פרויקט זיכרון בסלון התחיל בסלון אחד לפני שבע שנים ותפס תאוצה. מאז הפרויקט הלך והתרחב אל אלפי סלונים, בו מארחים אנשים פרטיים ניצולי שואה, שמספרים את סיפורם האישי, באווירה אינטימית בין חברים. רחל הוד, תושבת קרית שמונה ומנהלת בית הספר רמב”ם, תארח זו השנה השנייה ברציפות את האירוע והיא לא היחידה. יותר ויותר אנשים מחליטים לארח אנשי עדות בסלון הפרטי שלהם במקום לצפות בטלוויזיה או להשתתף בטקסים. 

 

שירי פריאנט    

 

זיכרון בסלון התחיל לפני שבע שנים, בסלון אחד, וגדל למסורת ישראלית שבמסגרתה מציינים מדי שנה למעלה מחצי מיליון אנשים בארץ ובעולם את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. זיכרון בסלון הוא פרויקט חברתי, המאפשר לציין את ערב יום השואה בסלון הבית בין חברים. הכל התחיל בשנת 2010, בה התכנסה קבוצת חברים בסלון אחד על מנת להעביר יחד את ערב יום השואה. הם הקשיבו לעדות, שרו וניגנו, ופתאום מצאו את עצמם בעיצומו של דיון על השואה. בסוף הערב, היה ברור לכל אחד מהם שצריך לשתף בחוויה הזו אנשים נוספים. בשנים שחלפו מאז, זיכרון בסלון הלך והתרחב אל עבר אלפי סלונים ברחבי המדינה ומחוצה לה.

 

בין הטקסים הממלכתיים לצפייה בטלוויזיה, רבים מאיתנו מרגישים כי הזיקה שלנו ליום השואה הולכת ונחלשת, ומתקשים למצוא דרך אישית, רלוונטית ומשמעותית לעסוק בזיכרון השואה. זיכרון בסלון מציע דרך להתמודד עם היום הזה ועם השאלות שהוא מעלה במפגש בסלון הבית בין החברים ואורחים. כמו שהמסורות המשפחתיות והחברתיות היקרות לנו מתקיימות בסלון הבית, כך גם ערבי זיכרון בסלון. כל אחד ואחת יכולים לקיים זיכרון בסלון כמארחים או כמתארחים, כאשר בכל התכנסות הערב מתעצב באווירה שמתאימה ומשקפת את מגוון המשתתפים.

 

מקשיבים, שרים ומתדיינים

 

מבנה הערב מכיל בתוכו שלושה חלקים: עדות, חלק אומנותי- שיתופי ודיון. העדות יכולה להיות ישירה, מצולמת או כתובה, שמעביר אותה ניצול שואה, דור שני או איש רוח. כל עוד חיים בינינו ניצולי שואה, יש לנו את הזכות להקשיב לעדותם, ולכן חשוב להזמין לסלון איש עדות שהוא ניצול שואה, אשר יספר את סיפורו האישי. יחד עם זאת, הרבה מניצולי השואה כבר לא עימנו או מבוגרים מאוד, ולכן ערב זה מאפשר להזמין דור שני או אנשי רוח שיעבירו עדות מוקלטת או כתובה, אשר גם לה יש משמעות מהותית, מאחר וכאשר לא יהיה מי שידבר, העדות תישאר בעתיד. ולכן, חלק מהמארחים מאפשרים למשתתפים להאזין לעדויות מוקלטות, לקרוא עדות כתובה, לארח אנשי מקצוע מתחום חקר השואה, וכמובן להקשיב לעדותם של הדור השני. עדות זו נוגעת לא פחות מהעדויות של ניצולי השואה.

 

 

החלק האומנותי-שיתופי מהווה במה עבור האורחים בסלון. בחלק זה האורחים מוזמנים להביע את תחושותיהם באמצעות שירה, נגינה, הקראה, משחק או בכל דרך העולה על רוחם. חלק זה מעניק הפוגה קלה בין החלק הראשון לשלישי ומעצים את החיבור בין המשתתפים.

 

בחלק השלישי, בו מתקיים הדיון, האורחים יכולים לשאול בכנות שאלות שבוערות בהם, להעלות תובנות ולדבר באופן חופשי על הנושא. ניתן לדבר בדיון על הכל, כל עוד הוא נעשה בכבוד ובהקשבה הדדית, אבל הכי חשוב לבוא עם ראש פתוח.

 

בסלון בקרית שמונה

 

עד כה נערכו עשרות אלפי ערבי זיכרון בסלון ברחבי הארץ והמסורת אף הגיעה לקהילות יהודיות ולא יהודיות בארצות הברית, דרום אמריקה ואירופה. ביום חמישי האחרון נערך טקס זיכרון בסלון בבית הנשיא, כאשר אירח נשיא המדינה ראובן ריבלין, את ניצולת השואה מרים אשל.

