בפוסט מרגש משתף אותנו יחאיל אדרי אחיו השכול של מאיר אדרי ז”ל שנפל בשנת 1980 בעת מילוי תפקידו בן 22 במותו, את רגשותיו לפני כניסת יום הזיכרון ואת תחושותיו לארוע המצמרר בכנסת בו התעמת אביו של ארז שגיא ז”ל עם יו”ר הקואליציה דוד ביתן שכינה אותו שקרן.

להלן הפוסט במלואו

שבוע טוב חברים יקרים, הפעם לא אספר או אסקר את אחד מטיוליי ברחבי תבל, הפעם אחרוג ממנהגי ואשתף אתכם בתחושותי לגבי האירוע המביש של דוד ביתן ובכוונה אני לא מצמיד לו שום תואר ח”כ או כל תואר מפוקפק אחר.
אני מתבשל עם עצמי באחת מהתקופות הקשות בשנה לפני יום השואה ולפני יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, ימים שמסמלים את תקומת ישראל, ימים שמסמלים את גבורת בנינו ואת המחיר שאנחנו שילמנו ומשלמים כדי שנזכה לחיות במדינה משלנו.
ימים בהם אני מגביר את ביקורי אצל הורי כדי להתכנס ולעבור בייחד את הימים הטעונים האלו.
והנה אדם שאמור לשרת ציבור, אדם שאמור ליצג ציבור, אדם שאמור לייצג אפילו את בוחריו, הנה האדם הזה יושב מול הורים שכולים מישיר מבט שמן מדושן ובוטה ומכנה אב שכול שקרן, כלל לא משנה מה אמר האב ואיזה מסר הוא בחר להגיד, דוד ביתן, של נעליך מעל רגליך כשאב שכול נמצא בקרבתך. מאטימות לבך אתה לא מבין את תהום היגון אליו צוללים משפחות השכול בשבריר שניה.
דוד ביתן הלא יקר אתה לא מבין את גודל הפגיעה בכלל משפחות השכול ובעם ישראל.
זה לא עוד דיון בו אתה בתפקיד הבריון השכונתי, זה מקום קדוש בו יושבים הורים שהקריבו את היקר להם מכל כדי שנוכל לקיים את המדינה שבעת הקרבות הזו.
אנו לא הקרבנו את טובי בנינו ובנותינו כדי שתשב תשמין תשחית ותבעט,הבנת פוליטיקאי קטן חסר ערכים שכמותך? מבחינתי הפסקת באותו רגע להיות עבורי כל דבר הקשור ומזוהה עם המדינה.
אני מתבייש בך בז לך.
אני יושב עם הורי ושומע מהם כמה הם נפגעו, כמה עולים בהם שוב רגשות השכול ואני מתמלא בזעם. כמה חסר בושה אתה כמה ריק אתה כמה דורסן אתה.
בהתקרב טקסי יום הזיכרון אני פונה לכל ראש ראשות ומנהלי טקסי יום הזכרון לא לאפשר לתפוח הרקוב הזה לבוא ולייצג את המדינה.
אני לא אסלח לך לעולם.
זה לא מסוג הדברים שיש עליהם מחילה ואני סולח לעצמי על כך שלא אסלח לך.
אנא חבריי שתפו כמה שיותר כדי שהמסר יעבור לכמה שיותר אנשים ואולי השפיות תחזור למדינתנו.

יחיאל ביקש לשתף את הפוסט:

https://www.facebook.com/yehiel.ederi?fref=ts