לפני כמעט אחת עשרה שנים פרצה מלחמת לבנון השנייה, אשר זכורה לרובנו כמלחמה טראומטית ומעוררת מחלוקת. במלחמה איבדנו את בננו הבכור נמרוד. נמרוד לא היה צריך להיות במלחמה הזאת. הוא נגרע מסד”כ גדוד השריון, שבו שרת במילואים כמפקד טנק, והיה אמור לשרת ביחידת המחשב של צה”ל עקב עיסוקו האזרחי בחברת מייקרוסופט. המג”ד של נמרוד אמר לו שמבחינתו זה בסדר שנמרוד יחזור הביתה אבל נמרוד העדיף להיות עם חבריו לגדוד בשעת המבחן ולא שעה לדברי מפקדו
אחת עשרה שנים מול חמש נפשות תועות: עומר, בנו של נמרוד, שהיה בן שנתיים וחצי כשאביו נהרג. איריס הקטנה, אשתו, אהבת חייו והוא – אהבת חייה, אהוד, אחיו היחיד של נמרוד, אמו, איריס הגדולה ואני, אביו, חזי
השכול הוא בן לוויה אישי ופרטי שלנו יום יום שעה שעה, והזמן רק מעצים את הכאב והגעגועים. אף שאומה שלמה מבכה את הנופלים, אין כמו הבדידות והכאב של אב שכול האומר קדיש על קברו של ילדו ואין מזור לשברונה של אם שכולה, לגעגועים של אחים ואחיות שכולים, של יתומים ובני זוג. מציאות איומה זאת טופחת על פנינו ואף בחלוף השנים הכאב והגעגועים מחריפים ומתעצמים וההתמודדות עם האובדן הקשה נמשכת ותלווה אותנו לשארית חיינו
אבל אנחנו, כאן ועכשיו, מציינים את יום הזכרון ה-11 לנפילתו של נמרוד והזמן לא מרפה, הגעגועים והרצון הבלתי נגמר לחיבוק נשארים בגדר דבר בלתי ניתן להשגה
אחת עשרה שנים של חברים של נמרוד מבית הספר מהפלוגה או ממייקרוסופט שהתקדמו במהלך חייהם, התחתנו והעמידו משפחות וצאצאים
עומר, בנו של נמרוד, גדל ומתעצם מיום ליום. טל בן זוגה של איריס ממלא לעומר את המימד של דמות גברית לחיקוי ואמו “איריס הקטנה”, שהיא כמו בת לנו, עושה את המיטב על מנת לתת לעומר את המסגרת המשפחתית המקסימלית
אהוד, בננו השני, הנציח את נמרוד בבר-מסעדה שפתח על שמו בנמל תל אביב, “קפה נמרוד”. המקום מלא אהבה, שוקק חיים, קרוב לים, להזכיר את אהבותיו של נמרוד לים, לחיים הטובים, לאהבה. הוא כותב שירה, מלחין ושר את אהבתו ואת געגועיו לנמרוד
גם איריס אשתי, “איריס הגדולה”, משוררת, אך היא משוררת את בריחתה האינסופית מהמשמעות של אותה גזירה שנגזרה עליה לפני אחת עשרה שנים. כאבה פושט ולובש צורה ורק אינה מוכנה להציבו מול האמת הנחרצת. ברגע של התפכחות כתבה על נמרוד:
“אני צריכה ללדת אותו מחדש כדי ללמוד לחיות איתו מת.”
אני מצאתי פורקן לריק שהותיר נמרוד, ב “מצפה נמרוד” באתר השחזור שבראש פינה; היו לי ציפיות די גבוהות שהמצפה יהווה מקום שבו כל מבקר ייקח איתו את נמרוד בליבו לאן שהוא הולך וכך יחיה נמרוד לנצח
אודה, המציאות עלתה על כל דמיון. “מצפה נמרוד” הפך לאתר שוקק חיים, לאורך היום פוקדים את המצפה המון אדם; בבוקר מוקדם מפציעים ה”רוחניים” שעושים תרגילי טאי צ’י, לאחר מכן עולים קבוצות ומטיילים בודדים מהארץ והעולם. לאורך היום, אחר הצהריים, כשהנופים בעמק החולה וברמת הגולן מתגלים לאחר התפזרות האובך, מגיעים זוגות ביום חתונתם להצטלם על רקע הנוף המהמם. לעת ערב מתמקמים הזוגות הרומנטיים על הספסלים שתחת עץ התאנה העתיק שהיה ה”זולה של נמרוד” וממלאים את מצברי הזוגיות שלהם. בסופי שבוע יושבים בצל התאנה החיילים בני ראש פנה שאימצו את המקום של נמרוד למקום ההתכנסות שלהם כשרוחו של נמרוד מארחת את כולם