 

אך גם באיזורנו יתקיימו השנה לא מעט ערבי זיכרון בסלון. רחל הוד, תושבת קרית שמונה ומנהלת בית הספר רמב”ם בעיר, תארח זו השנה השנייה ברציפות את זיכרון בסלון. אלא שבניגוד לשנה שעברה, בו האירוע התקיים בבית הספר בו היא מלמדת, ביום ראשון הקרוב תארח רחל אשת עדות בסלון ביתה. “הכרתי את פרויקט זיכרון בסלון דרך קרובת משפחה מקרית טבעון, שמארחת בסלון ביתה נותני עדות זו השנה השלישית”, אומרת רחל. “נושא השואה תמיד עניין אותי, אבא של בעלי הוא ניצול שואה מפולין. הדיבור על השואה תמיד היה בבית, וכמובן כאשת חינוך אני רואה חשיבות עליונה בזיכרון השואה והעלאת הנושא לתודעה”.

 

 

בתור מנהלת בית ספר, זו לא הפעם הראשונה שרחל מארגנת טקס זיכרון. “בדרך כלל בבית הספר אנו מארחים אנשי עדות שיספרו את סיפורם האישי. העדות הזו נותנת אפקט חזק יותר לנושא השואה וממחישה אותו. בשנה שעברה החלטתי לנצל את הפורמט של זיכרון בסלון על מנת לפתוח את האירועים האלה לקהל הרחב, ולא רק לקהילת תלמידי בית הספר והוריהם. החלטנו לארח בבית הספר את יצחק וולסטר ממושב דישון, שהוא אביו של אילן, מורה בבית הספר, ושמענו ממנו על הסיפור שלו בשואה. הערב היה מוצלח מאוד. האנשים היו מרותקים, כל מי שרצה הגיע ללא תיאום מראש. החלק האחרון של הדיון היה קשה יותר, מאחר והאירוע היה רב משתתפים, למרות שהוא התקיים בפורמט זיכרון בסלון. לדעתי, את הדיון חשוב לקיים. זה הזמן בו המשתתפים יכולים לשאול שאלות, להעלות תובנות, הרהורים, מחשבות. בעקבות העדות תמיד עולות שאלות, ובגלל כמות המשתתפים הרבה, נתקלנו בקושי לנהל את דיון”.

 

ולכן השנה החלטת לארח בסלון ביתך?

 

“הפעם החלטתי להגדיר את האירוע כסגור. אני מזמינה מספר מצומצם של אנשים והערב בסלון יהיה הרבה יותר אינטימי. הקושי שלי היה למצוא איש עדות. ידעתי שאני מארחת את האירוע אצלי, אבל לא ידעתי מי ישא את דבריו. לצערי, כמות ניצולי השואה הולכת ופוחתת. או שהם נפטרו או שהם מבוגרים מאוד. החלטתי שגם אם לא נמצא איש עדות, עדיין ננהל דיון משלנו. בעלי הוא דור שני לניצול שואה, הבנים שלי חזרו ממסע בפולין, גיסי מלווה קבוצות לפולין, כך שלדבר על כך זו לא בעיה. בכל מקרה פניתי למארגני זיכרון בסלון והם קישרו אותי לאשת עדות מקרית שמונה, שהיא דור שני של ניצולי שואה והיא מעוניינת לספר את סיפור המשפחה שלה”.

 

לדעתך עדות מדור שני פחות מרגשת?                                 

 

“אני לא יודעת. אף פעם לא אירחתי איש עדות שהוא דור שני. עם יצחק בשנה שעברה שמענו עדות ממקור ראשון. זה היה עוצמתי, זה היה מזעזע וזה היה לא פשוט בכלל, גם עבור איש העדות וגם עבור הקהל. זה נתן משמעות חזקה יותר מעבר לטקסים המסורתיים. אבל גם אם העדות תגיע מדור שני, הכי חשוב שנזכור ונעלה את נושא השואה לתודעה. אני מברכת על היוזמה הזו”.

 

ואכן מדובר ביוזמה מבורכת. רחל מספרת שגם לתלמידים שלה היא כל הזמן חוזרת ואומרת כי אל לנו לשכוח את שואה. “כבר קשה מאוד למצוא ניצולים היום ולכן חשוב לשמור עדויות מוקלטות וכתובות ולהעביר אותן להעביר הלאה. אפילו השווינו את זה בבית הספר לסדר פסח, “והגדת לבנך”, אז בדיוק אותו הדבר עם השואה, להעביר את הסיפור מדור לדור. אנו חייבים לזכור מה המשמעות של הדברים, איך הוקמה לנו מדינה, איך נשמור על ביטחונה? התפקיד שלנו הוא לעמוד על המשמר כדי שזה לא יקרה שוב”.