות גם לחימה על כל כדור. אך בכדורגל צריך גם להבקיע, למסור מדויק, להניע כדור, ואת כל אלה, עיניי לא ראו, מה שכן ראיתי, זה משחק שבלוני (של שתי הקבוצות) עם אפס מצבים ליד שני השערים. מחצית ראשונה שוממת לחלוטין, כאשר היה אירוע אחד, עבירה ברורה שלא נשרקה לזכותה של קריית שמונה, מערכת ה-var הכתה שוב בקריית שמונה, עם כל הכבוד זה לא תרוץ למשחק חלש ומשעמם. למחצית ירדו הקבוצות בתיקו מאופס.

במחצית רפואה גער בשחקניו ובצדק. המשחק היה מפוזר. כשעלו שחקני קריית שמונה למחצית השנייה היו הבזקים של כדורגל לכמה דקות בודדות לאחר דקות ספורות, ונראה כאילו שכחו השחקנים את גערות המאמן בחדר ההלבשה והמשיכו את משחקם מהמחצית הראשונה.

בדקות הסיום היו אלו שחקני סכנין שהחזיקו יותר בכדור אך גם סכנין היו מסורבלים במשחק ההתקפה עד שהגיעה הדקה השלישית של תוספת הזמן, בעיטה חזקה לחיבורי הקורות של שחקן סכנין לרשת של ברטקוס החסר אונים ואחת אפס לסכנין. בדקותיים שנותרו לא הספיקה קריית שמונה להשוות ועם שריקת הסיום צהלה ושמחה סכנין ואוהדיה כשלוח התוצאות הראה על 1-0.

קריית שמונה צוללת צלילה חופשית בטבלה, ומה שהתחיל כשמחה גדולה נראה כשמחה לשווא, בכל אופן לפי ארבעת המשחקים האחרונים. לשמור על הרכב קבוע זה מבורך, גם אם שינוי אחד או שניים, אבל, וזה האבל הגדול, לא כאשר מפסידים משחק אחר משחק. רפואה צריך לזעזע את הקבוצה עוד אתמול, אחרת הצלילה תהיה למעמקים שכולנו מכירים מעונות עברו הרי לא לשם כך התכנסנו.

בנוסף, מרכז השדה היה נראה שומם וכשמרכז השדה שומם קשה מאוד להבקיע או להגיע למצבי הבקעה, כל כדור עובר ממרכז ההגנה היישר להתקפה, שכרגע לא מספקת את הסחורה שראינו בתחילת העונה. האמת קשה לחלוץ להבקיע כשהוא צריך ליצור מצבי הבקעה, קשר עושה משחק נחוץ בהקדם האפשרי לשיפור משחק ההתקפה של הקבוצה המקומית.