מאת דנה אלימלך.
כוחה של מילה ספר שירים של יוכי לוי ירמיהו עין זהב ספרה של יוכי לוי – ירמיהו
יוכי לוי – ירמיהו סופרת מקריית שמונה החלה לכתוב בגיל 13. ספרה הראשון “קובה – המטבח של חנה” הוא ספר מתכונים שמבוסס על מתכונים של אימה מעירק בגדאד. שנים לאחר מכן בשנת 2002 יצא לאור ספרה השני ‘עין זהב’ שעוסק במורשת של מייסדי העיר. ספרה השלישי “כוחה של מילה” נכתב בהשראתו של הרב צפניה דרורי מקריית שמונה.
צילום: אלבום פרטי
יוכי (70) נולדה בשנת 1951 תוך כדי המתנה לעלייה לארץ מעירק בגדאד. כשהגיעו לארץ הוריה נשלחו לנגב שהיה עם חולות ואוהלים. לאחר כמה חודשים הוריה הגיעו לחלסה בעקבות עיצת ההורים של אביה של יוכי ששכנעו את אימה שבנגב יש חולות ובחלסה מים זורמים ועצים. אמה הסכימה לעבור לחלסה שלימים הפכה לעיר קריית שמונה. בסוף שנת 1951 כשהיא בגיל חצי שנה יוכי החלה את מסע חייה של 70 שנה בקריית שמונה.
יוכי מספרת שהיא תמיד עסקה בכתיבה. בשנות ה – 80 כתבה בעיתון הקהילתי של קריית שמונה “שכונתון”, ובהמשך גם בעיתון מעריב, מאז הייתה כותבת בעיתונות המקומית. יוכי היא אישה פורצת דרך בחיים ודרך הספרים.
את ספרה הראשון החלה לכתוב בגיל 13. ספר בישול ומתכונים “קובה – המטבח של חנה” שמבוסס על המתכונים של אמה של יוכי מעירק בגדאד ובישול על פתיליה. ספרה השני ‘עין זהב’ יצא לאור בשנת 2002 כשהוא מאגד בתוכו סיפורים על התושבים מימי המעברה והעלייה של הוריה לארץ מעירק באגדד. סיפורים שמהם יצרה ארכיון אשר שזורים בהם נתונים מהארכיונים בקריית שמונה והגליל העליון.
יוכי מספרת שהחליטה לכתוב את ספרה ‘עין זהב’ לפני כמעט 20 שנה בעקבות כך שקריית שמונה הצטיירה בתדמית שלילית והיה חשוב לה להעלות את קרנה של העיר. לאחר שכתבה את הספר שלחה לאנשים חשובים בממשלה ובבוהמה ישראלית כמו אריק שרון ויהורם גאון. יוכי אומרת כי, היא כתבה את הספר גם בשביל הדורות הבאים בקריית שמונה. שידעו איך גדלו הסבים והסבתות, שילמדו על המורשת, הגאווה, תקופת הצנע והמחסור, כשהם חיים בגאווה ומגדלים ילדים לתפארת.
לאחר שנים נולד ספר השירים “כוחה של מילה” אשר נכתב בשלוש השנים האחרונות. כתיבת שירים לא היה התחום של יוכי והיא לא חשבה לעסוק בזה באופן מקצועי עד לכתיבת הספר. יוכי מספרת כי, לפני שלוש שנים ניגשה לרב צפניה דרורי, מאז שאביה נפטר בשנת 1979 הרב דרורי מלווה את יוכי במילה טובה ועצות.
יוכי אומרת כי, הספר נכתב בהשראתו של הרב צפניה דרורי. באחד מביקוריה אצל הרב דרורי הוא אמר ליוכי “בפעם הבאה שאת באה תביאי איתך בבקשה ספר שירים”. יוכי אומרת שהייתה המומה מדבריו של הרב, וכי יש לה כבוד ויראה לרב ולכן אמרה “בסדר”. מאותו הרגע יוכי החלה לחשוב איך היא מתמודדת עם כתיבת שירה. היא אמרה לרב דרורי שהיא תחזור עם ספר שירים והיא חייבת לקיים את ההבטחה והיא יודעת שהיא צריכה להתחיל לכתוב שירה. ההשראה הגיעה לראשונה עם ברכה בפייסבוק, היא כתבה שורה ועוד שורה ויצא שיר, וכך קרה עם ברכה נוספת שהפכה לשיר, ויוכי החלה לכתוב שירים על הנושאים שמקיפים אותנו בחיי היום יום כשהיא מחברת לשירים אופטימיות.
יוכי עדיין לא הביאה את הספר לרב דרורי בעקבות הקורונה, ומצפה ליום שבו תוכל להגיע אליו ולמסור לרב דרורי את הספר שנכתב בהשראתו עם הקדשה לרב צפניה דרורי בפתיח הספר שנכתב בהשראתו.
יוכי אומרת כי בעזרת השירים היא מרגישה שהיא פותרת לעצמה את הבעיות. “לא תמיד יש חברה לספר את מה שעובר עלינו. אני כותבת שיר וחושבת איך אני פותרת הבעיה, מה יהיה סוף השיר. וכותבת את השיר באופטימיות”. הרב דרורי בחוכמתו הגדולה ובפשטות העניק ליוכי כלי לחיים – השירים.
