אסון הכרמל חרוט בזיכרון של מדינת ישראל. האסון שהתרחש בשנת 2010 ובו נספו 44 צוערים שנלכדו בלהבות באוטובוס בהר הכרמל, האוטובוס נשרף כליל ונספו 44 צוערים משירות בתי הסוהר.
כתבה מאת דנה אלימלך
זה היה בצהריים של יום חמישי, חודש דצמבר, החלו להגיע דיווחים על שריפה גדולה באזור הר הכרמל שמתפשטת לכיוון כלא דמון שבו מאות אסירים. אוטובוס צוערים של שירות בתי הסוהר, שהיו בעיצומו של קורס קצינים, נקרא לאירוע השריפה בהר הכרמל, לסייע בחילוץ אסירים בכלא דמון שלמרגלות הר הכרמל, לפני שהאש תגיע לבית הכלא, והאסירים כלואים בפנים. בזמן זה אף אחד עדיין לא ידע על אוטובוס הצוערים שהיה בדרכו לכלא דמון עד שהתברר גודל האסון.
הדיווחים החלו לזרום במהירות על אוטובוס עם 44 צוערים של שירות בתי הסוהר שנלכדו בלהבות. מתחקירים שנעשו לאחר האסון התברר כי טעות בניווט האוטובוס היא כנראה שהובילה את האוטובוס לקיר אש ולהבות שלא יכלו לו.
אחד מהצוערים הוא חנן אוחיון ז”ל, בן קריית שמונה שנספה באסון הכרמל ביחד עם חבריו ליחידה. לאחר מספר שעות התברר גודל האסון, מצבו של חנן ז”ל לא היה ברור אם נמצא בין החיים, ונחשב כנעדר עוד מספר ימים לאחר מכן. משפחות הצוערים קיבלו את בשורת האסון הקשה על מותם של הצוערים, אך משפחתו של חנן ז”ל קיבלה ידיעה על היעדרותו, ידיעה שנתנה תקווה שאולי הוא עוד בין החיים. ימים לאחר מכן חנן ז”ל זוהה עם חבריו ליחידה כשהם נמצאו מחובקים כולם יחד במותם כגוף אחד.
חנן אוחיון ז”ל היה בן 31 כשנספה באסון הכרמל. חנן היה נשוי לרוז אהובתו ושני ילדיו שגב וכרמל, בבית שבנו באהבה בנצרת עלית, עיר הולדתה של רוז. חנן השאיר אחריו הורים אביבה, ויעקב ז”ל שנפטר בשנה שעברה, ואחיו, אורלי ועוז שמתגוררים בקריית שמונה.
אביבה אוחיון אמו של חנן ז”ל בחרה בחיים למען משפחתה, אבל מסרבת שיאמרו זאת באוזנייה. אביבה מספרת שביום חמישי, יום האסון בכרמל, היא שמעה שיש שריפה בכרמל אבל לא העלתה בדעתה שחנן ז”ל היה באוטובוס באסון, ואומרת כי במשך שלושה ימים מרגע ההודעה היא הייתה רגועה ולא הצליחה להאמין שזאת האמת, בזמן שכולם בוכים סביבה עד שהיה יום הקבורה.
“האופי הטוב של חנן, כל מה שלימדתי אותו הוא הפנים” אומרת אביבה. “הוא בכלל לא היה צריך להגיע לשירות בתי הסוהר. חנן היה אמור להתחיל ללמוד חשבונאות ובזמן הזה היה צריך עבודה והתחיל לעבוד כסוהר בשירות בתי הסוהר. בזמן השירות יצא למגוון קורסים וגם למד לתואר ראשון בלימודים אקדמאיים בקרימינולוגיה. חנן אהב את העבודה ושירת במשך 8 שנים בשירות בתי הסוהר. למרות הקושי, כיוון ששירת בכלא שטה שנחשב לכלא קשה. אך למרות ההצלחות חנן רצה לצאת לקורס קצינים וביקש אביבה שתדבר עבורו עם אדם משפיע כדי התחיל את הקורס בהקדם. אביבה פנתה לאותו אדם שהבטיח שיעזור לחנן לצאת לקורס, אך עבר זמן והדבר לא קרה וחנן המשיך בעבודתו בשב”ס לצד לימודיו. יום אחד חנן מודיע לאביבה שהתקבל לקורס קצינים בשירות בתי הסוהר.
וכשקרה האסון הגיע אחד מהמפקדים של חנן ז”ל וסיפר לאביבה שחנן היה אמור לצאת לקורס קצינים אבל הוא עצר את היציאה לקורס כיוון שלא היה לחנן מחליף. אביבה לא יכולה שלא לחשוב מה היה קורה אילו חנן ז”ל היה יוצא לקורס הקצינים במועד הראשון שנקבע לו, ולא היה מגיע ללב האסון בכרמל. נראה כי היו לחנן מספר צמתים בחיים שהובילו אותו אל גורלו.
חנן ז”ל היה נשוי לרוז באהבה גדולה, בשמחה ובכבוד הדדי גידלו את ילדיהם שגב (15) וכרמל (13). חנן היה רק בן 31 במותו אבל הספיק הרבה מעבר בשנים. הקים משפחה, למד, בנה קריירה, בית לתפארת ומשפחה עם הורים ואחים תומכת ואוהבת.
חנן היה אהוב גם על חבריו ולכל מקום שהגיע הפיץ את השמחה והחיוך הנצחי שהיה על פניו, מספר בדיחות, ומצחיק את כל מי שהיה סביבו,ובמיוחד אביבה אימו, שהיה מתקשר אליה בכל יום לשאול לשלומה, ולספר לה בדיחות ולהעלות חיוך על פניה.
אביבה, משפחתו של חנן, ביחד עם רוז וילדיו, מנציחים את חנן ז”ל בקריית שמונה ובנצרת עילית שבה התגורר בשנים האחרונות לחייו. עם גן משחקים שקרוי על שמו ולזכרו של חנן ז”ל ברחוב יהודה הלוי בקריית שמונה וגם בנצרת עילית, הנצחה בבית הכנסת שבו היה מתפלל, הנצחה בכולל בקריית שמונה, ומרוץ שנתי שנערך בבית הספר “כרמל” לזכרו בנצרת עילית. רוז אשתו של חנן ז”ל, הלכה בעקבותיו , ממשיכה את דרכו, והצטרפה לשירות בתי הסוהר.
אביבה שמתמודדת כל יום עם האובדן אומרת כי משפחות אסון הכרמל ביחד עם שירות בתי הסוהר יצרו קהילה תומכת של ההורים השכולים. הם נפגשים מספר פעמים בשנה לפעילות משותפת, וקיימת קבוצת ווטסאפ של המשפחות שבה הם תומכים האחד בשני. “כולנו באותו מצב”, חנן ייזכר כאדם שתמיד היה חיוך על פניו. אביבה אומרת שאמא שלה תמיד הייתה אומרת “לכל דבר יש פתרון עד המוות”, אדם חולה אפשר לרפא אותו, אדם נוסע אפשר לראות אותו בעתיד, אבל כשאדם נפטר זה חוסר אונים וגעגועים בלתי נגמרים.
