מידע 8

הכוכבים של הגליל חוצים גבולות

הם יפים, צעירים, מוכשרים, והכי חשובהם משלנו, ומזמן הם חצו את גבולות הפריפריה. גל מקיבוץ דן שרה עם מקהלת גוספל בארה”ב, מאיה ממעין ברוך חיממה את סוזן וגה האגדית, תמיר מקרית שמונה הסתובב בארץ אבל החליט לבנות את ביתו בצפון, ואדם מקיבוץ סאסא בכלל הבעלים של רשת גלידריות, אבל עדיין מוצא זמן לעבוד על המוזיקה עם ירמי קפלן. ארבעה אמנים גליליים ענו לשאלון החג של מידע 8, לקראת הופעתם בפסטיבל “גלילאו”

 

“אם טרם הכרתם, תכירו את פסטיבל הגלילאו, פסטיבל שעושה הרבה יותר ממוזיקה בגליל העליון. מספיק לעצום את העיניים ולהגיד את השם הזה בשביל לדמיין נופים מטורפים, הרים, נחלים וציפורים שחולפות בדרכן צפונה אל הגליל. העניין הוא, שממש כמו הציפורים הנודדות, גם חלק גדול מצעירי האזור רואים בו תחנה זמנית בדרך למחוזות אחרים. עם כל הכבוד (ויש כבוד) לנופים הפסטורלים, בשביל הצעירים האלה זה לא ממש מספיק. אבל על רקע המציאות הדמוגרפית המורכבת הזאת, נשמעים בשנים האחרונות גם קולות אחרים מהגליל העליון. אחד מהם מגיע בפול ווליום וגורם לתושבים הוותיקים שבנו במו ידם את האזור, לקטר על “הצעירים האלה” שהורסים להם את שנת הצהריים. קוראים לזה פסטיבל ‘גלילאו’, וממש כמו מגלה הארצות שאת שמו הוא נושא, הוא בא לגלות לתושבי האזור, שטרם חגגו 40, גליל אחר. גליל של יוצרים מקומיים ויצירה מקורית, גליל של גיטרות ודיסטורשנים, גליל תוסס וחי, גליל מגניב. כבר חמש שנים ש’גלילאו’ מספק במה לסטודנטים מוכשרים מתל חי, לתלמידי מוסיקה ממרכז ‘קלור’ שבכפר בלום, ולמגוון הרכבים שפשוט חייבים ליצור ולהתבטא. האנשים האיכותיים האלה מצטרפים לסצינה המוסיקלית ההולכת ונבנית בצפון,   אבל הרוק, הג’אז והבלוז, שסוחפים אלפי מבקרים אל הפסטיבל, הם כבר מזמן לא רק מוסיקה. בימים בהם ‘ציונות’ מתבלבלת לא פעם עם המילה ‘ציניות’, ‘גלילאו’ הוא מפעל ערכי מן המדרגה הראשונה. בראשית המאה הקודמת היו אלה מגיני תל חי ומייבשי הביצות, שנאבקו על עתיד האזור המרוחק הזה ונאחזו בו בציפורניים, כנגד כל הקשיים. 100 שנים מאוחר יותר ממשיכות יוזמות מקומיות כמו ‘גלילאו’ במאבק על אופיו של הגליל העליון ותורמות תרומה משמעותית ליצירת סביבה אטרקטיבית לדור העתיד שלו. אם זאת לא ציונות – אז מה כן?!.”

(יאיר שיינברג)

 

אז מי הוא דור עתיד? גיל גבעוני, תמיר הוד, אדם זיו ומאיה איזקוביץ הם רק חלק מהאמנים הגליליים שיופיעו בפסטיבל גלילאו, וכבר מזמן הם חצו את גבולות הפריפריה. למשל, מאיה איזקוביץ, ילידת מעין ברוך, חיממה את סוזן וגה האגדית ואלבום הבכורה שלה מכר מעל ל-15,000 עותקים. גיל גבעוני מקיבוץ דן שרה עם מקהלות גוספל בברוקלין ולהקת פאנק בקולורדו. מה שמוכיח שוב ושוב- מוזיקה איכותית היא כבר לא רק מנת חלקם של התל-אביבים. תכירו את היפים והנכונים של הגליל.

