חברת מליאת המועצה ומנהלת הקהילה של קיבוץ הגושרים, סא”ל במיל’ זוהר ליפקין הכריזה על התמודדות לראשות המועצה האזורית הגליל העליון I כמנהלת קהילה הכפילה את אוכלוסיית קיבוץ הגושרים ובנוסף הייתה חברה בחמש ועדות מטעם המועצה I כראשת מועצה מתחייבת לפעול לרווחת הקיבוצים ולסייע להם להתקדם לעבר היעדים שיציבו לעצמם
זוהר ליפקין, בת קיבוץ הגושרים ומנהלת הקהילה בשנים האחרונות הודיעה על התמודדותה לתפקיד ראש המועצה האזורית הגליל העליון בבחירות המוניציפליות הקרובות. ליפקין הינה דור שלישי בקיבוץ, סבתה שהגיעה מגרמניה התיישבה בתחילה באיילת השחר, אך אחרי הפיצול בתנועה הקיבוצית עברה להתגורר בגושרים. מבחינתה של זוהר הגליל העליון הוא הקן בו התפתחה המשפחה במשך דורות. למרות כיום ארבעת ילדיה מתגוררים במרכז היא עדיין מקווה ומאמינה שכאשר יהיו נכדים הם גם ישובו הביתה ומבחינתה היא הולכת לעבוד קשה כדי לגרום לאזור לצמוח, לייצר מקומות תעסוקה איכותיים ולהחזיר הביתה את כל הצעירים שיצאו לחפש עתיד במקום אחר.
כאמור, ליפקין עברה את המסלול הקיבוצי שכלל לינה משותפת, בתי ילדים והתחנכה במערכת החינוך המקומית. לאחר שסיימה את לימודיה התיכוניים בבית הספר הר וגיא התגייסה לצה”ל ושירתה כמש”קית ת”ש. לאחר תקופה קצרה נשלחה לקורס קצינים ושובצה כקצינת הת”ש של חטיבת גולני. במהלך שנות ה-90 ועד תחילת שנות ה-2000 כיהנה כראש ענף נפגעים של חייל השריון, “הייתי אמא לארבעה ילדים ובחרתי לקחת את התפקיד הזה – מבחירה”. לאחר ארבע שנים בתפקיד המאתגר, מונתה לראש ענף הפרט של פיקוד הצפון. במהלך מלחמת לבנון השנייה ביצעה תפקידה האחרון בצה”ל כקצינת פניות הציבור ושנה לאחר מכן השתחררה. בגיל צעיר, כשהייתה בת 21 התחתנה עם גיא ליפקין ויחד הביאו לעולם ארבעה ילדים – לי, דין, ים וגל. מספר שנים לאחר הנישואין הם החליטו לעזוב את הקיבוץ ורכשו נחלה במושב שדה אליעזר. לפני שמונה שנים נפרד הזוג וזוהר החליטה לחזור לקיבוץ הגושרים והתמנתה למנהלת קהילה ומנהלת האגודה הקהילתית.
במהלך הקדנציה האחרונה הייתה פעילה בחמש ועדות – הנהלה, תכנון ובנייה, מכרזים, חינוך ואיכות הסביבה. בעקבות הפעילות בוועדות והתחושה שהצליחה להשפיע לטובה על חיי התושב גרמו לה לשקול להתמודד לתפקיד ראש המועצה. עם זאת בהתחלה היא היססה בעקבות יחסיה הטובים עם המתמודד לשעבר, אסף לנגלבן וכל עוד הוא היה מועמד מבחינתה היא הקפיאה את התמודדותה אך משזה הסיר את מועמדותו: “הרגשתי הרבה יותר נחושה ושלמה להתמודד על התפקיד”, אומרת ליפקין. לדבריה, תחושת העשייה והובלת הפרוייקטים שקידמה כמנהלת קהילה וכל דבר שהתעסקה בו נתנה לה משמעות רבה. זאת למרות שהרקע המקצועי שלה היה שונה מאוד מתפקיד ניהול הקהילה שכלל תהליכים בתחום הבינוי, תכנון והסטת נחלים בעזרת נחישות, תשוקה ואהבה לתפקיד היא הצליחה להוביל את קהילת הגושרים להתפתחות עצומה והגדילה את האוכלוסייה מ-600 איש ל-1400 תושבים. כיום, נחשב קיבוץ הגושרים לאחד מהקיבוצים הגדולים של המועצה.
כעת לאחר שמילאה שורה של תפקידים הן ברמת היישוב והן כחברת מליאה וחברת וועדות תפקיד ראש המועצה הוא היעד הבא: “מדובר בתפקיד עם המון עניין. כראש מועצה אתה ממונה על 29 קיבוצים שאף אחד לא דומה לשני. כל אחד נמצא במצב שונה בכל זמן נתון. יש פעמים שיש לחץ בנושא הצמיחה הדמוגרפית, האקלום, הקליטה ובחלק מהקיבוצים יש לחצים קיומיים”. מתארת ליפקין את המצב כיום ביישובי המועצה. לדבריה כל יישוב צריך לקבל את תשומת הלב של המועצה כפי שהקיבוץ בוחר לקבל אותה: “אני לא אוהבת התערבות, אני אוהבת מעורבות. כל קיבוץ הוא עולם ומלואו. התפקיד של המועצה בתפיסה שלי זה לשרת את הקיבוצים והתושב. התושב בסופו של דבר הוא של המועצה, והרבה מאוד תחומים ניתנים כיום ישירות מהמועצה לתושב כמו חינוך, רווחה, תרבות. יש מקומות שלדעתי גם צריך להרחיב את השירותים שהתושבים מקבל באופן ישיר מהמועצה, לנצל את יתרון הגודל ובכך להוזיל עלויות וגם להפחית את העומס מהקיבוצים”.
חינוך:
“אנחנו צריכים לחזק את החינוך החברתי שמבחינתי הוא לב ליבה של הקהילה. החינוך הוא מה שמחבר את הילדים לשורשים ומחזקים את הלכידות בקהילה. צריך לייצר מערכת שמתייחסת לכל אחד מגיל לידה עד 18 באופן הוליסטי. לא רק במסגרות הפורמליות והבלתי פורמליות הקיימות. אני כל הזמן אומרת שצריך לעשות חשיבה מחודשת על התחום של החינוך החברתי. כיום כל הנושא נופל על הקיבוצים ויש קיבוצים שעומדים בנטל ויש קיבוצים שבהם מערכת החינוך סגורה או נסגרה וזה לא יכול להמשיך. לדוגמה, באחד הקיבוצים מאז הראשון לספטמבר סגרו את מערכת החינוך, במהלך חג פסח אחת האימהות התנדבה לקיים פעילויות לילדים – זה לא יכול לקרות בתפיסה שלי, החינוך החברתי הוא חינוך שמחבר לקהילה ולערכים הוא לא בייבי-סיטר!
בנוסף, בבתי הספר היסודיים והתיכוננים צריך להכניס ממשקי לימוד חדשניים. לצמצם את הכיתות, להכניס מגמות כבר בבית הספר היסודי, לשלב יותר חוגים מעשיים במהלך הלימודים ופחות לימודים פרונטליים, ובנוסף, מאוד הייתי רוצה לנצל את המרחב המקסים שיש לנו בגליל העליון ולקיים שיעורים בטבע מחוץ לכיתות. כיום יש תפיסות חינוך מתקדמות ואני רוצה שהם יהיו בגליל עליון, יותר מזה – אני רוצה שאנחנו נוביל אותם. נקודה אחרונה היא בקשר לאוניברסיטה, בשבת האחרונה השתתפתי בהפגנה בצומת הגומא ונאמה שם שרת החינוך לשעבר, יפעת שאשא ביטון שדיברה על העניין שכרגע נמצא בהקפאה. חייבים לפעול להמשיך את התהליך ולהיאבק כדי שהחלטת ועדת גייגר תיושם ומכללת תל חי תהפוך לאוניברסיטת הגליל.
עבודה מול הממשלה:
חברת המליאה לא חוששת מהקולות שטוענים כי הממשלה הנוכחית תהיה “לעומתית” עבור המועצה האזורית הגליל העליון: “קודם כל, אני מכירה את רוב השרים וחברי הכנסת הנוכחיים באופן אישי. אני חושבת שקודם כל צריך להציף בעיות חמורות שקורות במרחב ולתת להם פתרון. יש פה כבישים וצמתים מסוכנים שמשרתים מידי יום מאות תלמידים. אנחנו צריכים לשבת עם שרת התחבורה ולהתאמץ הרבה יותר בשביל הפריפריה. כמו כן, יש המון נושאים שנצטרך לקדם אותם בשיתוף פעולה אזורי ולייצר דרישות אזוריות של כלל תושבי הגליל.
תעסוקה:
לדברי ליפקין זו אחת הבעיות האקוטיות באזור ומבחינתה מדובר גם במשימה אישית שנועדה להחזיר את ילדיה הביתה: “ארבעת הילדים שלי חיים במרכז, למרות שהם מאוהבים בצפון. כולם בעלי מקצועות אבל סיפור התעסוקה פה הוא בעייתי. למרות שהתקדמנו המון בשנים האחרונות אנחנו צריכים לעבוד כדי להביא לפה עוד ועוד מקומות תעסוקה איכותיים. לפנות למקומות הנכונים, לקדם ולפתח ולייצר עוד שותפויות”.
שיתוף פעולה אזורי
“יש המון פרויקטים שאנחנו צריכים לקדם בשיתוף פעולה אזורי. אם וכאשר אשב בכיסא וכשאדע מיהם שותפי לדרך במועצות השכנות כולנו נצטרך לשים את האגו והמשחקים בצד ולראות איך משלבים זרועות לקידום האזור כולו. אני רוצה להדגיש שאם קריית שמונה לא תהיה חזקה, אף אחד פה לא יהיה חזק – אני אומרת את זה כל השנים. יש כיום הסכמה רחבה בקרב תושבי הקיבוצים שרוצים לראות את קריית שמונה כעיר מחוז חזקה. עם זאת, כדי שקרית שמונה והקיבוצים יתפתחו ויצמחו יחד צריך להיות נרטיב משותף והתהליך הזה לאט לאט קורה. כיום, יש המון תושבי קריית שמונה לשעבר, רק בקיבוץ הגושרים יש עשרות משפחות שעברו לחיות פה ובנו פה את ביתם. אם קרית שמונה תרצה להתרחב אני לא אמנע לעשות זאת. עם זאת בנושא חקר גבולות יש שם עניינים שיכולים לבוא לידי ביטוי בהפרה של סיכומי עבר”.
תרבות:
“לא יכול להיות שאנחנו לא פותחים אפשריות של תרבות נרחבות יותר. לחזק את מגוון הפולקלור לבילוי של אוכלוסיות נרחבות. כיום, יש תחושה בגליל העליון שעולם התרבות נתקע בתקופה של פעם וחשוב להתקדם ולהכניס אומנים חדשים לחיי התרבות המקומיים. צריך לגרום ליותר שיתופי פעולה בין היכל התרבות בקרית שמונה למרכז קלור בכפר בלום. צריך להתבונן על כל השפע שיש לנו ולייצר ממנו פעילויות”.
