עם סיום שנת הלימודים מסתמן אחד מגלי הפרישה הגדולים שידעה מערכת החינוך בגליל העליון בשנים האחרונות. שישה מנהלי בתי ספר בקריית שמונה ובמועצה האזורית הגליל העליון יסיימו את תפקידם בסוף השנה. בגליל העליון יסיימו את תפקידם סיגל פרץ מנהלת 'עלי גבעה' ונגה שמחי מנהלת 'מבוא הגליל'. מנהל חטיבת הביניים בחטיבת עמק החולה, נטע רוזנבליט יצא לחל"ת. בקריית שמונה יסיימו את תפקידם אילנה מויאל מנהלת 'עוזיאל', אביחי גולן מנהל 'ברנקו וייס מגשימים' ואריאל פריש מנהל ישיבתית 'המתמיד'. אולם אחרי שנות המלחמה, מסתבר שהשאלה החשובה אינה רק מי עוזב – אלא מי יוביל את דור התלמידים הבא, ובאיזו תפיסת חינוך. חלקם לאחר שנות ניהול ארוכות, אחרים בעקבות שחיקה או יציאה לדרך חדשה. על פניו מדובר בחילופי כוח אדם טבעיים, אולם מומחים לחינוך מזהירים שלאחר שש שנות משבר מתמשך, החל מהמקורונה ועד מלחמת חרבות ברזל, כל עזיבה של מנהל בית ספר משמעותה הרבה מעבר להחלפת אדם בתפקיד.
"יש היום משבר מנהיגות חינוכית", אומרת ד"ר יונית ניסים, מומחית למנהיגות ולניהול מערכות חינוך מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת תל חי: "אני חושבת שראשי הרשויות צריכים להרים דגל אדום. מנהל בית ספר הוא קו ההגנה הראשון של המערכת “והשחיקה היא עצומה”. בשנים האחרונות המנהלים נדרשו להתמודד עם אי ודאות, למידה מרחוק, פינוי יישובים, קשיים רגשיים של תלמידים ושל צוותים, וזאת כמעט בלי תוספת משאבים: המנהלים התמודדו עם אתגרים עצומים במיוחד: "בתי הספר היו מפוזרים בין יישובים ומלונות, הצוותים עברו ממקום למקום כדי לפגוש תלמידים. הם היו במלחמה קיומית על החינוך בגליל". הפרישות הנוכחיות מחייבות את ראשי הרשויות לראות במינוי המנהלים החדשים משימה אסטרטגית שתשולב עם עיצוב מדיניות חדשה ושונה לגמרי בנושא החינוך האזורי: "לא מספיק לבחור את מי שניגש למכרז. צריך לגייס את האנשים הטובים ביותר, להשקיע, ולתמרץ מנהיגים חינוכיים איכותיים להגיע לצפון".
ניסים מדגישה את החינוך כצורך בסיסי שמושך אוכלוסייה חזקה לאזור ומביאה דוגמה מאזור מגוריה: "אני מתגוררת במועצה האזורית משגב ששמה על נס את נושא החינוך והצליחה להביא המון משפחות חזקות שזכו לדיור איכותי וקהילתי במחיר יחסית זול ולחינוך ממלכתי איכותי". לכן לטענתה המשבר הנוכחי יכול להפוך דווקא להזדמנות לבנייה מחדש של מערכת החינוך האזורית: "לא חייבים לחזור בדיוק לאותו מודל של בית ספר עם אותם מבנים ואותם דפוסי ניהול. אפשר לחשוב על כפרי חינוך, על שיתופי פעולה אזוריים ועל מודלים חדשניים שכבר עובדים בעולם. הגיע הזמן להמציא מחדש את המנהיגות החינוכית". ניסים סבורה שגם התקציבים הייעודיים שאושרו לחינוך בקו העימות לא יועילו ללא חזון אסטרגטי מעמיק: "הכסף חשוב, אבל הוא לא הפתרון. מה שחסר עכשיו הם רעיונות טובים, חזון וחשיבה יצירתית. יש בצפון נכסים אדירים הרשויות המקומיות, אוניברסיטת תל חי והפקולטה לחינוך – וצריך לחבר ביניהם כדי לבנות תכנית אזורית אמיתית".