 

מאיה איזקוביץ – קיבוץ מעין ברוך

 

מאיה איזקוביץ נולדה בקיבוץ מעין ברוך, ובילדותה עברה משפחתה לכרכום. היא מעידה כי “הצפון הוא חלק כל כך גדול ממי שאני ומהמוזיקה שלי. זה built in. זה הבית, זה השקט שלי, זה המקום שאני מגיעה אליו להיטען ולצבור כוחות מחודשים, וכאן גם התחלתי את הצעדים הראשונים בקריירה המוסיקלית שלי”.

הזמרת והמוסיקאית מאיה איזקוביץ חוזרת עם פרויקט שמציג את מאיה החדשה. כוכבת פופ מסקרנת נולדה, והיא יוצאת מהחללית המוסיקלית של תומר יוסף, חמושה בסאונד משודרג ומנצנץ.

בשנת 2011, נחתה מאיה מאלמוניות מוחלטת הישר ללב התודעה ולתוך הלב, עם קול מרגש וייחודי. סימנו אותה כאחד הקולות החדשים והמסקרנים ביותר במוסיקה המקומית. אלבום הבכורה שהוציאה באותה שנה ענה על כל הציפיות- הוא הגיע למעמד זהב, ושירים מתוכו הושמעו בלי סוף. מאיה זכתה בפרס אקו”ם שנה לאחר מכן, והופיעה ללא הפסקה, כמעט תמיד מול אולמות מלאים.

דווקא בשיא ההצלחה המפתיעה והכמעט בלתי אפשרית הזו, החליטה מאיה לעזוב את הארץ לטובת מגורים בניו יורק ופיתוח הקריירה הבינלאומית. את האלבום השני שלה יצרה שם, יחד עם המפיק המוסיקלי המועמד לגראמי, יונתן דגן, והשתתפו בו מוסיקאים מקומיים. באותה תקופה היא קיבלה כמה הזדמנויות מפתיעות בתחום ההופעות, בין היתר כמופע החימום של סוזן וגה האגדית.

הפרויקט החדש,EP שייצא בהמשך השנה, הוא תוצאה של עבודה משותפת עם המוסיקאי והמפיק תומר יוסף, שהטאצ’ האמנותי שלו מלווה כמה מהאלבומים הכי מצליחים של השנים האחרונות- “בלקן ביט בוקס”, “החצר האחורית”, A-WA ועוד. הפעם הוא שותף להפקה, להלחנה ולכתיבה. מאיה ותומר נכנסו לאולפן במהלך ביקוריה בארץ ובילו ימים שלמים על רכבת הרים רגשית ואמנותית של עולמות מוסיקליים שונים. ההתנגשות הזו יצרה מפץ מסעיר, שהתיך את הנשמה והמלודיות של מאיה עם הגרוב המזוהה של יוסף.

בפרויקט החדש מתגלה האבולוציה של מאיה כיוצרת ופרפורמרית- הכסא והגיטרה האקוסטית זזו הצידה, וכעת היא תופסת את קדמת הבמה, חמושה בביטים אלקטרוניים שצובעים פופ מרקיד בניחוח אפל ומסתורי. הנערה מהבית ההיפי בגליל עדיין שם, אבל בגלגול אחר, אמיץ ועדכני.

מאיה, איפה את גרה ומה את עושה בימים אלו?

“אני גרה על הקו בין תל אביב לצפון. תל אביב זה איפה שרוב העשייה שלי מתקיימת  בפועל, ולצפון אני מגיעה כדי להטעין מצברים ולנשום. אני חייבת את השילוב והאיזון הזה. רוב הזמן אני זוכה לעשות מוזיקה, בין אם זה הופעות, חזרות, פגישות, נגינה, כתיבה, שיתופי פעולה וכל מה שקשור בזה”.

איך התחלת?

“באיזשהו מקום אני מרגישה שאני תמיד בהתחלה וזאת תחושה כיפית. אני תמיד רוצה להתקדם ולהתפתח, ואני מרגישה שאני רק מגרדת את קצה הקרחון. ההתחלה הייתה בעיקר ‘קלולס’, רק ידעתי שמוזיקה זה הדבר שאני רוצה לעשות, אבל לא ממש ידעתי איך עושים את זה, אז התחלתי להופיע עם בן דוד שלי, שליווה אותי על גיטרה בזמנו. עברתי לתל אביב מהצפון, מילצרתי, והופענו איפה שהיו מוכנים לקבל אותנו”.

