“עזה ג’דידה”

הקם להרגך… נשכח בפריזר. צה”ל נרדם בשמירה ועם ישראל המום, אבל, מנסה לעכל אירוע מטלטל הנמשך, גם עתה, בעצם הקשת אצבעותי על הקלידים. 
לבנו עם המשפחות המצטרפות אל מעגל השכול הקורע שאינו מרפה.
הטראומה, הבלתי נתפסת, תצרוב ותהדהד את דברי ימנו לנצח.
כולי תקווה כי כשוך האש יופקו לקחים ישודדו מערכות.

מדם ליבי, מהלם המחדל המטלטל, מהסדקות בטחוני בצבאנו הכל-יכול נכתבות השורות.

בכל נפילה חבויה הזדמנות… מהקלישאה נובעים הדברים.

“חמאס”, חרף הכאב הנורא והצער העמוק, ‘הרים להנחתה רבתי’ ! הזדמנות להכותו עד עפר, כפי שנכון היה לעשות כבר אז, לאחר פינוי גוש קטיף (2005), עת נורה ה’קסאם’ הראשון לעברנו.
אל לנו להחמיץ הפעם. במסגרת הזמן הקצוב חייבים לברוא מציאות שונה. עזה ג’דידה.

“למחוק את עזה, כאן ועכשיו”. התשוקה מפעפעת בכולנו אולם בעבוע זה לא יוכל לבוא על סיפוקו המיידי. שום שכל ומחשבת תחילה אין בלתם.

הרס. פינוי-בינוי !!!. מהלך לעיצוב הרצועה מחדש. נכון לעשותו במהירות האפשרית ובנחישות, אך רק לאחר תכנון מדוקדק, תוך שאנו מודעים לעובדה כי תקפו של “חלון הזדמנותנו” יצטמצם עם כל יום חולף. שידוד מערכות ברצועה, ותגובת ברזל לכל פעילות עוינת מתחומה, יאלצו את טהר הנשק וקדושת חיי אדם, לאורם חונכנו, לכפיפת ראש.

איך עושים ? שלבים:

• החרבה נרחבת של שכונות בעזה. מהאוויר בלבד !!!  ראה שכונת “דאחייה”  -בירות -2006 במקביל, חשוף שטח ‘חובק עזה’ (ממבנים וצמחיה), 2 ק”מ רוחבו. פס סטרילי שיחצוץ בין החומה, שעל גבול ישראל, לבין תחום החיים המתכווץ ברצועה.
  חסל סדר הפגנות מחאה על הגדר ההפרדה. זהו. נגמר. אפס סובלנות. כללי משחק חדשים. מי שבכל זאת יעז לחדור יאלץ לחצות שטח חשוף טרם הגעה אל קרבת הגדר. המעז, דמו בראשו. לא עוד יריות אזרה מכוונות לרגליים. חיסולים ממוקדים ופגיעה בחמושים, בתחומי הרצועה יימשכו בלא הרף. שנים.
• מרחב חיי התושבים ברצועה ישנה פניו. הוא יצמח לגובה.
  מתוך “דאחיית עזה” יצמחו (מכספי תרומות כי יבואו), גורדי-שחקים !!!
  לא עוד שיכונים ובתים צמודי קרקע. מחנות הפליטים ידוללו עם איוש המגדלים הנחנכים. המשתכנים יפגשו מים זורמים מברז, תאורת חשמל ומעלית שתשאם עד לקומה ה-25. “מנהטן-עזה” תהא קו האופק החדש. רבי הקומות יהוו פתרון מתבקש לשטח בנייה מצומק. המגדלים יהוו מטרות בולטות, משמעותיות. “השכבת” מבנה כזה (בכל עימות צבאי מתחדש) תעלה עמוד עשן, איתות בוהק.
• קנה נשימתם בידי ישראל. אוויר לנשימת העזתים יזרום כל עוד יישמר השקט אך עם כל ירי לישראל תהודק טבעת החנק ובמקביל תחרב שכונה נוספת. כך כמתכון קבע.
  תחת כל שכונה שתשוטח ייבנו גורדי-שחקים. בלבד !

כשרוט אופטימיות אני נאחז בשביב תקווה הנובע ממה שעלול היה להתרחש ועד כה טרם אירע – הסחפות ערביי ישראל, חמאס-גדה ונסראללה אל מעגל האלימות.
הכיצד ?
הבדלי אינטרסים מהותיים שוררים בין הישויות הנ”ל – ערביי ישראל, חמאס-עזה, חמאס-גדה ונסראללה.
ערביי ישראל, במידה רבה, הפנימו את ה”נאכבה”. הם קולטים את השדר של בן גביר, זה המבקש לקדם חוק שיאפשר ירי במפגינים. נסראללה הפנים (“דאחייה”) כי בשוך סערה ניצבים אויבנו על חורבן קשה. ואילו אבו מאזן חרד לגורלו מאימת חמאס-גדה.
אני מקווה כי המנעות זו טומנת בחובה סכוי להסדרים בעתיד, הן עם אש”פ-גדה, הן עם נסראללה.

נושאת מטוסים משייטת לחופי ישראל. לאירן ולקטאר היא משדרת אזהרה, כך, בד- בבד עם קריצת פיתוי ללבנון, מדינה קורסת, משוועת לשיקום.

לבסוף.

לא נחדל מחיפושדרך להסדרבינינו לבין הפלסטינאים, אין בלתו!
הסדר-מתגמל לחפצים ביקרו, הסדר שישגר קרן אור של תקווה למזרח-תיכון שונה.

ובינתיים נפעל בדבקות למזעור המחלוקות בקרבנו ונעשה להאדרת המשותף.