אתי חי דוידי מוכרת בקרית שמונה בזכות התנדבותה למען אנשי הקהילה. לפני שבוע היא זכתה להגשים חלום ולחתן זוג מקיבוץ הגושרים עם שמלת כלה מפוארת שקיבלה כתרומה. היא אומרת כי זו רק תחילת הדרך ושיהיו עוד כלות בהמשך.

 

שירי פריאנט

 

אתי חי דוידי נולדה בטנג’יר שבמרוקו. הוריה נישאו והביאו לעולם את אתי וחמשת אחיה ואחיותיה לבית משפחת קירוב. משפחתה היתה מעורה חברתית וחיה ברווחה כלכלית. אתי מספרת כי את מלאכת הנתינה היא ירשה מאימה. “לאמא היו ידיים טובות והיא ידעה לאפות ולבשל מעולה”, היא אומרת. “אם הייתה משפחה שחגגה בר מצווה, ברית או כל אירוע אחר, היא התנדבה להכין את המאכלים עבור אלה שאין ידם משגת”.

 

בשנת 1965 משפחת קירוב עלתה לארץ לקרית שמונה, שהייתה בראשית התפתחותה. עם העלייה לארץ, מצבם הכלכלי חברתי התדרדר והם לא הצליחו לחזור למעמד שהיה להם במרוקו. אתי הייתה אז בת תשע וחוותה את המצב הקשה. לימים היא למדה בלט, התפתחה בתחום ואף לימדה מחול. אתי מספרת שהיא אוהבת לעבוד עם ילדים ובני נוער. “אצל ילדים אין הצגות, הם הכי אמיתיים. אוהב אוהב, לא אוהב לא אוהב. תמיד היה לי חיבור מעולה עם בני נוער, יותר מאשר עם מבוגרים.”

 

בזמן שאחיה עזב לקנדה, אתי נשארה בקרית שמונה והמשיכה לפעול למען החברה. היא הייתה חברת מועצה והכירה את כל המשפחות הנזקקות בעיר. לפני 15 שנה, היא החליטה לעשות מעשה על מנת לעזור לאותן משפחות באופן פרטי. “ללא כסא” היא אומרת. היא פתחה בביתה את “בת שרה”, על שם אמה, חדר אליו אספה תרומות של אוכל יבש ובגדים לילדים. מהר מאוד התפשטה השמועה והמשפחות החלו להגיע. “בת שרה” החלה לגדול ולהתפתח. חברות רבות תרמו למקום, מחיתולים מדי חודש ועד לדגי פורל בחגים. אתי מדגישה ואומרת שכל זה לא היה אפשרי ללא טוב ליבם של אנשי קרית שמונה, שעזרו ותמכו. “אני באמת חושבת שאין עוד עיר בארץ כמו קרית שמונה, זה מדהים”, היא אומרת.

 

לאחר שאתי החליטה שלא להמשיך לקדנציה נוספת כחברת מועצה, היא ביקשה מהעירייה מקום גדול יותר עבור “בת שרה” והם סיפקו לה אותו. החלום על שמלות הכלה מתבשל אצלה כבר שנים רבות.  לפני חודש בערך התקשר אליה אדם שאמר לה שהוא מעוניין לתרום לה שמלות כלה ולא פירט מעבר. “הוא תרם כמות מטורפת של שמלות, לא אחת או שתיים. הוא תרם 80 שמלות כלה לבת שרה. למזלי, אני גם יודעת לתפור, כך שיכולתי לעשות תיקונים בהתאם”.

 

את הכלה הראשונה שלה היא חיתנה לפני שבוע. בפוסט שהעלתה בפייסבוק כתבה: “קול ששון וקול שמחה, הזוג הנשוי הראשון של בת שרה ועוד זוג בקרוב”. אתי דיברה על איריס ועופר מקיבוץ הגושרים. איריס אומרת כי היא לא התכוונה בכלל לקנות שמלת כלה, בשל העלויות האסטרונומיות של שמלות הכלה בשוק. “מדובר בסכומים מטורפים של 12 אלף שקלים, זה לא הגיוני”, אומרת איריס. “חיפשתי רק הינומה וחברה אמרה לי שאתי התחילה להביא גם שמלות כלה. הגעתי לבת שרה ויצאתי עם שמלה, למרות שתיכננתי להתחתן בלי”. איריס ועופר התחתנו לפני כשבוע בטקס צנוע ברבנות. על אתי, איריס אומרת: “היא פשוט אישה מדהימה. אין אנשים כמוה, בודדים. אישה משכמה ומעלה”.

 

אתי מבחינתה אומרת כי כבר 7 שנים היא עושה את הכל בהתנדבות ותמשיך לעשות זאת. היא כבר מצפה לכלה הבאה ולחתונה הבאה. כשאני שואלת אם היא מקווה שבתה תמשיך את עבודת הקודש שלה, היא עונה שבתה כבר ממשיכה את דרכה במחול, אבל דווקא בבת שרה, נראה לה שהנכדים הם אלו שימשיכו את עבודתה. “הם כל הזמן אומרים לי שהם ימשיכו את דרכי בבת שרה. מתוך עשרה יש ארבעה שצמודים אליי ועוזרים לי למיין, לסדר, הם אוהבים את זה. הם תמיד מעורבים ואני מאמינה שהם אלו שימשיכו להחזיק את המקום אחריי”.