שי אלבוגן
1. מה אתם אומרים על המושג/ האירוע/ הסיטואציה הזאת? כנראה שהדעות חלוקות … או אולי הרגשות חלוקים, רגשות מעורבים. ובסגנון של הווייז – בא ניקח את דרך השלום…. לא, בואו נלך למקור, לפרשת השבוע, פרשת קורח. האיש שהפך למילה נרדפת למחלוקת. זה שניסה לחסל את משה רבינו, את מעמדו של משה. ובעקבות הפרשיה הזאת ננסה קצת לגעת בענייני מחלוקת.
2. קורח, האיש שעומד במרכז הפרשה, שקרויה על שמו. זה שהקים את מפלגת הפלגנים. או ביותר ציניות, מפלגת הפלגנים המאוחדת (וזו לא בדיחה. הסברים בהמשך). הוא זה שפתח במסע של מחלוקת ומדנים, מול משה רבנו. אז אמנם חילוקי דעות וויכוחים, הם בהחלט יכולים להיות חלק מחיינו ולאו דווקא הרסניים (ואדרבא, בונים), אבל כאן היה משהו הרבה מעבר לזה. ערעורו של קורח על מעמדו של משה, יכול להיות איכשהו מקביל לעמדה ששוללת את קיומה של מדינת ישראל. זוהי עמדה שכבר לא עומדת ב'כללי המשחק' הלגיטימיים. מעמדו של משה רבנו, הוא משהו מוכתב מלמעלה והתורה מעניקה לו את התואר "איש האלוקים".
3. חז"ל, אלה הם האנשים הגדולים והקדושים, שלאורם מתנהל עם ישראל בכל הדורות וכל דבריהם, במדרשים ובתלמוד, מלאים במחלוקת בלי סוף. התייחסות בהמשך). והם, חז"ל (שכאמור, חולקים הרבה ביניהם) ממקמים את אירוע המחלוקת של קורח, כאב טיפוס למחלוקת במובנה הנורא והמשחית. "מחלוקת שלא לשם שמים". הם מוכיחים ומראים איך שכל האירוע הזה היה בנוי על אינטרסים אישיים שונים, שחיברו את הנפשות הפועלות, לפלגנות משותפת. נגד משה רבנו. היתה זו מפלגה (אם אפשר להשתמש במילה העכשווית הזאת), שאספה תחת כנפיה ותחת הכריזמה של קורח, בעלי אינטרסים שונים. הוא הצליח למשוך אליו, חבורה גדולה (חלקם אנשים נכבדים מאד) שאותם הוא ניצל בציניות לטובת חתירתו תחת משה.
4. חז"ל, כנ"ל, גינו בחריפות את הפעילות של קורח. אבל, איך זה מסתדר עם העובדה שכל עולמם של חז"ל על בתי המדרש שלהם ושל מממשיכיהם, מלאים בים של מחלוקות?! אלא שכל הוויכוחים הללו באים ממקום אחר לגמרי מזה של קורח. מדובר במנגנון חיוני וקדוש לבירור האמת הדתית וההלכתית. או במילה יותר חדה – בירור האלוקות בעולם, בירור והבנת רצון האלוקים מאיתנו.
5. לפני כ-500 שנה חי באיטליה רבי עובדיה ספורנו. רב, רופא ואחד מראשי קהילות יהודי רומא ובולוניה. הוא מוכר לנו כפרשן המקרא. עיקר פרשנותו היא על חמשת חומשי התורה. וכהמשך לנושא המחלוקת, נראה לי שכדאי לצטט דברים שהוא כתב בפירושו. הדברים נכתבו לא על פסוקי פרשת השבוע הנוכחי, אלא זו של שבת שעברה (בהעלותך). בתחילת הפרשה ההיא, מוזכרת המנורה שהיתה בבית המקדש (זו שהועתקה לסמל המדינה). וכתוב שם על הקנים של המנורה: " אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". וזה מה שלמב מכך רבי עובדיה ספורנו: "כשתפנה שלהבת כל אחד מהשישה נרות אל הקנה האמצעי, אז יאירו שבעת הנרות – כל השבעה יאירו וישפיעו אור לישראל". ואת העיקרון הזה משליך ספורנו על עם ישראל: "אור הימנים ואור השמאלים מכוון ופונה אל אור הקנה האמצעי שהוא עיקר המנורה". כלומר העבודה המשותפת של כולם, ודווקא כשכל צד נשאר עצמאי, נשאר בצד שלו – ככה מושגת המטרה. ככה נוצרת האחדות. דווקא בהתקיימותה ושימורה של המחלוקת וההבחנה בין הימנים לשמאלים (נשמע מוכר?…) בונה בצורה מיטבית את המטרה העליונה של עם ישראל.
6. ושימו לב לתיחכום של קורח, או יותר נכון לומר, הערמומיות שלו. הוא מדבר בשפה אחדותית לכאורה : "כל העדה כולם קדושים". כולם שווים, יש שיוויון. למה אתם מייצרים מעמדות ושונות. כולם יחד באותה קטגוריה. שיוויון ואחדות נפלאה. וואי איזה יופי… זהו שלא!
