לכבוד יום האישה שצויין השבוע ברחבי העולם, שוחחתי עם ארבע נשים מעוררת השראה, שהחליטו לפתוח עסק בשנה האחרונה, במטרה להגשים את החלום. חלקן בתחילת דרכן וחלקן בפרק ב’ בחייהן, אך כולן החליטו לעזוב עבודה בטוחה ולעסוק במה שהן באמת אוהבות. בלי בוס על הראש ובלי להחתים כרטיס, הדרך לעצמאות אומנם ארוכה ומאתגרת, אבל מזל שיש גם גוף שתומך. הנשים שעושות חייל, כאן בגליל.
שירי פריאנט
מיכל ממן, אלינור עזריאל, עו”ד כרמית אגמון וולסקי ואילנית ענבר הכירו אחת את השנייה במרכז העסקים בראש פינה של חברת מעוף. המרכז אשר, בין היתר, מסייע לעסקים קטנים שנמצאים בתחילת דרכם, משכיר משרדים במחירים מסובסדים לבעלי עסקים, וכך נפגשו דרכיהן. אך כל אחת מהן היא עולם ומלואו.
אישה יחידה בעולם של גברים
אלינור עזריאל (31) מצפת היא אמא לשלושה ילדים. רק לפני שנה השתחררה אלינור מצה”ל, לאחר 11 שנה ששירתה בקבע בפיקוד צפון. היום היא כבר בעלת שני עסקים. את הראשון, “מנטה קלין” – חברה לאחזקה וניקיון, הקימה מיד לאחר שחרורה ואת “מנטה נכסים”, חברת נדל”ן, הקימה ממש לאחרונה. “מיד לאחר השחרור ידעתי שזו הדרך שאני מתווה לעצמי”, היא מספרת. “לאחר חודשיים של תכנון, פתחתי את העסק. בכלל לא חשבתי לחפש עבודה כשכירה. ניהלתי לא מעט דברים בצבא במסגרת תפקידי, כך שזה די עזר לי בדרכי החדשה”.
ניהול עסק חדש הוא דבר מאתגר בפני עצמו, למה החלטת לפתוח עסק נוסף?
“התחלתי עם חברת הניקיון. ככל שהיא התפתחה, החלטתי שאני רוצה לשלב את הנדל”ן, שהוא תחום שמעניין אותי באופן אישי כבר שנים רבות. אלו לא שני עסקים שונים, יש שילוב בין שניהם, אחד עוזר לשני. מבחינתי, הכניסה לתחום הנדל”ן היא העצמה נשית במלוא מובן המילה”.
באיזה אופן?
“בשני התחומים שאני עוסקת נדיר לראות נשים מנהלות. אני יכולה להעיד שבצפת יש רק אישה אחת שעוסקת בנדל”ן והיא עושה זאת תחת רשת מסוימת, לא כעסק פרטי. בפריפריה, ובעיקר בצפון, יש פחות במה לנשים בתחום היזמות, לצערי. שני העסקים שלי כביכול שייכים לגברים. אני מביאה את הפן הנשי ויש לזה ערך מוסף. למשל, כשקונים בית, זוהי החלטה רגשית וחשובה מאוד בחיי אדם. גבר מגיע למכור כשהוא יותר ענייני. אני כאישה שמה דגש על הליווי במהלך כל תהליך הרכישה, מסתכלת על הפרטים הקטנים שרק אישה יכולה להתמקד בהם.”
השנה מסיימת אלינור תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים במכללת צפת. למרות העבודה התובענית שמתלווה להקמת עסק, אלינור עדיין אומרת שבחרה בדרך עצמאית בשביל שתוכל לשלב בין חיי המשפחה לקריירה. “העסקים שלי אומנם דורשים הרבה שעות עבודה, גם בשעות לא שגרתיות, אבל עדיין יש לי את החופש שלי להתגמש שצריך”.
מה את מציעה לנשים שמעוניינות לצאת לדרך עצמאית?
“בצפון מאתגר מאוד לפתוח עסק, אבל אני כן ממליצה להעז, גם אם זה לא יצליח בסוף. חשוב להתייעץ עם אנשי מקצוע לפני הקמת העסק. אני לקחתי ייעוץ וליווי עסקי במעוף בראש פינה והם גרמו לי להרגיש שאני לא לבד. בכלל מעוף זה סוג של חממה. אנחנו ממש כמו משפחה שם. יצא לי להכיר אנשים במרכז העסקים שלא היה יוצא לי להכיר במקום אחר. העצה הכי טובה שלי היא ללכת על זה בכל הכוח ולהתמיד, רק המעז מנצח.”