מהי ההשראה שלך?

“את ההשראה שלי אני מקבלת בעיקר כשאני קצת מתנתקת ומאפשרת לעצמי מרחב. בשנים האחרונות גרתי בניו יורק, שבשבילי היא השראה בלתי פוסקת בכל מובן אפשרי- הגודל, האנשים, המוזיקה, היצירתיות, האינטנסיביות. למדתי שההשראה תמיד נמצאת שם ורק צריך לתת לה מקום לצאת החוצה”.

השאלה המתבקשת: האם אפשר להתפרנס ממוזיקה?

“כן, אבל לא כדאי לעסוק במוזיקה בשביל להתפרנס ממנה. המניע צריך להיות היצירה עצמה והמשמעות שמאחוריה. כמובן שבסופו של דבר, כל מי שעוסק במוזיקה היה רוצה גם להתפרנס ממנה, אבל זה לא משהו שאפשר לדעת מראש”.

מי האמן האהוב עליך ביותר?

“לורד. אני מגלה ומתאהבת במוזיקה חדשה כל הזמן, אבל רק לעיתים קורה שיש אמן שמעיף אותי בכל רמה אפשרית. הייתי בהופעה של לורד בניו יורק וזה היה הדבר הכי אמיץ וכנה שראיתי. אני מעריכה את הכתיבה שלה, את התעוזה שלה על הבמה ופשוט את מי שהיא”.

איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

“בית בניו יורק, בית בתל אביב, בית בצפון ועוד אחד בלונדון. מטיילת בין הבתים שלי בסיבובי הופעות ברחבי העולם”.

איזה מקום הכי אהוב עליך בצפון?

“הנחל, חצבאני (לא חושפת מיקום ספציפי:)”.

מסר לקוראים

“תעשו מה שגורם לכם לשמחה וכיף ברגע זה ממש. מחכה להופעה, נתראה בגלילאו!”.

 

גיל גבעוני – קיבוץ דן

גיל גבעוני היא זמרת – יוצרת שנולדה וגדלה בקיבוץ דן. גיל שבה אלינו לאחר שנים בארצות הברית. היא למדה משחק בתל-אביב ולאחר מכן בניו-יורק, אבל מוזיקה תמיד הייתה תשוקתה האמיתית.

גיל מושפעת מזמרות קאנטרי, בלוז וסול אמריקאיות, כמו בוני רייט, סוזן טדסקי ורות’י פוסט, וממוזיקת גוספל, שירי נשמה ותרבות הספיריטואל השחורה באמריקה.

ימיה בברוקלין זימנו לה להצטרף (תאמינו או לא) למקהלת גוספל שחורה, ובמשך שלוש שנים, גיל הייתה חלק בלתי נפרד מפעילותה של המקהלה. בתוך כך, החלה גיל לכתוב וחזרה לאהבתה הישנה מפעם – הגיטרה, ולהלחין את שיריה, שעד אז טרם הולחנו.

בסוף שנת 2016, עם כמה שירים באמתחתה ושלוש מזוודות, גיל עברה לקולורדו, כדי למצוא שקט מהעיר הגדולה ולהתמקד בעשיית מוזיקה. שם גם הגשימה את חלום המערב הפרוע שבער בה מילדות, וחוותה את תרבות הקאנטרי מקרוב.

בקולורדו, גיל מצאה את כל מה שחיפשה: היא הפכה לזמרת של להקת פאנק מקומית בשם MILLK, ובמקביל החלה להופיע עם חומר מקורי משלה, בעודה עובדת עם המפיק יובל רונן בניו יורק על הפקת אלבום הבכורה שלה. האלבום (אי.פי), Big N Bright, ראה אור באפריל השנה, לאחר קמפיין מימון המונים מוצלח.

אז גיל, איפה את גרה ומה את עושה בימים אלו?

“אני כרגע באיזור הדמדומים, בין ארה״ב, לדן, לבית הילל. החללית עדיין לא נחתה סופית”.

איך התחלת?

