הבעיה
היופי הקסום שהעניק הטבע לגליל העליון, לא מנע ממאות אלפי אזרחים לנטוש את הגליל לאורך שנים רבות, לטובת אזורים אחרים. מדיניות מוטעית של הממלכה וחולשת מנהיגות אזורית, אפשרו הצטברות פערים בתחומי החיים השונים, שהלכו וגדלו ברבות השנים.
הנתונים השליליים הלכו ונערמו, כך צוינו הפערים בתחומי רמת השכר, נתוני האבטלה, נתוני הזכאות לבגרות, איכות השירותים בתרבות, פיתוח עורקי תחבורה ושירותי בריאות (במקרה זה מדובר גם על שנות חיים פחותות לעומת מרכז הארץ).
המצב הבלתי נסבל הזה איננו גזירות גורל, אלא מדיניות שגויה של הממלכה וממשלותיה לדורות. אין ספק שלו חברי כנסת רבים ו”אנשי שלטון רבים” היו מתגוררים בפריפריות, היה ודאי המצב נראה אחרת לגמרי. תשומת הלב בשלטונות תיטה בדרך כלל לאותם מרכיבים שמחזקים את השלטון. לפני שנים רבות כתב על כך מקיאוולי בספרו “הנסיך”.
הפתרונות המוצעים
מכיוון שמדובר בהעצמה של הפריפריה, הרי שמדובר בפיתוח כלכלי, בצמיחה בכל מובן של המילה. לכן יש לקבוע תכנית ארוכת טווח, לסמן את מנופי הצמיחה הרצויים.
התכניות צריכות להיות מבוססות על פוטנציאל קיים וכן על רעיונות ויזמות חדשים. התכנית ועיקריה צריכים להיות כאלה שמעצימים את האזור ואת המדינה כאחת. ולכן הנושאים צריכים להיות בליגה לאומית ובינלאומית, כך שלמדינה יהיה עניין להשתתף ואף לטפח את התכנית.
לדוגמא, הגליל העליון המזרחי טיפח את הרעיון של קידום האזור ע”י טיפוח האקדמיה והמחקר המדעי, במטרה ליצור תעשייה חכמה מבוססת על מחקר מדעי..
בנוסף, יש לעניין את הפילנתרופיה וגורמים כלכליים פרטיים בתכניות, בעיקר כאלה המבוססות על הקיים באזור ועל יכולות האזור. אין ספק שהאזורים הפריפריאליים צריכים ליזום תכניות ופרויקטים בתחום המחקר, בפיתוח מזון ומים, צרכים שהולכים והופכים מרכזיים בקיום החיים.
אופי ואופן ההתארגנות
חזית אזרחית. הכוונה לציבור רחב מאוד, אזורים גדולים מאוחדים סביב תכנית מוסכמת ומשותפת, וכן הסכמה על מנהיגות (שאיננה דווקא של פוליטיקאים) אלא, מכלול רחב ומגוון יותר של אנשי ציבור הבאים מתחום הכלכלה, המחקר, האקדמיה והפוליטיקה. כמו כן, היוזמה והתכניות חייבות לבוא מהאזורים הפריפריאליים ולא מוכתבים על ידי שום גורם אחר, ולכל אלה גיבוי של יחסי ציבור של המשרדים הממשלתיים הרלוונטיים.
יש לקיים בריתות עם אזורים אחרים, במטרה להשיג מסה קריטית גדולה שאיש לא יעז לזלזל בה. עם כל אלה ומעבר לכל אלה, כפי שנאמר – התכניות, מנופי הפיתוח, ארוכות טווח, בנייה לעתיד. בוודאי שלא מדובר בתכניות מוניציפליות של עיר זו או אחרת.
סיכום
הבעיות שהצטברו בפריפריה אינן גזירות משמים. ולכן, אם ברצוננו בעתיד טוב יותר – עלינו יהיה ליצור אותו במו ידינו.
יש לעשות הרבה בכדי שהממלכה תרצה להיות שותפה מלאה וכן, לפתח יכולות הולכות וגוברות של החזית האזרחית שמטרתה אחת – השפעה מכרעת על סדר היום הלאומי של ישראל.
אהרון ולנסי
