המכון לאומניות מזמין לתערוכה חדשה המוצגת בגלריית הצד השני: "אלי קופליץ – חזרה". בתערוכה מוצגים כ-40 ציורים של האמן אלי קופלביץ מעשרים השנים האחרונות המיישמים דפוס פעולה זהה. ראשיתם בנייר ריק, עליו הוא מצייר בדיו דמות שחילץ מתוך האינסטגרם או ממאגר תצלומים אחר שברשותו. לאחר ציורה של הדמות יתווספו אלמנטים אחרים המזוהים עם יצירתו, הקשורים, על פי רוב, למלחמותיו, עולם האמנות, משפחתו הגרעינית ועבודתו במינימרקט של קיבוץ דפנה. וישנם הציטוט, הרישום, והכתם. כשמתבוננים במכלול יצירתו עולה התחושה שהכל כבר היה – אבל קצת אחרת; בפרפרזה על דבריו של סרן קירקגור אודות החזרה. בציוריו של קופלביץ "נזכרים-קדימה". איכותו של החדש עולה מבעד לחזרה, מבעד לעבר. כאפשרות. הציורים מתחילים תמיד מהתבוננות בתצלום ומבעדו מפציע עתיד, בדמותו של ציור, שלמרות דמיונו ליתר הציורים – הוא אחר. קופלביץ מדגיש שהוא אינו וירטואוז. הוא גם אינו אקרובט; יותר נכון לוליין, העומד על פי תהום, מייצר איזון בעולם מתפרק, משנה את חוקיו, נוסק אל-על. פואטיקה של אפשרויות, המתנסחת שוב ושוב בציוריו: "אנרגיה של מירמור" מכנה קופלביץ את התשוקה להשתייך לעולם האמנות ולזכות בהכרה. מירמור הוא רגש המדגיש את הפעולה בתוככי החברה/תרבות. ציוריו של קופלביץ מתחילים תמיד מדמות אנושית. בראשית היה אדם, בעל שם ומעמד. קופלביץ מקבל את הסטטוס שלו – ומעמיד את תשוקתו שלו במרכז.
אלי קופלביץ (1952) נולד בקיבוץ משמר השרון וחיי בדפנה עם בת-זוגו, הציירת רחל רבינוביץ. בוגר המחלקה לאמנות בבצלאל (1982). קופלביץ השתתף בתערוכות רבות, למשל "החלוקה החדשה", מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן (2010), או "גשם אינסופי לתוך כוס נייר", מוזיאון פתח תקווה לאמנות (2024). ציוריו נמצאים באוספים רבים, למשל באוסף שוקן, ובאוסף מוזיאון תל אביב לאמנות. אוצרת התערוכה היא נעמה חייקין והתערוכה תוצג בין התאריכים – 9/8/26 – 16/6/
שעות פתיחה של הגלריה – ראשון – חמישי: 9:00-18:00.