“בגיל 16 גיליתי את אהבתי לשירה. לפני כן, בגיל 14 גיליתי את הגיטרה ואת חוסר חיבתי להתאמן בה. מוסיקה תמיד הייתה משהו שבער בי, אבל אף פעם לא למדתי באופן מסודר. תמיד שרתי בלהקות ובכל מיני הזדמנויות, אבל אף פעם לא חומר מקורי שלי, אבל תמיד תמיד, מהרגע שלמדתי קרוא וכתוב, כתבתי- שירים, יומנים, מכתבים, ברכות ומה שבא”.

מהי ההשראה שלך?

“לפני חמש שנים הצטרפתי ללהקת גוספל שחורה בברוקלין, ומשם קיבלתי אינסוף השראה. למדתי מה זה לדבר עם כוח הבריאה דרך מילים ומנגינה.

כמו כל דבר בחיים, השראה באה מסבל ומה’פצצות לפנים’ שהחיים נותנים לך. רק אחרי שהחיים הצמידו אותי לקיר והייתי חייבת למצוא משהו להתנחם בו, להתבטא איתו ולמצוא בו משמעות – החלטתי לקחת את במוזיקה והכתיבה שלי לשלב הבא”.

השאלה המתבקשת: האם אפשר להתפרנס ממוזיקה?

“אני עוד לא יודעת איך זה יהיה בארץ. בארה״ב בפירוש כן”.

עם מי היית רוצה לשתף פעולה?

“בחלומות הכי פרועים שלי עם בוני רייט ואלישיה קיז וכל מפיקי העל שעומדים מאחורי המוזיקה שלהם. בארץ עם מרגול, ריקי גל, העברים מדימונה ושלום חנוך”.

מי האמן האהוב עליך ביותר?

“לא יכולה לבחור רק אחד. טוב, נו… סטיבי וונדר”.

איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

“במקומות טובים, קסומים ויפים, מלאים במוזיקה, מוקפת באנשים טובים, אהובים ובריאים”.

איזה מקום הכי אהוב עליך בצפון?

“רמת הגולן”.

מסר לקוראים

“תהיו טובים, שמרו על הסביבה, ובעיקר בעיקר- תלמדו את המילים”.

ולסיום, איך יהיה בגלילאו?

“מכל הפעמים בהן הופעתי במקומות ואירועים שונים בארץ ובחו”ל, גלילאו זה המקום שהכי מלחיץ אותי להופיע בו, כי זה הבית. אז תעשו כאילו אתם לא שמים לב. תודה”.

 

 

תמיר הוד – קרית שמונה

תמיר הוד נולד בקרית שמונה במקום שכונה “הצריף הירוק”. מאז הוא הספיק לגור במקומות רבים בארץ. את להקתו, “האבנים המתפללות” הקים לפני 20 שנה. “השם ניתן בזמן שצפיתי בלהקה של חבר’ה דתיים, שניגנו רוק חסידי בחתונה של חבר שחזר בתשובה”, מספר תמיר. “נגנים רבים באו, הלכו וחזרו במהלך השנים, כולם מוכשרים ורובם מהצפון הרחוק”.

בגלילאו יופיע תמיר, יחד עם האבנים המתפללות, עם המופע “סיפורים מהחבית”. “השם ‘סיפורים מהחבית’ מלווה אותי עוד מימי ה’ברחש’ המיתולוגי. מדובר בסיפורים שנחשפים לאחר שחבית הבירה מתרוקנת, ואיתה עוד כמה כוסות של וויסקי. אנשי השגרה כבר עזבו מזמן, ומי שנותר מנסה שוב להטביע ולהרדים עוד כמה שדים לפני שיחזור לדירה הריקה, בדיוק אז הבילוי שלי היה מתחיל”, מספר תמיר. “צריך לדמיין בר נידח עם מוזיקה משובחת, ענן של עשן, וברמן לא צעיר עם פנים המעידות שהוא ראה הכל”.

איך הולך להיות בגלילאו?

“בפסטיבל גלילאו הקרוב נעניק לסיפורים הללו פרשנות חדשה. על הבמה ינגנו איתי איתן אזולאי (גיטרה חשמלית), אדם חלפי (תופים), מתי חלפי (בס) ועופר שטרן (קלידים)”.

תמיר גר בימים אלו בקיבוץ שניר יחד עם אשתו לירון, אותה פגש ב’גלילאו’, ולשניים תינוק בן ארבעה חודשים. כשהוא לא מתפקד כמוזיקאי, הוא מרצה ומלמד על החברה הישראלית וזיכרון השואה.

