עו"ד ימית מלול ינאי
גילוי נאות הכותבת חוקרת גליל, שכיהנה בשנת 2014 כראש מחקר ומידע ברשות לפיתוח הגליל מילים ונאומים כבר לא עושים עלינו רושם כאן בגליל. הגליל זקוק לסדר עדיפויות לאומי אחר וצודק יותר. אבל 2025 מסתיימת בהגירה שלילית: לפי נתוני הלמ"ס, כ-69,300 תושבים עזבו את ישראל, והמאזן שלילי בכ-20 אלף. האוכלוסייה גדלה רק בזכות גידול טבעי. מול הנתונים האלה, הגליל המזרחי הוא נכס אסטרטגי לאומי. אם המדינה באמצעות זרועותיה לא תעודד הגירה, תשתיות ותעסוקה, היא מוותרת בפועל על הריבונות בשטח. על זה גם התכתבתי השבוע עם השר אלקין. ציון דרך בעוטף עזה מול קריסה בגליל בעוד הגליל מתרוקן, חבל התקומה בעוטף עזה מראה שאפשר אחרת. כיום, בסוף שנת 2025, מתגוררים בחבל התקומה כ-65,000 תושבים – עלייה של כ-3,000 איש בהשוואה למספר התושבים ערב ה-7 באוקטובר. הנתונים, המבוססים על סטטיסטיקה רשמית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מוכיחים שכאשר יש רצון אמיתי והשקעה ממשית, תושבים חוזרים ונשארים. השאלה היא: מדוע הגליל לא זוכה לאותו יחס?! הנגב בתקומה, הגליל בקריסה. השאלה היא: מדוע הגליל לא זוכה לאותו יחס? מדוע עוטף עזה, שספג מכה קשה, מצליח לשמור על תושביו ואף להגדיל את מספרם, בעוד הגליל המזרחי, שסבל לא פחות, ממשיך להתרוקן.
הפתרון ברור לעודד התיישבות בגליל בכלל ובגליל המזרחי בפרט, ולהעביר תקציבים ישירות לפרט ולתעסוקה, ולא לארגונים אזרחיים ולמוסדות ורשויות שמרבית הכסף מופנה לעוד תפקידים בשכר גבוה, משרדי פרסום ויועצים בדרך סיבובית יצירתית – ולכן לא רואים שום שינוי או תנופה בגליל. הגליל העליון היה ועודנו מנוהל ונשלט על ידי אליטה קטנה וכל השאר מקבלים פירורים. כך לא עושים שינוי. השר אלקין הבטיח לעקוב ולעדכן, ואנו נוודא שאכן הוא פועל כך. בנובמבר האחרון אמר שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק וסרלאוף כי "תושבי הצפון לא יחזרו אם ימשיכו להרגיש פראיירים". בכנס "שיקום הצפון: אתגרים, חזון ופעולה" שנערך במכללה האקדמית גליל מערבי, הזהיר השר כי "בלי אמון אין שיקום לצפון", והוסיף כי גם בממשלה עצמה טרם הפנימו את עומק המשבר. הוא התייחס לפערים בין הצהרות הממשלה לבין המציאות בשטח, ולתחושת אובדן האמון של תושבי הצפון כלפי מוסדות המדינה. ובכן, דווקא החלטת הרשות לפיתוח הגליל לעבור למשרדים מפוארים בקניון עזריאלי בעכו היא דוגמה מושלמת לפער הזה בין מילים למעשים. הרשות לפיתוח הגליל בחרה לעבור לעיר עכו ולא לחזק את עומק הפריפריה שקורסת. תמוה שהרשות, שתפקידה המרכזי לקדם פיתוח כלכלי, חברתי ותשתיתי בגליל, העבירה את משרדיה לקניון עזריאלי בעכו, במקום לבחור ביישוב בעומק הגליל כמו קריית שמונה, שיכול היה להזרים חיים כלכליים לעיר הראשית בצפון.
מדוע לא להשקיע דווקא שם, שם הצורך גדול יותר וההשפעה יכולה להיות דרמטית?
פניתי לשר לפיתוח הנגב והגליל וביקשתי תגובה מדובר המשרד. שאלתי: לצורך כתבה על הגליל, אשמח לקבל את תגובתכם בנוגע למעבר למשרדים המשופצים בקניון עזריאלי בעכו, ובכלל זה התייחסות לנושאים הבאים: מהי הסיבה למעבר למשרדים המשופצים בקניון עזריאלי בעכו? מה גובה עלות השיפוץ שבוצע במשרדים? האם ההתקשרות בוצעה בפטור ממכרז? אם כן, על סמך איזו עילה? מדוע נבחרה העיר עכו ולא יישוב בעומק הגליל? מה גובה דמי השכירות המשולמים לקניון עזריאלי? מלשכת שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי נמסר: "הרשות לפיתוח הגליל הינה גוף סטטוטורי עצמאי ובהתאם לכך הכתובת לבקשת התגובה הינה הרשות לפיתוח הגליל ולא לשכת שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי". נזכיר לשר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק וסרלאוף שהוא מופיע בהזמנה לחנוכת המשרדים החדשים תחת לוגו משרדו. אנחנו כאן כבר יודעים לצערנו שהגליל לא יינצל בנאומים או במצגות. הוא יינצל רק כשהמדינה וזרועותיה כמו הרשות לפיתוח הגליל תחליט שהוא עדיפות לאומית אמיתית, לא רק בשפתיים, גם במיקום הגאוגרפי של משרדם. כשהתקציבים יגיעו ישירות לתושבים ולעסקים, ולא יאבדו בדרך למשרדים מפוארים ויועצים יקרים. כשרשויות הפיתוח יבחרו לשבת בעומק הפריפריה ולא בקניונים נוחים בערים מפותחות. עד אז, הגליל ימשיך להתרוקן, תושביו ימשיכו להרגיש פראיירים, והפער בינו לבין הנגב רק יגדל.
