בצוהריי יום חמישי הובא עפר (פושקו) מושקוביץ לקבורה שניה – הפעם בכור מחצבתו, קיבוץ משגב עם. מאות הגיעו לכבד את הטקס העצוב והמרגש
מאת: אורי שמיר
צילום: ארז בן סימון
ארבעה חודשים ושבוע לאחר שנהרג בשוגג מאש צה"ל עפר (פושקו) מושקוביץ – החקלאי, הצלם, איש התקשורת ומעל הכל – איש הגליל. הפעם הייתה זו בקבורת עולמים בבית העלמין של קיבוצו, משגב עם. מכוניות רבות השתרכו בכביש הצר והמפותל המוביל אל ההר, כאשר מאות בני משפחה, חברים, תושבי אצבע הגליל ובכירי צבא הגיעו ללוות את מי שהפך לאחד מסמלי ההיאחזות בקרקע והציונות של האזור. כזכור לרעה, ב-22 במרץ 2026, בעיצומו של מבצע "שאגת הארי", נפגע פושקו פגיעה ישירה מרקטה במטעי האבוקדו של הקיבוץ. תחקיר צה"ל קבע בהמשך כי נפגע בשוגג מירי ארטילרי של כוחותינו. בשל הירי הבלתי פוסק והמצב הביטחוני החריף באותם ימים במשגב עם, הלווייתו הראשונה נערכה תחת מגבלות מחמירות של פיקוד העורף והוא נטמן זמנית בקיבוץ עמיעד, בנוכחות אנשים מעטים בלבד. לטקס הקבורה השני והקבוע במשגב עם הגיעו, לצד המוני המלווים, גם מפקדי אגודה 91 ופיקוד צפון. הגעתם נועדה לחלוק כבוד אחרון לחקלאי השורשי וכן לנסות ולאחות את השבר העמוק שנפער בין ההתיישבות לצבא בעקבות תקרית הירי הטרגית.פרידה עם "בירה פושקו" וחולצות לבנות.
פושקו, שהיה מנהל מטע האבוקדו בקיבוץ משגב עם, שימש כשדר בתוכנית "חקלייב" ברדיו קול הגליל העליון, שימש משך כשני עשורים כצלם אירועי ספורט בהתנדבות שלנו באתר גליל עולה, הותיר אחריו, אישה, שלוש בנות ושלושה נכדים.
הונצח ע"י קבוצתו האהודה, הפועל חיפה. פושקו על שלט באצטדיון סמי עופר בחיפה (צילום: מדיה הפועל חיפה)
במהלך מסע הלוויה נפרדו החברים מפושקו בדרכים המאפיינות את רוחו הייחודית:בירה גלילית לזכרו: חברי הפאב הקהילתי של הקיבוץ, "פונדק סוף הדרך", השיקו יחד עם מבשלת הבירה של קיבוץ מנרה השכן מהדורה מיוחדת שנקראת "בירה פושקו", כהומאז' לאהבתו הגדולה למשקה.כמו כן, רבים מהנוכחים לבשו חולצות לבנות ועליהן הודפס דיוקנו לצד הכיתוב: "כוכב הצפון. דברי פרידה: בתו ספדה לו בהתרגשות: "תודה על 33 שנה של אהבה, שמחה וצחוק". חבריו סיפרו על הוויכוחים הבלתי פוסקים איתו על כך שסירב לעזוב את ההר, ותמיד התעקש שאין מקום עם מזג אוויר ואדמה משובחים כמו של משגב עם. לאחר ההלוויה נערך גם מופע שירה בציבור לזכרו. פושקו, שהיה בן 61 במותו, נקבר לבסוף באדמה עליה נלחם ואותה עיבד עד יומו האחרון. יהי זכרו ברוך.
כאב ללא גבולות. בנותיו של פושקו ואם המשפחה בטקס ההספד
אסף לנגלבן, ראש מועצה אזורית הגליל העליון, ספד לפושקו: "היום ליווינו את פושקו למנוחת עולמים, כאן בביתו בקיבוץ משגב עם. כשעולים למשגב עם בימים האלו, אי אפשר לברוח מהמראות. העין רואה את השרוף, את ההרוס, את הצלקות שהמלחמה הותירה כאן. אבל דווקא בתוך הנוף הזה, קל כל כך להיזכר בפושקו באדם שכל כולו היה חיים. אני מבקש לספר עליו דרך הפסוק בתהילים: “מי האיש החפץ חיים״ פושקו היה האיש החפץ חיים. חיו היו כל כך מגוונים ומשמעותיים. כולנו הכרנו את הסקרנות ואת התשוקה שלו לחיות. אהבת הספורט, הצילום, השידור ברדיו, ההתנדבות ביחידת החילוץ, העשייה הציבורית, הייצוג בארץ ובעולם, התרומה לקיבוץ ולמליאה. הוא היה חקלאי גאה, ציוני בכל רמ”ח איבריו, ובעיקר אוהב אדם. אבל היה בו עוד משהו מיוחד. בהמשך אותו פסוק נאמר: “נצור לשונך מרע.” זה היה פושקו. הוא לא ריכל. הוא לא חיפש את הרע באנשים. הוא ידע לראות את הטוב, לחבק, לפרגן, לאהוב אהבת אמת. ולכן גם כולם אהבו אותו. לפושקו היו תארים רבים, אבל מעל הכול הוא היה איש משפחה אבא, סבא אדם שהמשפחה הייתה מרכז עולמו. פושקו, בשם הקהילה כולה אנחנו אומרים לך תודה. תודה על הדרך, על הדוגמה, על הלב הרחב ועל כל מה שנתת למקום הזה ומה שלימדת אותנו. אבל מהמקום הזה אנחנו גם מבקשים סליחה. ממך ומהמשפחה סליחה שלא ידענו להגן עליך".
אסף לנגלבן פנה גם לקהילת משגב עם הכואבת עם בקשה חשובה: לקהילת משגב עם אני מבקש לומר: בסופו של אותו פסוק כתוב: “בקש שלום ורדפהו.” זו תהיה הצוואה שלנו. לא רק לבקש שלום אלא לרדוף אחריו, מהקיבוץ הצפוני שידע ויודע מהי מלחמה ברור לנו מכל שעלינו לפעול למענו, לבנות כאן מחדש חיים, קהילה ועתיד. זה יהיה הניצחון האמיתי. זו גם צוואתו של פושקו. תהיה נשמתו צרורה בצרור החייים".
פושקו עשה עמנו במערכת "גליל עולה" דרך ארוכה בהתנדבות. כולנו כואבים את מותו של האיש, שכל כך אהבנו. לקריאת טור של אורי שמיר לזכרו של פושקו, לחצו כאן
מוזמנים לצפות בכתבתו של רובי המרשלג – כתב כאן 11, על הלוויתו של פושקו ז"ל.