תמיר, האם זה מוכיח שאי אפשר להתפרנס רק ממוזיקה?

“פעמים רבות נשאלתי אם ניתן להתפרנס ממוזיקה. אגנוב תשובה מתרצה אריאל, אלמנתו של מאיר אריאל, שאמרה פעם שב’אריאל הוצאות’ יש רק הוצאות. במקביל,  אומר שלרבים מחבריי אין ברירה, אלא לנגן ולהופיע. זה זורם בדם ובוודאי לא תלוי בכמה כסף נכנס מזה, אם בכלל. יש גם כמה יתרונות בכך שלא ‘עשיתי את זה’, כמו שאומרים. כל הופעה, לא משנה איפה, מסתיימת בישיבה ארוכה עם מי מהקהל שנשאר. זה מאפשר לי לנהל שיחות עם אנשים שאני לא פוגש ביום יום, ולשמוע סיפורים חדשים, ולרוב מעניינים. לא מחכה לי ואן בחוץ. במקרה הטוב, עופר הקלידן מצפצף לי שאזדרז כי הוא צריך לקום מוקדם לעבודה. אין לי צורך בשיתופי פעולה מעבר לחבר’ה שאני מנגן איתם במהלך השנים. יש כאן בצפון קבוצה של מוזיקאים מוכשרים, שהם במקרה חברים טובים שלי ולכן אין להם ברירה אלא להופיע איתי כשאני מבקש”.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

“בגיל 21 הפסקתי סופית לעסוק בשאלה הזו. אני יכול לומר לך איפה אני אהיה בערב של ה-21 בספטמבר וזה בפסטיבל ‘גלילאו’.”

מסר לקוראים

“לטעמי, אין שילוב מוצלח יותר ממוזיקה חיה עם המקום המדהים שאנחנו חיים בו. נתראה בגלילאו”.

 

אדם זיו – קיבוץ סאסא

אדם זיו נולד בקיבוץ סאסא. הוא המייסד והמנכ”ל של רשת הגלידריות היהודית-ערבית “בוזה” שבסיסה בגליל העליון והמערבי. בשנת 2016 הוציא את האלבום “לפחות זה”, אותו הפיק ובו ניגן ירמי קפלן. כיום, אדם עובד על פרויקט עם מתן ספנסר.

 

איפה אתה גר ומה אתה עושה בימים אלו?

“כיום אני גר ביפו, משמש כמנכ”ל של ‘בוזה, פשוט גלידה’. הוצאתי אלבום ראשון בשנה שעברה, ובקרוב אני מוציא סינגל שני מפרויקט חדש”.

איך התחלת?

“מאז שאני זוכר את עצמי-אני כותב. אני לא זוכר שהייתה ממש נקודת התחלה”.

מהי ההשראה שלך?

“נסיעות ועימותים”.

השאלה המתבקשת: האם אפשר להתפרנס ממוזיקה?

“אני מאמין שאפשר אבל עיקר הפרנסה שלי הוא מהגלידה”.

מה כבר יצא ומה מתוכנן לצאת בקרוב?

“את האלבום הראשון שלי הפיק ירמי קפלן ומאז אנחנו עובדים יחד. הוצאנו לפני כחצי שנה את השיר “לא מושלם”, אני כתבתי וירמי הלחין, ובקרוב נוציא שיר חדש שאנחנו עובדים עליו בימים אלו ממש”.

עם מי היית רוצה לשתף פעולה?

“אני ממש אשמח אם בת הזוג שלי, קמה ורדי, ואני נצליח יום אחד לנגן וליצור יחד. היא האמנית הכי מעניינת שאני מכיר”.

מיהו האמן האהוב עליך?

“צ’ט בייקר”.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

“אבא לילדים ומצליח קצת יותר בכל מה שאני עושה עכשיו”.

מהו המקום האהוב עליך בצפון?

“קיבוץ סאסא, ברור”.

מסר לקוראים

“בואו לבוזה ותקשיבו לשירים שלי”.

 

 

תודה ליניב לוי, נועם כשרי ויאיר שיינברג על עזרה בהכנת הכתבה.

Facebook
Google+
Twitter
LinkedIn
סגירת תפריט
דברו איתנו