ממתגת חלומות
מיכל ממן (32) מתגוררת בראש פינה והיא בעלת העסק הידרומדיה – צילום ומיתוג. “תמיד הייתי מחוברת לעולם הגרפיקה והעיצוב, היה חשוב לי לסייע לבתי עסק דווקא בצפון, שנשענים לפעמים על חברות מאזור תל אביב, ולהציע אלטרנטיבה לשירות יצירתי ומקצועי, שהוא גם קרוב לבית.”
מיכל עבדה כרכזת קבוצות “מסע” של הסוכנות היהודית. לפני כחמש שנים היא החליטה שהיא רוצה להתמקצע בצילום ובגרפיקה ולפתוח עסק שיאפשר לעסקים בצפון להתקדם, בכל הנוגע למיתוג, צילום, מדיה דיגטלית וכו’. כמו אלינור, גם לה יש משרד במרכז העסקים של מעוף, אך הסטודיו לצילום שלה נייד, והיא מגיעה גם לבית העסק.
מתי נפתח העסק שלך רשמית?
“שנתיים לאחר שסיימתי את הלימודים. בהתחלה עבדתי במשרה נוספת, עד שצברתי מספיק ידע וביטחון והתחלתי את דרכי כעצמאית.”
העסק שלך מכוון לצפון, יש סיבה מסויימת?
“ליבי הוא בצפון, כאן גדלתי. כל כמה זמן אני מגיעה לצומת דרכים ושוקלת האם כדאי לי לעזוב, אך כל פעם אני בוחרת מחדש להישאר. עסקים בצפון מחפשים מוצר טוב, אבל אין הרבה עסקים כמוני, שמציעים את החיבור הזה בין הגרפיקה, הצילום והמיתוג. מה שקורה זה שהם מעדיפים להיעזר בשירותים של אנשי מקצוע מהמרכז והעלויות גבוהות יותר. לי היה חשוב להביא את הכלים האלה לצפון במחיר שפוי”.
היום את שלמה עם ההחלטה להיות עצמאית?
“לגמרי. הדרך קשה, אבל זה משתלם. יש בזה סיפוק שאי אפשר לתאר במילים. חשוב לבדוק לפני פתיחת העסק את המצב בשטח, לראות מה הפוטינציאל של העסק, מה הוא יכול להניב. מדובר בהשקעה כספית וחייבים לבדוק אם היא משתלמת. אני נעזרתי בשירותי מעוף ומה שחשבתי שייקח לי 3 שנים, קרה לאחר שנה. ברגע שיש לך תוכנית מסודרת, העסק רץ קדימה”.
שינוי קטן, שינוי גדול
אילנית ענבר מיסוד המעלה היא אם לשלושה. במשך 17 שנה עבדה כקצינת מבחן בשירות הציבורי, אך החלום לצאת לדרך עצמאית לתפקיד מהותי ‘בער’ בה. היום היא מטפלת ומאמנת אישית להתמודדות עם מצבי שינוי ומשבר. “ההחלטה לעזוב מקום עבודה מוכר עם כל התנאים וההטבות שמקבלת עובדת מדינה, לא הצליחו להשקיט אצלי את התחושה של ייעוד. בטיפול האישי אני מצליחה להגיע לאנשים ולסייע להם”.
מה גרם לך לעזוב את המקום הנוח בשירות הציבורי?
“במשך שנים עסקתי בעבודה שעל פניו נראתה מעניינת. באיזשהו שלב אפילו ראיתי את עצמי מתקדמת בתוך הארגון, אבל בפנים הרגשתי חנוקה. הרגשתי שאני חייבת לעזוב. לא ידעתי מה אני אעשה, פשוט ידעתי שאני חייבת להמשיך הלאה. אז יצאתי למסע וניסיתי להמציא את עצמי מחדש. ידעתי שאני רוצה להמשיך לטפל, אבל לא רק באנשים שהגיעו לטיפול בעקבות הסתבכות עם החוק. היום אני מטפלת באוכלוסיה מגוונת של מבוגרים שנמצאים במצב של תקיעות וכמהים לשינוי. יש לי ניסיון רב בטיפול, אני עובדת סוציאלית בעלת תואר שני ועברתי המון הכשרות במהלך השנים. זה לא נושא שהוא זר לי. כיום אני מתחילה להתמקצע באימון בני נוער, כי אני מקווה לעבוד יותר עם בני נוער בעתיד”.
איך הייתה ההתחלה כעצמאית לאחר כל כך הרבה שנים כשכירה?
“כשמתחילים דרך חדשה אחרי 17 שנה שבהן השתייכת לארגון, כעצמאית לעיתים יש צורך בהכוונה וליווי. המשרד שלי נמצא במרכז העסקים של מעוף. מלבד הליווי שאני מקבלת, המקום נותן לי תחושת ביטחון לפרוץ החוצה כי סביבי יש עוד אנשים שנמצאים במצב דומה לשלי”.
מה הטיפ שלך להצלחה?
