שירן והוד מקרית שמונה, שתיהן דתיות, החליטו שהן רוצות להוסיף גוון לתרבות שהציבור שלהן רגיל לצרוך, ולהשמיע את קולן בקרב כלל האוכלוסיה.

השתיים יצרו הצגה על פי ספרו של מיכאל שיינפלד, אשר תעלה השבוע במוזיאון לצילום. ההצגה מעלה נושאים אוניברסליים ומפגישה כל אחד עם עצמו.

“ההצגה הזו הייתה חייבת לצאת לעולם”, אומרת הוד, שבמהלך העבודה על ההצגה עוד הספיקה ללדת תאומים.

 

שירי פריאנט

 

“כולנו בחיפוש אחר החלום, אחר המהות, אחר אהבה אבודה. למי מאתנו אין אבידה יקרה ללב שהשאירה חלל, רגש הגעגוע, היחס שלנו לעבר, להווה ולמערכת היחסים שביניהן” (מתוך ההצגה אבידות)

 

שירן בן דוד עברה מאלקנה לקרית שמונה בעקבות תחילת לימודי בעלה בישיבת קרית שמונה. הוד שוורץ עברה מחיספין לקרית שמונה בעקבות לימודי בעלה בתל חי. השתיים לא נפגשו מעולם עד שעברו לגור אחת בסמוך לשנייה.  “ביקרתי את שירן וגילינו שיש לנו את אותו חלום”, אומרת הוד. “שירן למדה תאטרון במכללת אמונה ואני באספקלריא בירושלים. היא עזרה להקים את מגמת התאטרון באולפנית ואני מלמדת משחק דרך קרן קרב. התחברנו מיד וקבענו פגישת עבודה בבית קפה”.

 

שירן והוד נפגשו, עבדו קצת בסטודיו והעלו רעיונות להצגה. “שירן אמרה שהחלום שלה מאז לימודי המשחק הוא להעלות הצגה על פי הספר ‘אבידות’ של מיכאל שיינפלד”, אומרת הוד. “השפה של מיכאל מאוד פיוטית וציורית, וזה פשוט היה מתבקש. התחברתי מאוד לתכנים שהוא מעלה, לאנשים שעוברים לידינו, כאשר לכל אחד מהם סיפור בפני עצמו. מיכאל מספר על חפצים, אבל הרי שחפץ הוא לא סתמי כפי שהוא נראה. כשאנחנו מאבדים חפץ, אנחנו מאבדים את מה שהוא מסמל עבורנו, את המהות שלו והסיפור מאחוריו”.

 

צילום סטודיו גולן

 

בהצגה אבידות, יואב, סטודנט לפסיכולוגיה, מתגורר עם דודתו הערירית ועובד בחדר האבידות של תחנת הרכבת. חייהם של הדמויות משתנים באחת, כאשר יואב מוצא חפץ בחדר האבידות, המעורר לחיים סיפור שנדחק אל תיבת הזיכרון. יואב נאלץ להכריע בפני השאלה האם אפשר לשנות את העבר? ההצגה אבידות מעלה נושאים אוניברסליים ומפגישה כל אחד עם עצמו. מדובר בסיפור על החמצה, כאב, בחירה ועל כמיהה לשייכות ולחיים.

 

הוד ושירן משחקות בהצגה, עליה עבדו במשך שלוש שנים. במהלך זמן זה, שתי החברות הביאו לעולם גם חיים חדשים. “אנחנו שתינו אימהות ותוך כדי העבודה על ההצגה גם ילדנו. זה נשמע קלישאה אבל לא הצלחנו שלא לגרום לזה לעבוד. התשוקה שלנו למשחק הייתה כל כך חזקה והרגשנו שאנחנו חייבות להוציא את זה החוצה לעולם. זה מטורף, אני הייתי מחנכת בבית הספר עוזיאל, אהבתי את בית הספר ואת התלמידים, אבל החלטתי שאני חייבת להגשים חלום, אז עזבתי את הכל. אנשים מסביבי היו בהלם. גם שירן עברה את אותו תהליך. זה בער בנו והמציאות פשוט הסתדרה בשביל שההצגה הזו תצא לפועל”, אומרת הוד.

 

הצגת הבכורה התקיימה במאי האחרון בתאטרון מראה. “זו הייתה חוויה מדהימה”, מספרת הוד. “אני זוכרת שעמדתי מאחורי הקלעים וחשבתי לעצמי – כל מה שרצית כל חייך מתגשם ברגע זה. זו האמירה שלך לעולם ועכשיו את הולכת להפגיש לבבות”.

 

בהצגת הבכורה, הבנות הופיעו בפני נשים בלבד. הפעם, הן יופיעו בפני קהל מעורב, לאחר קבלת אישור מהרב צפניה דרורי. “להופיע בפני קהל מעורב זה לצאת מאיזור הנוחות שלנו, וגם התלבטנו אם זה אפשרי מבחינת הלכה. התייעצנו עם הרב דרורי, הסברנו לו על ההצגה ולבסוף הוא נתן לנו את ברכתו”.

 

צילום סטודיו גולן

 

בשמת, מנהלת התפעול והתוכן במוזיאון לצילום תל חי, הגיעה לצפות בהצגה בתאטרון מראה והחליטה שהיא רוצה להציג אותה גם במוזיאון. השתיים קיבלו את ההצעה בשמחה, וההצגה תעלה ביום רביעי הקרוב.

 

הוד מספרת שההצגה היא יצירה מקומית לחלוטין שנוצרה על ידי אנשים שפשוט מאמינים בה. “אור נדב ארגוב ביימה את ההצגה. היא נולדה בקרית שמונה ועברה למרכז הארץ, שם עבדה כמפיקה הראשית בתאטרון תמונע”, אומרת הוד. “היא חזרה לצפון לפני כשנה, חדורת מוטיבציה להחיות את התרבות באיזור, ממקום מאוד שליו וצנוע. גם הכוריאוגרף שלנו, פול דרי, תושב קרית שמונה. כולנו מחוברים למקום, בצורה זו או אחרת”.

 

יש שאיפות לצאת עם ההצגה מחוץ לגבולות הצפון?

 

“ברור. אנחנו נופיע בכל מקום שיתנו לנו”.

 

 

אבידות, יום רביעי, 2 באוגוסט, בשעה 21:00

המוזיאון הפתוח לצילום – תל חי

 

בימוי: אור נדב ארגוב, יעוץ אומנותי: הראל קרטס, עיצוב תאורה: אדם וייזר, כוריאוגרפיה: פול דרי, עיצוב תלבושות: שירה גוטנטג, שחקניות יוצרות: שירן בן דוד, הוד שוורץ.

 

 

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn