עמית יוסף החל כלוחם ימ”מ ולאחר מכן כחבלן במשטרה. בסביבות גיל 40, הוא החליט לעשות הסבה מקצועית ולעבור לעבודה בחקלאות. בשיחה אקראית שקיים ברכבת עם בן למשפחת דבוראים, עמית מצא את ייעודו וכיום הוא בעל המפעל “הכל דבש” החדש. “משהו בדבורה החכמה והעמלנית, סקרן אותי. אני בעל מכוורת אמתית, משווק דבש ומאוהב בדבורה” אומר עמית.

 

עמית יוסף (46) נולד וגדל בקרית שמונה. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון “דנציגר” ואת שירותו הצבאי, עמית שירת במשטרה כלוחם ימ”מ. “במסגרת התפקיד גרתי בתל אביב ובירושלים”, מספר עמית, “ובסביבות גיל 30 רציתי לחזור לצפון. תמיד היו לי שני חלומות בחיים- להיות לוחם ולהיות חקלאי. לא היה לי מושג איך זה משתלב ביחד, אבל זה מה שרציתי בתור ילד”.

כשעבר עמית לצפון, שינה תפקיד והפך להיות חבלן במשטרה. במקביל לעבודה, עמית תר אחר דברים נוספים שמעניינים אותו. הוא סיים תואר ראשון במזרח התיכון, היסטוריה ואיסלאם, ותואר שני במנהל ציבורי למנהלים בכירים.  “לא התעסקתי בזה, פשוט שעמם לי וחיפשתי דברים מעבר. את התואר עשיתי על חשבוני בזמני הפנוי. סידרתי את המשמרות כך שאוכל גם ללמוד”.

 

 

להיות חבלן לא נראה לי מקצוע משעמם במיוחד.

“היה לי כיף וטוב בימ”מ, וברגע שאתה עובר למקום אחר, גם אם הוא מקום טוב, הריגושים הם אחרים, הדברים משתנים, ואתה מתחיל לחפש כל מיני ריגושים אחרים כדי לצאת מהעולם הביטחוני. דברים שמעניינים אותך. איכשהו בנסיעה ברכבת פגשתי דבוראי מיסוד המעלה ומהשיחה הזאת הכל התגלגל”.

השיחה הזאת התקיימה לפני שנים רבות, מאז עמית החליט לבדוק את כל נושא הדבורים כי זה נראה לו מעניין והוא גם חשב שיש לזה פוטנציאל כלכלי. “התחברתי למישהו שיש לו כוורות, ובימי החופש שלי מהמשטרה, התחלתי לעבוד איתו”, הוא מספר. “נתפסתי בחיידק וככה זה התחיל להתגלגל. בהתחלה ‘שיחקתי’ עם 10 כוורות ואחר כך רכשתי כוורות ונקודות מרעה מחקלאים שפרשו מהעסק. זו הייתה עבודה קשה אבל זה כיף לעבוד בטבע”.

איך תמרנת בין שתי העבודות?

“הייתה לי תוכנית ארוכת טווח, בגיל 36 ידעתי שעד גיל 45 אני אפסיק לשרת במשטרה ואעשה הסבה מקצועית מלאה. רציתי לפרוש מוקדם. לא הרגשתי שאני מממש את עצמי או מוצא את ייעודי בחיים. כלוחם ימ”מ ממש נהניתי, בחבלה פחות, אבל עזבתי את הימ”מ משילוב של דברים. היה שינוי ארגוני והרבה פרשו או הועברו למקום אחר, פשוט ככה יצא”.

עמית ניצל כל רגע פנוי כדי לטפל בכוורות. “אם עבדתי בצהריים, יכולתי לטפל בכוורות עד המשמרת. אם עבדתי בלילה, הגעתי מיד אחרי לכוורות”.

נשמע כמו עבודה קשה.

“שום דבר לא קל בחיים. אני לא מכיר מישהו שקוצר מבלי לזרוע, מבלי להשקות, מבלי לעבוד קשה. אנשים חושבים שבלחיצת כפתור ההצלחה תגיע, זה לא עובד ככה. צריך לעבוד בשביל הצלחה. ובנוסף, אני רואה בחקלאות גם סוג של ציונות”.

למה החלטת לחכות שנים בשביל לממש את הייעוד?

“לא רציתי לחתוך מהמשטרה. חיכיתי לגיל הפרישה המוקדמת, שזה 42. בעבודה לא ממש שמחו שאני עוזב, אבל לא הייתה להם ברירה. מאז שהשתחררתי, לפני 4 שנים בערך, המכוורת מונה כבר 600 כוורות, ועברנו לכאן, המפעל החדש”.

באופן סימבולי, עמית יוסף חנך את מפעל הדבש החדש שלו בסמוך ליום הדבורה הבינלאומי הראשון שצוין השנה בעולם, בעקבות החלטת האו”ם. בדצמבר האחרון סקרה העצרת הכללית של האו”ם את חשיבותה של הדבורה להמשך קיום החקלאות בעולם, וקראה בהחלטתה לכל המדינות, ארגונים אזרחיים וגופים בינלאומיים, לציין את יום הדבורה העולמי, באמצעות חינוך ופעולות להעלאת מודעות לחשיבות השמירה על הדבורה מפני היכחדות, ותרומתה בהאבקת גידולים חקלאיים. בישראל האירה מועצת הדבש את בניין עיריית תל אביב בצורת דבורה, משרד החקלאות קיים כנס דבוראות בינלאומי,  בנס ציונה קיימו כנס אפיתרפיה, המכוורות התיירותיות חגגו את יום הדבורה עם הדרכות למשפחות וילדים, להיכרות עם הענף ועוד.

 

באירוע חגיגי במעמד שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן, וראש מועצת יסוד המעלה אילן אור, נחנך מפעל המכוורת החדש “הכל דבש” של עמית, באזור התעשייה יסוד המעלה. הקמת המפעל התאפשרה הודות לפרויקט משרד הכלכלה- “עידוד יזמים לפריפריה” בעזרתו קיבל עמית  הקצאת קרקע לפתיחת המפעל החדש, שהוקם בהשקעה של כמיליון וחצי שקלים. מפעל “הכל דבש” עוסק בייצור ואריזת דבש, משתרע על שטח של 1,100 מטרים, כאשר המפעל בנוי על שטח של 525 מטרים. המכוורת כוללת כ-700 כוורות המפוזרות בעשרות נקודות רעייה בגליל העליון וברמת הגולן, ומייצרת בשנה כ- 25 טון דבש. המפעל מעסיק כיום כ- 10 עובדים.

השר כהן אמר: “קידום התעשייה, התעסוקה והחדשנות בפריפריה הצפונית, הינה משימה הנמצאת בראש סדר העדיפויות של משרד הכלכלה והתעשייה. התעשייה היא מכפיל כח, כאשר בנוסף על יצירת תעסוקה והכנסה באופן ישיר, היא מייצרת מעגלי צמיחה ופעילות כלכלית שממריצה את האזור כולו”.

מה הוביל לחיבור עם משרד הכלכלה?

“ישנו פרויקט של משרד הכלכלה שמעודד עסקים בפריפריה. במסגרת הפרויקט, משרד הכלכלה נתן לי את הקרקע להקמת המפעל, ואמר לי לטפל בכל השאר. במשך שנה חיכינו לאישורים ואז שנה נוספת בניתי את המקום במו ידיי. השקעתי במפעל לשנים רבות כי אני רואה את הייעוד שלי פה. רציתי להקים חנות מפעל שתמכור דבש גלילי אמיתי, תוצרת שלי. אני מרגיש שכל הדברים שעברתי מבחינה מקצועית, אם זה להוביל צוות למשימה, לתכנן מבצע או אימון עם כל הלוגיסטיקה שמסביב, הכל התנקז לרגע הזה”.

עם עמית עובד במפעל גם אביו, שלום. “הוא עמוד האש של המקום”, אומר עמית. “אבא היה איש ציבור בקרית שמונה שתרם רבות לקהילה. בלעדיו כל זה לא היה קורה. הוא חינך אותי למוסר עבודה גבוה, לימד אותי לא לוותר ולא להתפשר, כשקשה- להתאמץ יותר, לדעת איך לפתור בעיות. הוא איש עבודה של ממש”.