“קודם כל, חשוב שתהיה לך תמיכה כלשהי, כי יש קשיים בדרך. את צריכה מישהו שיעזור לייצב אותך ולתת לך הרגשה שאת לא לבד. כמו כן, שינוי מתחיל מצעדים קטנים. צעד קטן ועוד צעד קטן הופך לצעד גדול. אני אישית עזבתי מקום עבודה לכלום. אבל זה מי שאני. באופן אישי, הייתי צריכה את זה בשביל לבנות משהו חדש.”
דיינו
עו”ד כרמית אגמון וולוסקי (42) מיסוד המעלה היא אם לשניים. לאחר 20 שנים בהן עסקה כעורכת דין בכירה כשכירה, החליטה לצאת לדרך חדשה ולעסוק בתחום עריכת הדין- ‘דיני עבודה’. כרמית רואה את התחום הזה כשליחות בהנגשת דיני עבודה למעסיקים ולעובדים. בנוסף, היא מתנדבת בייעוץ לסטודנטים בתנאי העסקה באגודת הסטודנטים של מכללת תל חי. “כעצמאית בעלת עסק בצפון, אני מצליחה לשלב בין חיי משפחה וקריירה ולעשות את מה שקסם לי בתחום, ללא נקיפות מצפון ובעיקר לדעת לחלק את הזמן שלי נכון.”
היא החלה את דרכה כעצמאית לפני שנה, כשהיא בת 41. “רציתי שתהיה לי האפשרות לקבוע לעצמי את שעות העבודה, להיות מעורבת יותר בחיי הילדים והמשפחה שלי. כמו כן, היה בי רצון עז לעסוק בתחום שמדבר אליי. אני מתמחה בדיני עבודה, אך בתור שכירה לא עבדתי בתחום הזה מספיק ורציתי להתמקד בו יותר”.
מה קרה לאחר שעזבת?
“עזבתי את העבודה ולא עבדתי תקופה. חשבתי איך לקדם את עצמי, האם לפתוח משרד משלי או לחפש עבודה כשכירה. באיזשהו שלב הרגשתי שאני מוכנה לפתיחת עסק מבחינה אישית ומקצועית. הגעתי למעוף בשביל לשכור שם משרד במחיר מסובסד, ולבסוף התברר שזו הייתה בחירה נכונה. החשיפה לבעלי עסקים שמצויים באותו המצב, שלקחו סיכון והעזו לקחת צעד נוסף בקריירה ולהתחיל בפרק ב’ בחייהם, יוצרת מכנה משותף. המפגש הזה מאפשר לי יתרון יחסי על פני ישיבה בבית”.
הרבה אימהות בוחרות לצאת לעצמאות בשל הקושי לשלב עבודה עם חיי משפחה, גם את חווית קושי כזה?
“באופן אישי, המעסיקים שלי מאוד התחשבו בי כאמא לילדים, אבל אני תמיד הרגשתי ‘לא נעים’, גם כשאיפשרו לי. וכמובן, אם את יוצאת מוקדם מהעבודה, יש לזה מחיר, גם כלכלי וגם מקצועי. בכלל, בתור שכירה, לא תמיד משתלם לאישה לצאת לעבוד, כי המשכורת בקושי מכסה את עלות המעון. נוצר מצב שאת גם לא רואה את הילד שלך וגם לא מרוויחה כלום, אלא רק משלמת עבור המעון. כבר עדיף לך להישאר בבית ולמצוא לך תחביב”.
היית ממליצה לנשים לצאת לדרך עצמאית?
“ברמה האישית אני חושבת שזה משתלם. מבחינה כלכלית, אני עדיין בונה את העסק שלי, אני רק בהתחלה ואני לא מפסיקה לשווק את עצמי. זה כן מומלץ עבור מי שיש לה אורח רוח ולמי שמבינה שזו עבודה קשה שדורשת זמן ומאמץ בשביל להתרומם. אבל אם יש משהו שבוער בך – כן, בהחלט, לכי על זה. אני כן ממליצה לתכנן ולהתכונן לפני שאת עוזבת מקום עבודה בטוח, אלא אם את מתכוונת לפתוח עסק מתחרה. במקרה הזה מומלץ להתחיל לאחר שאת עוזבת. מבחינה כלכלית, יש צורך להיערך בהתאם, לקחת מימון או הלוואה, וכמובן ייעוץ מקצועי, כמו שאני לקחתי. פתחתי את העסק בגיל 41, מעולם לא חשבתי שאהיה עצמאית, כי זה לא הסגנון שלי, כי אין לי אומץ ומכל מיני סיבות. אבל כשההזדמנות דופקת לך על הדלת, את לא יכולה לסרב. זה ממש כמו חתונה, כשאת קולטת שזה ‘זה’, את הולכת על זה עד הסוף”.