איך שר הכלכלה בכבודו ובעצמו הגיע לחניכת המפעל?

“הפרויקט הוא של משרד הכלכלה. הם השקיעו והם רוצים לראות שיש תוצאות. שר הכלכלה השתתף בכנס בתל חי, ולאחר מכן הוא הגיע ליסוד המעלה להיפגש עם ראש המועצה ולעשות סיור במושבה. הם סיירו בעוד בתי עסק והגיעו לחנוך את המפעל”.

איך היה הטקס?

“החלטתי להקים מפעל דבש ראשון ביסוד המעלה, וחנוכת המכוורת הייתה מרגשת, במיוחד בימים אלו אשר אינם קלים לחקלאות בישראל, ובענף הדבש, מתמודדים הדבוראים עם תופעת היעלמות הדבורים, המאיימת על פעולת האבקת הגידולים החקלאיים ועל קיום הענף בכלל”.

שלא נדבר על הטרור החקלאי.

“גם אני עברתי את זה. גנבו לי כוורות, ולמזלי היו לי מצלמות בשטח והגנבים נתפסו ונשלחו למאסר, ורק בגלל שהשופט היה מחמיר. בדרך כלל הם יוצאים עם איזה עבודת שירות. זאת הבעיה עם מערכת הענישה בארץ. אם כבר תופסים אותם, הם יוצאים בזול”.

והטרור זה לא הדבר הכי קשה. מנתוני מועצת הדבש, בארץ ובעולם מתמודדים עם היעלמות של שליש מכמות הדבורים, תופעה היוצרת חשש גדול לחיסול גידולי מזון ונזק לענפי הקוסמטיקה, הבריאות והטקסטיל. עתיד האנושות תלוי בהישרדות דבורי הדבש, שכן דבורת הדבש הינה המאביקה העיקרית בטבע ואחראית להאבקת 80% מסך הגידולים החקלאיים בעולם. כמו בכל העולם, גם בארץ פועלת מועצת הדבש למיגור התופעה, מקדמת מחקרים להתמודדות עם התופעה ופועלת בשיתוף קק”ל לנטיעות מוגברות של עצים צופניים אשר יסייעו לענף הדבש, האבקה ושימור בטחון המזון בארץ. כיום פועלים בישראל כ- 510 דבוראים העובדים ומטפלים ב-110 אלף כוורות הפזורות ברחבי הארץ, מתוכן 80,000 כוורות מוצבות באזורי גידול חקלאיים ומשמשות להאבקה.

עם כל המצב בחוץ, יש תחרות בין הדבוראים באזור?

“יש תחרות, אבל באופן כללי אנחנו חברים. עוזרים אחד לשני, יש לנו קבוצת וואטסאפ משותפת. אף אחד לא יגנוב לקוחות ותיקים של מישהו אחר. יש תהליך חברות לגיטימי. תמיד יש דורשים ויש קונים ואנחנו מסתדרים בינינו”.

דבש זה לא עניין של עונה?

“אני מוכר דבש לאורך כל השנה, גם בחביות נירוסטה לחברות, וגם בצנצנות אישיות. נכון שראש השנה זה החג של הדבש, אבל בחורף, למשל, אני מוכר יותר דבש מבראש השנה. בקיץ הצריכה יורדת, אבל מנובמבר עד אפריל יש פיק מטורף”.

 

במפעל החדש של עמית עתיד להיפתח בקרוב מרכז מבקרים לכל המשפחה וחנות מפעל של סוגי דבש שונים ומגוונים. זאב מידן, מנכ”ל מועצת הדבש, מאחל לעמית הצלחה בהמשך: “הדבוראים ואנוכי מצטרפים לברכות לדבוראי עמית יוסף, על פתיחת מפעל ‘הכל דבש’, זהו מהלך לא פשוט עבור חקלאים, בעיקר בענף הדבש בו תנודות רבות, בהתאם לתנאי מזג אוויר ועונות השנה הקיצוניות במדינתנו. כל הכבוד”.